היי,
דבר ראשון שציתי לומר לכם כול הכבוד ע-נ-ק-י!!!! זה ממש עוזר ומחזק לדעת שאם יש לי שאלה כול שהיא יש מישהו שרוצה ויכול לעזור לי..אז תודה(-:
השאלה שלי היא:
אני בת 15 וחצי.ויש לי חברה ממש ממש טובה(גדלנו ביחד)שהיא גדולה מימני בשנתיים,לפני שנתיים עברו לגור לידנו משפחה חדשה שעלו מצרפת ומיד התחברנו(זה מין חמולה של צרפתים-קשר מעולה ממש כמו משפחה!!!)
ויש להם בן גדול שגדול מימני ב4 שנים.הוא והחברה הטובה שלי ממש התחברו והפכו להיות חברים(לא שמרו
נגיעה) וקרה מצב שהם רבו,היא ישר באה אליי(הרי אני החברה הטובה)וגם הוא בא ישר אליי(כשהוא עבר לידנו נהייהו ממש חברים טובים-שיחות נפש וכאלה)
ואני זאת שמגשרת בניהם-עד שכבר אי היה אפשר יותר והם נפרדו ומאז הקשר שלי ושלו ממש דעך…
ואני לא יודעת מה נסגר איתי אבל יש לי רגש כלפיו-ואני מודעת לעובדה שזה לא אמיתי לא אהבה אמיתית וכו' אבל עדיין אני לא מקשיבה למה שהלב שלי אומר לי!!!!
ותמיד יש לי מחשבות שהוא בא ומבקש סליחהורצה לחדש את הכול ואת הקשר וכו'…
אני יודעת(!!!!!!!) שזה לעולם לא יקרה,אבל אני עדיין מדמיינת כול מיני דברים עליו ועל מה שיקרה-איך אני יכולה להפסיק את זה? איך אני יכולה לגרום לעצמי להבין שאין פה כלום ולא היה?
תודה רבה ממש!!!!! יום טוב.
בס"ד
שלום רב לשואלת היקרה!
תודה על התודה. =)
התשבוחות שלכם ממש מחממים ומחזקים את הלב!
פעם שמעתי שיחה של רב שאמר שאחת הפעולות המסוכנות ביותר היא…..
(אני חשבתי על רצח, גנבה, חמדנות…)
פעולת הדמיון.
וככל שעובר הזמן טענה זו מוכחת לי יותר ויותר.
ניתן לבנות עולמות שלמים חסרי ממשות בכח הדמיון. ניתן לחטוא במחשבות ולבסס אצלנו כוחות של טומאה בלי ממשות אמיתית.
(כמובן שכח הדמיון יכול להיות חיובי ואפשר לחזק בטחון עצמי וכוחות נפש בעזרתו, אולם בשאלה זו אתייחס לכח השלילי והמסוכן שבו)
כח הדמיון פעיל במיוחד בענינים של של התאהבות ובינו לבינה. נניח ופגשנו מישהו פגישה קצרה וחטופה והוא מצא חן בעיננו. האם היה משהו ממשי? לא. אך הדמיון יכול להתחיל ולבנות בנינים רבי קומות של פגישה נרחבת עימו ודיבורים ובקשות ויכול לקפוץ אפילו לחתונה ולחיים משותפים! והכל בשברירי שניות.
הרב שלנו אמר באותה השיחה שכמו שאנו נזהרים מלהכניס לפינו דבר לא כשר-
באותה המידה צריך להזהר שלא להכניס לראשנו מחשבות לא כשרות.
הרי בוודאי שלא נכנס למקום ללא תעודת הכשר, או לא נאכל במקום בו יש חשש לאיסור בשר וחלב שכן אנו פוחדים לטמא את נפשנו- מחשבות שווא מטמאות את הנפש לא פחות.
איני מדברת רק על מחשבות הקשורות לבינו לבינה.
דמיונות שווא יכולים להיות גם על כבוד וכסף.
כמה פעמים אנו מדמיינים: "אילו הייתי עונה את התשובה הזו והזו כמה היו מעריכים אותי"
כמה פעמים קראנו ספר/ ראינו סרט ודמיינו שאנו הגיבורים הפועלים ואיך כל העינים נשואות אלינו.
יש סיפור מפורסם "מחשבתו של מוכר הביצים"
סיפור עם מפי יהודי עירק/ א. שטאל
שציטטתי אותו כאן כדי להמחיש קצת יותר את הרעיון.
מעשה בסיפור על איש שהיה קונה ביצים ותרנגולות, ומביא אותם לעיר ומוכר אותם בשוק ומרוויח עליהם מעט כסף.
העבודה הזו היתה קשה מאוד, ללכת ברגל הרבה זמן וכל שבוע ובסוף להרוויח מעט מאוד.
יום אחד חזר האיש מן הכפרים כשעל ראשו סל גדול, שהיו בו יותר מאלף ביצים ועל כתפיו נשא שתי אגודות (חבילות) של 3 תרנגולות כל אחת. הוא צעד לכיוון העיר והחל לחשוב כל מיני מחשבות בליבו ואמר לעצמו: "עד מתי אני אעבוד כל כך קשה, אלך כל כך הרבה שעות ויתעייף ובסוף אביא מעט פרנסה וכסף הביתה?
הנה יש לי עכשיו בסל אלף ביצים ועל כתפי 6 תרנגולות, יש לי רעיון!
כשאגיע לעיר לא אלך לשוק כרגיל, אני אלך ישר לביתי, אושיב את התרנגולות על הביצים ואז מכל ביצה יצא לי אפרוח, וכך אחרי 10 ימים יהיו לי ביד אלף אפרוחים, האפרוחים האלה יגדלו ויוכלו גם כן להטיל ביצים, אלף בכל יום, ומכל ביצה שוב יצא אפרוח וכך אתעשר מאוד.
המשיך המוכר לחשוב לו מחשבות ואמר לעצמו: "עכשיו כשיהיו לי
הרבה דינרים של כסף אקנה בהם הרבה צמר ואשלח אותו ללונדון ואמכור אותו שם ברווחים גדולים, ושוב אקנה סחורה ושוב אמכור אותה וכך אני אתעשר יותר ויותר ואז כעבור 3 שנים יהיו בידי חצי מיליון לירות זהב.
אז אקנה בהם ארמון שיהיה מוקף גנים ופרדסים ואקנה כמה חנויות ואשכיר אותן ואהיה עשיר כמו רוטשילד.
כך אהיה עשיר וחשוב מאוד וכך אוכל להבחר ולהיות ראש העיר,
וביום הולדתו של המלך אהיה הראשון במשלחת המוזמנת לשולחן המלך.
כשחשב האיש היהודי על כל זה, התחיל לחשוב גם איך הוא ישתחווה למלך כשיגיע לארמון, ואז התכופף כדי לנסות להשתחוות ובן רגע נפל הסל מראשו לתוך בור וכל הביצים נשברו.
התרנגולות גם כן נפלו ארצה ומתו.
בן רגע התעורר היהודי ממחשבותיו וראה שלא נשאר לו כלום,
לא ביצים ולא תרנגולות, לא דינרים ולא חנויות, לא נשיאות ולא חצר מלכות, מה שנשאר לו זה רק ביצים שבורות ותרנגולות מתות…
הסיפור ממחיש היטב כמה נקודות.
א. את עוצמת הדמיון- האיש כל כך "נכנס" למחשבה שהוא באמת נכנס אל המלך ובאמת משתחווה עד שהוא ממש השתחווה לו במציאות.
ב. האיש דמיין את הדבר ומרגישים עד כמה רגשי הכבוד שלו הולכים ורבים.
ג. עד כמה ההתמודדות עם המציאות לאחר ניפוץ החלום מסוכנת.
לעיתים מפחידה אותנו המציאות ללא החלום. שכן זוהי מציאות מרוקנת. על מה נחשוב עכשיו בכל הזמן הפנוי? במיוחד לאחר שהזמן התמלא במחשבות שנעימות לנו.
ככלל- אנו אוהבים לחשוב על מה שנעים לנו.
בדיוק כמו שאנו אוהבים לאכול מתוק…
הבעיה היא שמה שנעים ומתוק הוא לא בהכרח מה שבריא, גם בתזונה וגם במחשבות.
אז מה עושים…?
א. מצמצמים כמה שיותר זמן למחשבות "ריקות". ממש משתדלים להמנע מחלומות בהקיץ, לפני השינה משתדלים לקרוא משהו ולמלא את הזמן עד שנרדמים. כפי מאמרו של רש"י על הבור אליו השליכו את יוסף והבור ריק אין בו מים" (בראשית לז',כד'), על הכפילות "והבור ריק" וגם "אין בו מים" לומד המדרש מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו". כאן מונח יסוד גדול לאדם ולחברה. כמו שאין וואקום מתקיים בטבע, כך גם בעולמו הנפשי והרוחני של האדם ובהוויה החברתית, אין ריק מתקיים וכל חלל סופו להתמלא במשהו. השאלה היא במה מתמלא החלל.
ב. משתדלים לבחון את המחשבות שלנו ולעצור לפני שאנו גולשים למקומות מסוכנים.
ג. מתפללים שה' יעזור לנו לשמור על המחשבה.
ד. מוסיפים קודש.
בהצלחה רבה רבה!
אשמח לענות על עוד שאלות באימייל האישי שלי : rachelulu238@gmail.com
רחל, חברות מקשיבות.