כיף לי להתפלל!

שלום דקלה מה שלומך?
נתחיל מזה שרציתי רק שתדעי שזה באמת כל כך כיף לקרוא את השאלה שלך.
גם כי ברוך ה´ זה תמיד יפה לראות מישהי שכותבת שהיא מנסה להתרכז בתפילה שזה מראה על עוד המון דברים גדולים ונהדרים שקיימים בך
וגם עצם זה שאת ממש חושבת ורואה את הקשר בין הדברים, כלומר זה לא שהקרבה שלך לקב"ה מסתיימת ברגע שסגרת את הסידור, אלא מעצם השאלה ניכר שאת ממשיכה לחשוב עליו ועל התפילה שלך ושתדעי לך שזה אומר והמון! אשרייך!
אני זוכר שהייתי בחטיבת הביניים אז הרב שלי תמיד היה אומר לנו:
´אם מתחילים את היום עם תפילה טובה, אני מבטיח לכם שכל היום נראה אחרת לגמרי´.
לנו, מצד האמת, ישנה השפעה מאוד מוגבלת על החיים שלנו.
נכון, מוטלת עלינו חובת ההשתדלות ואנחנו צריכים לעשות ולפעול מתוך החיוביים שמאלץ אותנו העולם הזה, כאן.
אנחנו צריכים ללמוד, לעבוד, ללכת לחברה ההיא כדי לבקש ממנה משהו, להשתדל ולשכנע את המורה שמגיע לך יותר, המון המון דברים שנראה על פניו שאם אנחנו לא נעשה אותם, אף אחד לא אחר לא יעשה.
אולם כאשר אנחנו מתפללים, אנחנו בעצם מודים ומכירים בכך, שאחרי הכול, עדיין אחרי כל ההשתדלות שלנו, יש בעל הבית לעולם והוא ורק הוא מחליט איך הדברים יצאו וייראו בצורה הסופית שלהם.
עכשיו וכאן אני מגיע לנקודה.
מהי אותה תחושה כיפית שדיברת עליה ומה בכלל הקשר שלה לתפילה?
אדם מרגיש כיף, ברגע שהוא יודע שהוא עשה את המוטל עליו ויותר מזה פשוט אין לו מה לעשות.
בשביל זה אנחנו צריכים לקיים שני דברים:
1) להשתדל לעשות באמת כמיטב יכולתנו.
2) להתפלל לקב"ה בכוונה שיעזור לנו להצליח באותו הדבר ויחד עם זה, יעזור לנו להבין שהוא ורק הוא יודע מה הכי טוב בשבילנו.
ואז, אחרי שעשינו את זה, גם אם בסוף, מה שבאמת רצינו מצד התוצאה הסופית שלו, לא יצא בדיוק כמו שחשבנו או קיווינו, עדייו אנחנו נישאר עם התחושה הכיפית הזו, שדיברת עליה, מהסיבה הפשוטה:
יותר מזה לא יכולנו לעשות.
חייל שיוצא למלחמה, יכול לפני המלחמה לקבל פיק ברכיים, לפחד, לחשוב אלף ואחת מחשבות ´לקראת מה אני הולך´ אולם באופן בדוק, בשעת המלחמה, בעת שהוא נמצא בסכנה הרבה יותר גדולה מהמצב שלו לפני כן, שאפשר לו בכלל לחשוב על מה שעלול לקרות לו, דווקא אז באופן בלתי מוסבר רוב החיילים מספרים שהם לא פחדו ולא חשבו על זה בכלל מהסיבה המאוד פשוטה:
לא היה להם זמן או יותר מדוייק אם הגיעו להשלמה עצמית שיותר מזה אין להם מה לעשות.
וזה בדיוק העניין שמקשר בין השאלה שלך שדיברה על הקשר בין התחושה הזו, הכיפית לתפילה.
אם את מתפללת טוב ובכוונה, אז גם אם מבחינה מציאותית, לא היה לך יום כל כך טוב כי:
אתמול החברה שלך חייכה לך יותר,
וחשבת שתקבלי ציון יותר גבוה
ואיחרת את האוטובוס
עדיין זה לא ישנה לך בגלל תחושת הקירבה הנפלאה שקיבלת בעת שכיוונת בתפילה.
הקב"ה שמע אותך.
דיברת איתו, עם מלך העולם, האבא שלך.
וכשכיוונת בתפילה ועברת על כל פסוקי דזמרה וכל הבקשות, מילה במילה וראית והתבוננת במה שהם אומרות, שהלא זאת בעצם המהות של הכוונה שלנו בתפילה, אחרי כל זה התחושה שלך, הכל כך מיוחדת ונפלאה הזו, לא אמורה להיפגם בגלל מקרה כזה או אחר שקרה לך באותו יום.
כי מה איכפת לך, אז נכון
החברה לא חייכה אליי, אבל כנראה שמשמיים הביאו לי את הנסיון הזה בכדי שאני אעבוד על המידות שלי ואדון אותה לכף זכות וכך אעלה ואהפוך לאדם יותר טוב שזיכו אותו משמיים להוציא לפועל את הכוחות המיוחדים הטמונים בו.
והציון לא משהו, אבל אולי הצער הזה, שטמון באכזבה ממנו, בא לי במקום משהו אחר
והאטובוס איחר לי כי רצו לחסוך ממני דברים שייתכן והיו קוראים לי אם הייתי מספיקה אותו.
הרי הכול הכול מאת הקב"ה, ועכשיו קראתי והתבוננתי בתפילה, איך שהוא,אבא שלי שעכשיו דיברתי איתו:
´גומל חסדים טובים לעמו ישראל´ ו´פותח את ידיך´ ומשביע לכל חי רצון´ וכן כל שאר סדר התפילה שתיקנו לנו חז"ל ובנוי בכוונה בצורה מיוחדת, אז מובן שיחד עם תחושת ההזדהות וההכרה האמיתית והנכונה שקיבלנו וחיוונו בתפילה, מגיעה גם התחושה הזו, הכיפית.
אז כן, נראה לי לעניות דעתי שבהחלט קיים קשר ישיר בין התחושה הכיפית שלך לתפילה כי מה יותר כיף מאשר לדבר עם ריבונו של עולם (וכמו שכתבת בשאלה שלך שאת מכוונת, שזה אומר שאת מייחסת חשיבות לאותו דיבור, לאותה פגישה ביניכם) ולדעת אחרי שסיימנו את התפילה ואנחנו עומדים להתחיל את היום וכן בדיוק אותו הדבר בסיומו של יום:
שלא משנה מה שיקרה, קורה או קרה לנו, הכול הרי נעשה לטובתינו כי אף אחד הרי לא יודע מה באמת טוב לנו חוץ מהקב"ה.
ומכאן נובע הקשר הזה והתחושה הזו, הכל כך נעימה וכיפית שדיברת עליה.
אם בא לך להרחיב או להבהיר את מוזמנת לשלוח למייל.
שתמשיכי אי"ה להתקדם בדרך הזו ולהוציא לפועל בצורה הטובה ביותר את כל הכוחות הטמונים בך.
אבינועם
avinoam811@gmail.com