כבוד המת

הנושא שאתה מבקש לברר הוא החיים ומוות ומתוך כך את העניין ההלכתי של כבוד המת, וכמו"כ מהו האדם האם גופו או נשמתו.
שאלתך הינה עקרונית ומהותית הבאה לידי ביטוי בעניינים הלכתיים רבים הקשורים לכבוד המת.
בעניינים המובאים להלן יובאו בקיצור רב, יחסית לגודלם ועומקם של העניינים. בסוף המאמר ישנם מקורות בהם אמליץ לך לעיין. כמו כן ערכתי סיכום קצר של יסודות ומסקנות הדברים להלן.
התשובה להלן תתחלק לשניים כאשר בתחילתה תעסוק בעניין בצורתו המהותית אמונית של הנושא, ולאחמ"כ במשמעויות ההלכתיות הנזכרות בשאלה בצורתן העקרונית. אקווה שלכך דברך מכוונים.
א. [קומת האדם] מורכבת מחלק עליון – נשמתו וחלק תחתון – גופו [גם הגוף וגם הנשמה הינם האדם].
רצה ה' שיהיו שני זמנים: זמן העבודה והוא העוהלם הזה וזמן קבלת שכר והוא העולם הבא. בזמן העבודה וההשתדלות ישנה מלחמה בין הגוף לנשמה, שניתנת בחירה לאדם להשליט את גופו על נשמתו חלילה ועל כן כל מגמתו להשליט נשמתו על גופו ותכליתו היא שגופו ימשך אחר נשמתו. זמן קבלת השכר הוא העולם הבא שבו יהיו הגוף והנשמה מתוקנים ושלמים בהשתלמותם ודברים יבוארו להלן.
אדם הראשון קודם חטאו היה מורכב משני חלקים הופכיים אלו נשמה וגוף- טוב ורע. והיה ראוי לאדם שיבחר בטוב ואזי היה מגביר נשמתו על גופו והיה מקבל שכר במנוחת נצח, שהנשמה מעלה ומזככת את הגוף לרוחניות ומזדככת אף היא בתענוג נצחי.
לאחר חטא האדם הראשון גורש מגן עדן וירד ממדרגתו העצומה, וכל העולם ואף אנו עימו, למצב בו יצטרך להגיע אל השלימות ביגיעה גדולה ובמלחמה גדולה בין הגוף לנשמה. וכמו"כ גזרה החוכמה העליונה שלאחר החטא באדם ובעולם כוחות הטוב והרע יסתרו ויהיו מוכרחים להפסד ולהגיע למדרגת השלמה בהתאחדותם רק לאחר הפסדם דהיינו [המוות] שמשמעותו הוא פירוד של הגוף והנשמה.
אך זהו מצב זמני והגמול התכליתי יהיה בעוה"ב בו יתאחדו הגוף והנשמה ותתחבר קומתו השלימה של האדם לאחר תחיית המתים לתענוג ועלוי נצחי. וזהו הגמול האמיתי שבעוה"ב בהתחברות הגוף והנשמה ובעילוים.

[נמצא איפה שלוש יסודות שיש לעמוד עליהם:]
1. [האדם] הוא גופו ונשמתו כאחד. גופו של היהודי הוא קודש ובשרו בשר קודש ונשמתו לעתיד לבוא תחזור לגופו בתחיית המתים ולאחמ"כ לעולם הבא. מיחס זה למת נובעות ההלכות וענייני כבוד המת.
2. [סתירה והתנגדות] בין הגוף והנשמה היא רק בעוה"ז ובעוה"ב אין התנגדות אלא מנוחה והשלמה והשתלמות.
3. [משמעות המוות] היא היפרדות זמנית של הגוף והנשמה והנשמה היא בעולם הנשמות והגוף בעוה"ז וכל אותה העת אנו מחוייבים בכבוד גופו הקדוש של היהודי המת, עד שנשלמת מדרגת העולם והאדם בתחיית המתים שחוזרים ומתחברים הגוף והנשמה לעולם הבא שהוא תכלית הכל.
וע"כ אנו מקווים שיסור המוות " ובלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דיבר".
המוות הוא חרפה לנו היפרדות של הגוף והנשמה היא מצב זמני שאנו שואפים לצאת ממנו ומצטערים עליו.

ב. הצער על מות אדם כשר נובע מטבע רגש האדם הנפרד מאהובו או מאדם כשר מישראל ועוד משום שהמוות לכשעצמו- ההיפרדות אינה טובה למת אלא ההתאחדות המתוקנת שתהא בעולם הבא.
שני צדדים אלו ניתן לראות אותם כבאים לידי ביטוי בגמ' בסנהדרין שהבאת ואמ"כ יקר המת הוא המת כולו דהיינו גופו ונשמתו. ועל כן בהספד ובשעת יציאת נשמה אנו מצטערים ומחוייבים לקרוע, מצער טבעי מהפרדות מהאדם וממראה המוות ועם זאת מצטערים על המת שהסתלקה נשמתו מגופו (כמו ספר תורה שנשרף שוודאי התורה קיימת גם לאחר שהספר נשרף, אך ההופעה השלימה שלה איננה נמצאת בעוה"ז כך גם האדם שאין בו חיבור בין נשמתו לגופו אין נשמתו מאירה ומתגלה), זוהי כל מגמתה להוסיף ולהגלות ולזכך את הגוף. ולהאירו באור ה'.
עיקר מגמת הקודש היא להאיר ולהופיע ומי כה' אלוקינו "המגביהי לשבת" שהוא כ"כ עליון רם ונישא ועם זאת "משפילי לראות בשמיים ובארץ" רואה את מעשינו ומשגיח בנו גופות קרוצי חומר. וכן כל מגמת הקודש היא לא לסתור את החול אלא להעלות אותו משום שכל מגמתו היא לגלות את אור ה' בכל בתחתיות ארץ. מגמת הנשמה היא להישיר את הגוף למעלה עליונה.
ועל כן כבוד המת הוא כבוד הגוף, גופו הקדוש של היהודי שהנשמה עתידה לעת"ל לחזור אליו ע"כ ישנםכ"כ הרבה הלכות המתיחסות לעניין זה
העניינים שנכתבו עד כה הנם עניינים עמוקים שראוי ללומדם בזהירות ובבירור מעמיק יותר תוכל למוצאם בעיקר ב: דרך ה' ח"א פ"ג, וכן בשער הגמול להרמב"ן פ"ה. ספר הישר שער י"ב אות קמט,קנ ועוד ועוד (הרמב"ם כותב מעט בצורה שונה בזה ועיין הלכות תשובה פ"ח ובדברי השגות הראב"ד עליו ורבים התנגדו לשיטתו בזה).
אמליץ לך להוסיף ולברר דברים אלו אף עם רב או אברך בישיבה.
כמו"כ אשמח לעזור במידה ליתעוררו עוד שאלות.

בברכת חזק ואמץ. חילך לאורייתא!
שאול
כתובת הדוא"ל שלי במידה ותרצה להוסיף ולשאול:
shaulchn@walla.co.il