כיבוד הורים ומראה חיצוני

שלום יקרות,

שמחה לשמוע על האכפתיות כלפי חברה שלכן ומקווה שתעבירו לה את הדברים בדרך הנכונה ביותר והם יכנסו גם לליבכן.

אתן מעלות דילמה שמצויה רבות בגיל ההתבגרות ובכלל בחיים המשפחתיים: איך לנהוג כשההורים לא "מרשים" לא "אוהבים" התנהגות מסוימת שלנו, הילדים? למשל, טרמפים, יציאה בשעות מאוחרות בלילה, לבוש, טיולים ואפילו ספרים שאנחנו קוראים או סרטים שאנחנו רואים. בגיל צעיר אנחנו עוד ממושמעים כי אנחנו מבינים שאנחנו ברשות ההורים או סתם כי אנחנו ממושמעים יותר בגיל צעיר. אבל בגיל בוגר יותר, כשמתחילה להתרקם האישיות שלנו, אנחנו מתחילים לרצות רצונות משלנו ולעיתים הם לא בהכרח תואמים את רצון ההורים. ואז מה עושים?

ברשותכן אענה בכללי וספציפית למקרה הנוכחי, החמצון והחור השני ואחלק את התשובה לשני חלקים: המעשה עצמו והמעמד מול ההורים.

המעשה עצמו. לפני כל מעשה שלנו ובייחוד לפני מעשים חריגים כדאי שנברר עם עצמנו למה אנחנו רוצים לעשות את אותו דבר? למה היא רוצה לחמצן את השיער ולנקב חור שני באוזן? הרי לא מדובר במעשים טריוויאליים שכל אדם עושה אותם בשלב מסוים (למרות שגם על אלה ראוי לחשוב ולברר מדוע אנחנו עושים אותם). לכן הייתי מבררת עם עצמי ממה נובע הרצון הזה שלי? האם מרצון לפרוץ מוסכמות, למרוד, להיות שונה ולצאת מהקיבעון המשפחתי? האם כשאני רואה חברה/בוגרת מהסניף שיש לה שיער מחומצן וחור שני ההסתכלות שלי עליה משתנה? האם אני רואה במראה הזה סמל למשהו מסוים?
אם התשובה חיובית והמראה הזה מסמל בעבורי פריצה מסוימת אז הרצון הזה בעייתי. לא בגלל החמצון או החור השני אלא בגלל המרד הטמון בו. שכשמורדים כדי למרוד ופורצים גבולות לשם פריצת הגבולות, אפשר להידרדר רחוק מאוד. נכון שעכשיו מדובר על מעשה שהוא "בקטנה" ובדברים שהם סבבה, אבל המקום הנפשי הוא של מרד, אנטי ופריצת גבולות. זהו מקום לא בריא שעלול להביא אותי למקומות לא רצויים בעיניי וטוב להגביל את עצמי כבר עכשיו, מעין טובה שעה אחת קודם…
אך אם התשובה לגמרי שלילית והרצון לדברים האלה הוא לגמרי חלק מהרצון האישי שלי להיות יפה שמתבטא בעוד חלקים באישיות, ואם כשאני רואה מישהי עם שיער מחומצן אני לא חושבת 'הופה נפתחה זאתי' ו'איזה קולית שהיא מעיזה ככה' אלא 'וואי, איך יפה לה', יש מקום למעשה הזה ואפשר לדבר עם ההורים ולהסביר להם את המקום הנפשי שלי.
כדאי לברר ולבדוק היטב מהו מקור הרצון כדי שנהיה שלמים בכל בחירה שנבחר ובכל מעשה שנעשה וכך ההתמודדות תהיה קלה יותר ואולי פשוטה יותר.

המעמד מול ההורים. ברור שהחלק הראשון משפיע על החלק הזה וכשאני שלמה בבחירתי, אתמודד טוב יותר עם הקשיים והמניעות שיצוצו בדרך להגשמת הבחירה. אם אני שלמה ברצון שלי לחמצן, אוכל להסביר טוב יותר להורים שלי את הרצון הזה. אדם שלא משוכנע בדעה מסוימת, יהיה לו קשה לשכנע אדם אחר בדעה הזו.

אינני רב או פוסקת אבל ככל הידוע לי אין כאן בחינה הלכתית של כיבוד הורים. ההורים לא יכולים להחליט לנו החלטות כאלה ואחרות. אנחנו אנשים עצמאיים ויש לנו בחירות משל עצמנו. אומנם כרגע מדובר בדבר פעוט יחסית אך הדילמה הזו יכולה לעלות גם בצמתים אחרים חשובים בחיים, למשל בחירת בן זוג, בחירת מקום מגורים, עבודה וכו'. הנה פסק הלכה של הרב אליעזר מלמד בעניין זה- http://ph.yhb.org.il/11-01-21/. בין כך ובין כך, חשוב לדעת באיזו עמדה נפשית להגיע לעימות הזה. ההורים שלנו אינם בעלים שלנו ואנחנו איננו שייכים להם אך הם ילדו אותנו, חינכו אותנו ודואגים לנו בכל עת. לכן מתוך הכרת הטוב, חשוב לכבדם ולבוא לקראתם. מתוך כך, בכל החלטה כדאי להתחשב בהם ולבצע את ההחלטה בכמה שפחות פגיעה בהם. למשל, אם אימא שלי לא אוהבת שאני נוסעת בטרמפים אבל מבחינתי נסיעה לא בטרמפים לא באה בחשבון, אז אולי אשתדל לעלות על טרמפים שאני מכירה או רק עם בנות, או אולי לא אספר לה שנסעתי בטרמפ כדי לא לצער אותה (אפשרות לא מומלצת בכלל). במקרה הנוכחי, אם החברה מחליטה לחמצן את השיער ואם ההורים לא יקבלו זאת גם לאחר דיבור מעמיק עם ההורים, כדאי שתחשוב איך היא בכל זאת מתחשבת בהוריה, למשל, תחבוש כובע או משהו אחר שמכסה את השיער המחומצן כשתגיע הביתה. ייתכן שכשההורים יראו שהיא מכבדת את רצונם ולא רוצה להכאיב להם אלא לעשות מה שטוב לה, הם ירפו ויזרמו איתה ועם המעשים שלה.

מקווה שהדברים יועילו במעט ונהיה כולנו שלמים יותר במעשינו וברצונותינו ולא נפגע באף אחד מסביבתנו.

מוזמנות להגיב ולשאול עוד במייל שלי או באתר.

כל טוב,
רינת rinathaber@gmail.com.