כיצד לעורר את הרצון הפנימי

שלום לך,
שאלת שאלה מעניינת וחשובה מאוד. השאלה שלך נוגעת ממש לכל תחומי החיים הקשורים לחינוך- אמא וילד, מדריך וחניך, מורה ותלמיד ואפילו בין חברים.
מכיוון ששאלת בצורה כללית, אענה לך בצורה כללית ואכתוב בע"ה מספר עקרונות חשובים בנושא.
(הערה קטנה- בתשובתי התייחסתי ל´אדם/תלמיד´ בשאלתך כ´חניך´).
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה חוזר ואומר כי "צריך להרבות בשני האלפין- [א]הבה ו[א]מונה". שני המושגים האלו הם אלו שצריכים להנחות אותך כשאת עוסקת בעבודת הקודש של החינוך, כאשר משמעות הפועל "לחנך" היא להוציא את הטוב הטמון בחניך מהכוח אל הפועל, לעורר את הרצון הפנימי שלו להיטיב. (דרך אגב, אהבה ואמונה צריכים להנחות אותנו בכל מעשה וסיטואציה בחיים. בתשובה זו הדגשתי יותר את עניין החינוך).
[אהבה] פירושה בראש ובראשונה לאהוב את החניך. בלי אהבה קשה מאוד להשפיע ו"לפתוח" את הלב, קשה להתחבר לחניך וליצור אצלו הזדהות עם המסר של המחנך. עליך לאהוב אותו בלי גבול. החניך ירגיש את זה וזה יהיה החוט שיחבר בינך לבינו וייתן מקום להמשיך ולהשפיע הלאה.
[אמונה] פירושה להאמין בחניך שהוא מסוגל, להאמין שיש לו טוב פנימי לגלות ולהאמין שהוא גם יצליח לגלות אותו. לתת בו אמון מלא. ברגע שהחניך ידע שאת, המחנכת, מאמינה בו בלי סייגים, הוא גם יתחיל להאמין בעצמו ובטוב שבו, ויפעל לגלות אותו גם במעשים. ישנם מקרים בהם אולי יראה לך שהחניך לא ראוי לאמון הזה, במקרים האלו תתחילי לבנות את האמון מהדברים הקטנים והבסיסיים ולאט לאט תוסיפי קומות נוספות של אמונה. האמונה שעליה מדובר איננה אמונה של "פתי המאמין לכל דבר" אלא עמוקה ורחבה הרבה יותר. בכוח האמונה הזו אפשר ממש לגרום לשינוי אצל החניך.
שני המושגים האלו אמנם נראים מופשטים מידי. יתכן שאת שואלת את עצמך- זה באמת מה שיגרום לו לעשות את הטוב?? התשובה היא- כן. חייבים להגיע אל החניך מתוך ראיה כזאת ורק כך גם כל הפעולות המעשיות שננקוט בהם ישפיעו. האהבה והאמונה שלך כלפי אותו חניך הם ההגעה ל"גובה העיניים" שלו, הם אלו שיגרמו לו להתחבר ולהבין. וזה משפיע.
אחרי שהגעת מתוך נקודת המוצא הזו, ניתן לגרום להתעוררות הרצון בכמה דרכים מעשיות: (את מוזמנת לבחור את הדרכים המתאימות לך. לא כל הדרכים מתאימות לכל אדם בכל גיל).
* [פירגון]- תפרגני המון, תעודדי, תגבירי מוטיבציה. כל אדם מטבעו אוהב לשמוע שמשבחים אותו ולא שמעירים לו. ברגע שתתחילי לשבח ולעודד- אפילו על מעשה קטן!- זה מיד יצור אצל אותו אדם רצון להמשיך ולעשות טוב, כי על הטוב הזה הוא מקבל מחמאות שנעים לו לשמוע… לפעמים אנחנו נוטים ישר לבקר ולהעיר. זהירות! לביקורת שלא נאמר בצורה הנכונה ובמקום המתאים יש השפעה הרסנית ולעיתים בלתי הפיכה. למילה טובה אין שום השפעה הרסנית, הוא מוסיפה רק טוב. איזה יופי שאפשר להוסיף טוב בעולם בצורה כל כך פשוטה…
*[מבצעים]- שיטה המיושמת בעיקר על ילדים, אבל לפעמים גם על מבוגרים זה עובד… תתגמלי את החניך בנקודות/פרסים על כל מעשה טוב שהוא עשה. ה"פרסים" לא חייבים להיות פרסים ממש, אלא משהו שימריץ את החניך להמשיך לעשות טוב. למשל, חיוך, לשחק איתו משחק שהוא אוהב וכד´. זה כמובן תלוי בגיל ובחניך. יתכן שבהתחלה יראה לך שהוא עושה את אותם מעשים כדי לקבל פרס, אבל מובטח לנו מרבותינו כי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", ובע"ה מתוך ההרגל לעשיית הטוב, יתעורר גם הרצון להיטיב.
* [לשון חיובית]- הקפידי לבקש את בקשותיך בלשון חיובית ולא שלילית. להדגיש בבקשה את הרצון הפנימי האמיתי והטוב של החניך. לדוגמה- במקום לומר: "תפסיק לריב עם פלוני". אמרי: "אני יודעת שתשמח עכשיו לוותר לפלוני". במקום לומר: "אתה יכול בבקשה לעזור לאמא?" אמרי: "אני יודעת שאתה מאוד אוהב לעזור. אמא כל כך תשמח אם תעזור לה עכשיו!"
* [הדגשת הטוב שבאדם]- מעל הכל- חשוב שתחזרי ותדגישי לחניך עצמו שבתוכו יש טוב ושהרע הוא רק חיצוני לו. האמירה הזו יכולה להיות גם בצורה מפורשת וגם "בין השורות". כדאי לך לעיין באיגרת תקנ"ה של הרב קוק זצ"ל. הרב מסביר שם את היחס שבין [סגולה]- החלק הפנימי, הטבעי והמולד שבאדם, שכולו טוב, לבין ה[בחירה]- המעשים אותם האדם בוחר לעשות שהם חלק חיצוני לאדם, שלא שייך לו בפנימיותו, והם יכולים גם להיות רעים.
* [סבלנות]- כמו בכל עבודה רצינית- גם כאן אין קפיצות דרך, כל התהליך הזה לוקח זמן. לא בשניה אחת מתגלה הטוב ופורץ החוצה, ההתקדמות היא איטית, צעד אחר צעד. רק אחרי תקופה מסויימת ניתן להביט לאחור ולראות שבאמת התקדמנו.
את מוזמנת בשמחה ליצור איתי קשר כדי שאוכל לפרט לך יותר על הדרכים המתאימות לך.
בהצלחה רבה ורק טוב!
עדי, חברים מקשיבים.
adi_sh@shoresh.org.il