יש לי מריבה עם אמא!

שלום!
כשילד נמצא בבי"ס או בסניף, הוא מוקף סביבו בחברים טובים שהוא אוהב. הוא חי עם החברים האלה, עושה איתם את כל הדברים שהוא אוהב, משוחח איתם על כל מה שעולה לו בראש, ומה לא… החברים בהחלט תופסים מקום נכבד ומרכזי בחייו.
אבל יום אחד גדלים ויוצאים לחיים, ואז לא תמיד החברים הולכים איתנו לכל מקום. חברה אחת הולכת לעשות שירות בצפון, אחרת הולכת לדרום, השלישית בכלל מתכוונת ללמוד, ואת… בכלל במקום אחר. ואז את מוצאת לך את דרכך בחיים, בלי כל החבורה הנפלאה הזאת שליוותה אותך במשך כל ימי חייך,
ולאט לאט מתחילים הקשרים להתרופף…
רוב החברות נמצאות כבר במקומות אחרים, במקומות רחוקים, וקשה לשמור על קשר עם כולן. לעומת זאת, את מוצאת לך חברות חדשות במקומות חדשים, וקשרים טריים ורעננים הולכים ונבנים.
ככה זה בחיים, חברים הולכים וחברים באים.
ואמנם יש כאלו שנשארים איתנו לנצח, אבל… מעטים מאד.
בד"כ בשלב מסוים בחיים החברים הכי טובים שנשארים לנו הם –
בני המשפחה.
אבא שלך,
אמא שלך,
בעלך לעתיד,
האחים שלך,
הילדים –
הם אלו שתמיד יישארו שם איתך, לא משנה לאן תפני בימי חייך,
הם אלו שבין אם ירצו או לא ירצו – [הם קשורים אלייך בדם].

לכן, הרבה יותר חשוב להשקיע בקשר עם אמא מאשר בקשר עם ידיד,
כי ידיד – עוד 5 שנים בערך כבר יהיה בישיבה, או בצבא, או איפשהו ברחבי העולם, ויום אחד הוא כבר יתחתן, כך שאשתו תהיה החברה הכי טובה שלו… ולא את.
אבל אמא שלך – היא תהיה אמא שלך [לעולם],
באש ובמים,
גם כשתגדלי כבר ותעזבי את הבית,
גם אם תעשי כל דבר שהוא בעולם.
והיא זאת שתהיה איתך ברגעים הכי מרגשים בחייך – בחתונה, בלידות, בכל יום הולדת שיהיה,
והיא זאת שתמיד תהיה שם לחבק אותך כשיהיה לך עצוב,
והיא זאת שתמיד תהיה מוכנה לשמוע ולהבין אותך,
…
כי היא אמא שלך,
ואמא – היא לעולם!

אז תגידי לי את – במה יותר כדאי להשקיע –
בקשר של חברות, או בקשר משפחה?
בקשר של כמה שנים או בקשר… לחיים?

אז נכון, קשה לך איתה עכשיו, ואתן קצת "בכסח". אבל מה נראה לך, שכך זה יישאר לתמיד? באמת נראה לך שכל חייך תריבי איתה?
ממה שהספקתי לראות בימי חיי, זה לא בדיוק ככה.
גיל ההתבגרות עובר, ואיתו כל ההתמרדויות והקשיים, ויום אחד את ואמא שלך דווקא תשבו לדבר, ואת תרגישי שהקשר הנפלא הזה רק מתחיל…

אז נכון, זה קשה עכשיו, אבל… בשביל הקשר הנצחי הזה – כדאי לך לוותר. כי מילא אם החברות עם הידיד היתה מסתכמת באיזה וויכוח או שניים עם אמא שלך, אבל… זה הרבה יותר מזה, וכל מריבה עלולה להביא לתוצאות קשות ולהעכרת היחסים פי כמה וכמה, אז… מה עדיף?

אז תתחילי להשקיע ביחסים עם אמא שלך, תתחילי לחשוב איך לבנות איתה קשר טוב ונכון. כהתחלה לבניית קשר כזה, חשוב לזכור שני דברים מרכזיים:
דבר ראשון הוא שאנחנו לא הולכים לשנות את ההורים שלנו. גם אם נרצה בכך, וגם אם נרצה מאד מאד, זה פשוט לא ילך. הדבר האחרון שההורים שלנו מצפים מאיתנו הוא שנאמר להם איך לחיות. הם רגילים לומר לנו את זה, אז בוודאי שאין בכוונתם לעשות החלפת תפקידים.
הדבר השני הוא שאנחנו לא חייבים להסכים עם כל מה שההורים שלנו אומרים או עושים, אבל מה שכן צריך הוא [שנבין אותם] – שנבין מהם המניעים שלהם ולמה הם מתנהגים ככה.
ואתן לך דוגמא: אמא אחת התלוננה כל הזמן על נושא הלימודים של בנה. בכל פעם היא היתה אומרת לו: "אתה לא לומד כלום, אני לא מבינה איזה ילד אתה! אף פעם לא היה לי ילד כזה. די, נמאס לי כבר לראות אותך ככה!". דברים קשים אמרה האמא הזאת, והיא אמרה אותם בצורה מאד לא יפה, והילד אכן היה התעצבן וכעס והתמרד, ומה שבטוח – יותר חשק ללמוד לא היה לו. אבל… אם הילד היה חושב לרגע, מה בעצם אמא שלו אומרת? היא אומרת, בדרכה השגויה אמנם, אבל…: "אני רוצה שתלמד", "איכפת לי, באמת, אני ממש רוצה שתלמד".
ואם הוא רק היה חושב על זה ככה,
אז אולי… אולי הוא באמת היה מתחיל ללמוד,
ואז הוא גם היה מתקדם,
וגם אמא שלו היתה מפסיקה לצעוק עליו.
והוא היה מרוויח שתי ציפורים במכה אחת.

אז נכון, לפעמים ההורים שלנו לא מושלמים, לפעמים הם צועקים עלינו ורבים איתנו, אז לפחות… לפחות שאנחנו לא נחזור על הטעויות האלה, לפחות שאנחנו נשמש דוגמא להתנהגות למופת, להתנהגות של בני אדם.

אני מקווה שעניתי, ואם לא – תמיד אפשר לשאול שוב בדרך זו או אחרת.
בהצלחה רבה בכל!
תמר, חברים מקשיבים.
tamiii@walla.co.il