יש יאוש בעולם!

שלום וברכה!
אני חייב לומר לך שממש הרגשתי במכתב את הכאב הזה, וכבר דוד המלך שאל שאלה דומה, אמנם על דברים אחרים: "א-לי א-לי למה עזבתני???" מכאן שחשוב לא לטייח את ההרגשה הזו, אלא אותה בעצמה להפנות לקב"ה.

הולך לו האדם ושואל היכן אותו הקב"ה העצום שאוהב אותי אם הוא עושה לי צרות כל כך גדולות?!

אז אני רוצה לענות בשני מישורים.

המישור הראשון הוא שכל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה! מה הכונה? שאת לא תראי את התוצאה הטובה עכשיו, את לא תראי אותה אפילו עוד שנה אבל בהסתכלות רחבה של כמה שנים את תראי איך הקב"ה מסובב הכל והכל נעשה לטובתך ולמען זה שתמלאי את היעוד שלך בעולם.

ומהו היעוד שלך בעולם? אינני יודע אבל בחסידות מובא שהיעוד של האדם הוא איפה שהיצר הכי הרבה מנסה אותו לדוגמא- אם את מתנסה כל הזמן במידת העצבות אז סימן שזה עיקר מטרתך פה בעולם, אז צריכה לצאת למלחמה ´על אויביך´ ומי האויב? העצבות! הרוע! החושך!

אז מה עושים? איך נלחמים בעצבות הנוראה הזאת? ופה אנחנו נכנסים למישור השני, אנחנו צריכים להבין שבעולם שאנחנו חיים בו אנחנו שליחים, זאת אומרת שאנחנו שליחי הקב"ה בעולם, אנחנו נושאים את שמו של הקב"ה ואנחנו מגלים את הקב"ה בעולם. אין מישהו אחר חוץ ממנו שהוא מגלה את הקב"ה בעולם!

כשאדם מבין שמטרתו היא לגלות את הקב"ה בעולם, וקורים לו דברים לא נעימים הוא צריך להבין שכנראה או שזאת לא מטרתו בעולם או שהקב"ה מנסה אותו לראות אם הוא יעמוד בנסיון.

השאלה הגדולה מה מהדברים הוא הנכון?
לדעתי ממכתבך אני מבין שאת ממש השקעת בזה, ואולי הקב"ה אומר שלא היה צריך להשקיע בזה ככה? אני מעלה תהיה…

אני לא חושב שמה שלמדת היה לריק, הקב"ה רואה כל טיפת זיעה של האדם בשבילו, אבל אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש עם עצמינו האם למדנו בשביל לקבל 100 עגול? או שעשינו את זה בשביל הקב"ה??

אני חושב שאחרי חשבון נפש כזה ודאי שנרגיש טוב מסיבה ממש פשוטה, כי ברור שאנחנו רוצים לעשות רצון ד´! ואם לא עשינו עד עכשיו, אז עכשיו אנחנו נרצה כי נבין שהוא מסובב פה את כל הענינים, הוא מסדר את כל הדברים בעולם אז למה שנלך נגדו?

עוד הערה לגבי הבוקר טוב-
אנחנו לא אומרים בוקר טוב סתם, יש לנו את הזכות לחיות עוד בוקר! יש לנו את הזכות לגלות את הקב"ה בעולם עוד יום! הבוקר הוא נפלא! הוא מעורר אותנו לעוד יום של עשיה ולימוד והתקרבות לקב"ה ולמילוי היעוד הגדול שהוא הציב לנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בשביל להפוך לכזה דבר צריך הרבה דברים, צריך מדינה, ממשלה, שוטרים,שירות לאומי, מורים וכל המקצועות בעולם! אז את צריכה לחשוב למה את הכי מתאימה? מה היעוד שלדעתך את הכי תגלי את הקב"ה בעולם וממילא ברגע שבחרת יעוד אז הבוקר נהפך להיות נפלא!!! יש מטרה! יש מקום שאליו שואפים והוא עיקר חיינו!
זה מחיה מאוד ומשמח מאוד.

ומכאן נגיע לסוף שהוא בעצם הכותרת של השאלה-
יש יאוש- והוא מר מאוד, אבל מי שמבין עמוק מסתכל על היאוש ואומר "אין יאוש בעולם כלל" היאוש הזה מביא אח"כ למדרגה גבוהה ביותר! מתוך כל הנפילות צומח ישועה נפלאה, וזה רק מהסתכלות יותר עמוקה על החיים, מידיעה שהקב"ה אוהב אותנו בלי סוף!
הוא לא עוזב אותנו גם ביאוש הכי גדול! הוא שם!

עוד הערה קטנה, אני יכול לספר לך סיפור אישי שימחיש מה קורה כשלא מתיאשים, זכיתי השבוע נולד בני הראשון נ"י ולידה זה בדיוק הכאב שתיארת כאן רק שהכאב הוא פיזי, יש כאב עצום היולדת סובלת בנוראיות!
היא מתיאשת לדעתך?? ודאי שלא! היא יודעת שבסוף יוצא תינוק חמוד! היא יודעת שזה הדבר הנפלא ביותר! ואישתי לא התיאשה ונתנה את כל הכח! זוהי גבורה אמיתית! ממנה למדתי איזה עמידה יש מול יאוש וכאב נורא!
[דבר אחרון וחשוב]: בחיים יש הרבה פעמים עליות ומורדות בהרגשות שמרגישים. אם מדובר אצלך במצב רוח זמני, אז בע"ה הוא יעבור… אבל אם את מרגישה שמדובר במשהו עמוק יותר, שמכניס אותך לדיכאון שאינו חולף וביאוש אמיתי מהחיים והעולם, אסור לך להשאיר את זה בפנים וגם לא לאינטרנט. אם זה ככה, את חייבת לעצמך לדבר עם אנשים בסביבה שלך, זה יכול להיות גם חברות, הורים או יועצת בית הספר. העיקר לא 'להתבשל' בתוך עצמך.
אני מקוה שזה עזר ואני ממש אשמח להמשיך לעזור במה שאוכל במייל שלי

elchananshmuel@gmail.com

כל טוב ברכה ושמחה!
אלחנן.