כולן מתחתנות סביבי…

שאלת הגולש

אני בת 23, חזרתי בתשובה לפני 5 שנים, יצאתי עם מס' מועט של בחורים. תמיד חשבתי שזה הבחור שאליו אנשא והייתי מפליגה בתכנונים על חתונה וילדים. אחרי כל פרידה הייתי צריכה לקחת תקופת החלמה עד לבחור הבא כי הפרדה הייתה כואבת מאוד, ועכשיו אני לא יוצאת כי אני מפחדת להיפגע. ואני מרגישה שאף אחד לא רוצה אותי. מה רע בי? אולי הבעיה שחזרתי בתשובה? אני מצטערת על הבילבול, אני פשוט לא מבינה מה העיכוב? אני רוצה כל כך להתחתן ואני בין היחידות מהשבט שלא התחתנה עדין.

תשובה

שואלת יקרה,
"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גדולים אינם עומדים" (ברכות ל"ד, ב´), ואשרייך שזכית!
את נמצאת במקום מצויין! במקום של בעלי תשובה, במקום שרבים רוצים להיות בו, כי זו זכות גדולה!
את בטוח יודעת יותר טוב ממני שזה לא פשוט לחזור בתשובה. שצריך הרבה כוחות להתמודד עם כל המכשולים וצריך הרבה אמונה בצידקת הדרך ובך יש את כל זה!
אז מה רע בך? שום דבר לא רע, להפך! את אדם גדול! בעל נפש גדולה, נבונה וחזקה!
וזה שחזרת בתשובה זו לא בעיה, זו זכות!
(ומי שפוסל פגישה איתך בגגל זה, זה חיסרון בו ולא בך. הוא לא ראוי לך!)

אני כ"כ מבינה את ההרגשה שלך.
תאמיני לי הגדרת ה´אחרונה שבשבט´ מוכרת לא רק לי אלא לעוד הרבה בנות (ובנים..)
העיכוב הוא לא רק שלך, למרות שלפעמים יש הרגשה כזאת, שאני לבד במערכה..
אז למה העיכוב?
´לאלוקים פתרונים´.
הלוואי והיינו יודעים למה חלק מהאנשים מתחתנים מוקדם וחלק צריכים לעבור דרך ארוכה של חיפושים…

לכל אדם יש המסלול חיים שלו.
לכל אדם יש את הנסיון בו הוא צריך לעמוד.
האחד צריך לעבור דרך ארוכה כדי למצוא זיווגו,
השני צריך להתמודד עם ילד חולה,
השלישי יתום מגיל צעיר והרביעי…
לכל אחד יש את הנסיון בו ה´ מעמיד אותו ובו הוא צריך לעמוד.
זה קל?
ממש לא! אבל יש לנו שתי ברירות:
האחת, להתמודד עם הנסיון ולהאמין שכל מה שה´ עושה- לטובה הוא עושה, ולצאת מחוזקים..
והשנייה, ליפול, להתיאש לחיות בעצבות..
והשאלה הגדולה היא, מה אנחנו בוחרים?? ליפול או לעלות?

כשאנחנו מכירות בחור, אנחנו צריכות מאוד להזהר ברגשות שלנו.
זה מאוד לא בריא לתכנן תיכנונים ולדמיין את עצמך לבושה בשמלה לבנה עם הבחור המסויים שלפניך, עוד לפני שקורה משהו משמעותי.. ראית בעצמך ש´כגודל הציפיה כך גודל האכזבה´..
ברגע שאנחנו נכנסים לעולם הפנטזיה הנפילה אח"כ מאוד גדולה וזה קשה ולוקח הרבה זמן להתאושש אח"כ וחבל.
אני מסכימה איתך שחשוב להפתח, כי אחרת אי אפשר לבנות קשר, אבל חשוב לשמור על האיזון הדק והמיוחד הזה שבין פתיחות ונתינת צ´אנס לבין פנטזיה מוקדמת מידי..
המטרה שלנו היא להכיר אנשים ולא להפגע מהם.
המטרה שלנו היא להגיע למקום טוב ושמח ולא לפגיעה עצמית.
חשוב לזכור את זה לאורך כל התהליך- לא לפנטז,לא לבנות בנינים עוד לפני שיש יסודות, לשמור על עצמינו…

שואלת יקרה,
הקב"ה מעמיד אותנו בנסיונות ואנחנו נעמוד בהם, בגבורה ובעז!
הקב"ה מחכה לתפילות שלנו ולבקשות שלנו ולהתמודדות שלנו.. ועם כל הקושי, אנחנו מסוגלות להתמודד!
ובנתיים, עליו למלא את החיים שלנו בשמחה ועשייה, זה הזמן שלנו לעשות דברים, לראות דברים, להכיר אנשים חדשים, ללמוד דברים חדשים, להתפתח, להרחיב אופקים
ולחפש..
אני מאחלת לך שבעז"ה תעמדי בנסיון בגבורה ובשמחה!
ובעז"ה יתקיים בך הכתוב:
"בקיץ הזה תלבשי לבן.." 🙂
ושתבשרי בשורות טובות!
מיכל

אם את צריכה אוזן, או כל דבר, המייל שלי לרשותך בשמחה!
MCHY22@GMAIL.COM

אני מצרפת לך פה עוד תשובה בנושא:

רוצה להתחתן:
https://www.kipa.co.il/ask/show/116143#

כט בניסן התשסז

קרא עוד..