וזה שאני אצעק זה יעזור?!
ככה יש לי בלב עליכם, על רבני ומנהיגי הציבור שלנו, הציבור שלי!
אז לא כל יום ולא כל אחד יכול לצאת לרחוב ולצעוק את מה שיש בלב, אבל היום החלטתי שאני לא מסוגל יותר!
יותר מדי עוגמת נפש שורה עלי מכל מה שיש לכם להגיד, ולהנהיג, ולעשות, או יותר נכון לא לעשות בשביל שאני אהיה מסוגל לתת לנפש שלי לשתוק!
לא יודע איך זה התפרץ לי פתאום, ועוד יותר אני לא מבין למה זה היה חייב לקרות דווקא בשבת.
הלוואי שאני אצליח לשחזר רק אחוז אחד ממה שהיה לי להגיד לכם בשבת, אבל כידוע בשבת אסור לכתוב, ולשמחתי זו לא גזירה שלכם, כך שהסיכויים שאני אותה (את המצווה, שמירת השבת) גבוהים יותר.
מגילה שלמה לא תצליח להעביר את התחושות שלי כלפי כל הדרך, כלפי הכל, וכלפי כלום!
אני לא מוצא אפילו מאיפה להתחיל…
אולי מכאן…
חשבתי לעצמי, "מה הואילו חכמים(?) בתקנתם?".
במהלך השבוע האחרון מצאתי את עצמי חוזר ותוהה לעצמי, האם בעצם זה לירות לעצמי פשוט ברגליים?
לאו דווקא אני, האם אתם הרבנים לא יורים לנו החבר'ה הצעירים ברגליים?
אני לא יודע מהם מעשיהם של חברי, אלו שפחות הקפידו על "האיסור החמור" והמגוחך! שלא לדבר עם בנות המין השני בגיל העשרה, יכול להיות שבהיותם לבד גם אצלם תוכנת סינון האתרים נפרצת בקלות (ולא, אני לא גאון גדול, בסה"כ מבין קצת במחשבים, קצת יותר מדי) ויכול להיות שגם הם כמוני חושבים שהם הפושעים היחידים "ואני ועמי הצדיקים".
אתם יודעים מה? זה ממש לא עקרוני!
חשבתי על זה, נראה לי שבשלוש שנים האחרונות, דווקא כשהייתי בקשרים "לא בריאים" עם בנות המין השני, הרגשתי יותר "נקי" בעיקר כי הייתי יותר נקי!
מה אתם חושבים שאני רוצה להיכנס לשם?!?
המסקנה שלי הייתה כזאת, אנחנו זקוקים להיכרות עם בנות המין השני, אם תרצו או לא…
לנו יש שתי אופציות, להקשיב לכם בעודנו צעירים, ולחטוף אגרוף לפנים כשנתבגר (אפילו רק מעט). או לא להקשיב לכם, ולהכיר את הפנימיות של המין הנשי במקום את החיצוניות שלו.
אם תרצו או לא, איך שלא תסתכלו על זה, אנחנו לא חיים לא באירן ולא במאה שערים! שם אולי נהוג להחביא את הנשים, ולהתנתק מהתפתחות העולם והטכנולוגיה.
אצלנו, בציבור שלנו, בסופו של דבר אנחנו צריכים את ההיכרות הזאת, אז נותרו לנו כאמור שתי אופציות, אחת להימשך ולהכיר את הפנימיות של המין השני, או להיגעל מעצמנו ולהיכנס כל פע
לא,
אתה לא באמת מצפה ממני להסביר לך למה המסקנה שלך לא כל כך אמורה לעמוד במבחן המציאות נכון?
נראה לי שעכשיו, בזמן שהדיו והדמעות שלך מתערבבים זה בזה, הייתי פשוט שולח לך דף ריק
שבא לומר:
אני פשוט מתכוון לשתוק ולא לכתוב כלום.
רק להקשיב.
תשפוך כל מה שיש לך.
כי בינינו אח שלי…
עזוב אותך שטויות.
הדבר האחרון שמעניין אותך עכשיו הוא להיכנס לפולמוס הלכתי-פילוסופי 'האם הדרך של הרבנים נכונה או לא?'
זאת היא.
שעזבה אותך והשאירה אחריה שובל של מחשבות ורסיסי כאב שדוקרים אותך
כל פעם מחדש.
ובעצם, עם יד על הלב, אם עכשיו היית פוגש את הריבונו של עולם, והיו לך 2 בקשות לבקש, אתה רוצה באמת שאני אאמין לך שהיית מבזבז אחת מהן על:
'שיו, אבאל'ה שלי, כמה שאני שמח לראות אותך,סוף סוף,
נו, אולי תוכל להסביר לי מה ההיגיון שעומד מאחורי ה'שמירת נגיעה הזו' וההימנעות מקשר בשלב מוקדם?
זה מה שהיית מבקש?
או שאולי זה היה יותר משהו בסגנון של:
'הכול, אני אעשה ה כ ו ל רק תחזיר לי אותה בבקשה!!!'
ואם הקב"ה היה אומר לך:
'רגע… אבל כבר לא איכפת לך מהשאלות שלך? חשבתי שאתה לא כל כך מסכים עם הדרך?'
תקן אותי אם אני טועה אבל נראה לי שזה היה ניגמר ב:
'אלוקים יקר, אחר כך מה שאתה רוצה. באמת. קודם כל תחזיר לי אותה והבקשה השנייה שלי תעשה שאני אף פעם לא אעבור שוב פעם את הגיהינום הזה למה עוד פעם אחת שהלב שלי נישבר ואני באמת לא יודע מה אני הולך לעשות'.'
ואני גם אגיד לך עוד משהו,נניח שהיא הייתה אומרת לך:
'תקשיב, אני באמת אוהבת אותך, ואני חושבת שיש לנו דבר מדהים ו…נדמה לי שאף פעם לא הרגשתי ככה לאף אחד.
באמת.
אבל אני רוצה שנקבע לעצמנו חברותא ושנלמד כל יום:
למה הדרך הזו של הרבנים כ ן צודקת כי ככה אני אדע שהקשר הזה הוא באמת משהו רציני שיוביל בסוף לחתונה..אתה מסכים?
אז נדמה לי שלא רק שלא היית כותב את מכתב האשמה הכל כך חריף שלך ,אלא היית כותב אחד אחר, ומשכנע אותה בעצמך למה רק בדרך הזו ובחינוך הזה, אפשר להוציא את המירב ולהגיע לאושר אמיתי המתממש בקשר בין בני זוג.
מצד הלב והרגש הטבעי אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך.
ואני אומר לך את זה בתור בן, כי למרות שמקובל לחשוב שבנות הן שבירות רגשניות ובלה בלה,
מסתבר שגם לבנים או לפחות לחלק מהן יש לב ותאמין לי שאני הרבה יותר ממבין אותך.
כי כמו שכתבת:
עשית הכול, הכול כדי שסוף סוף פעם אחת זה כן יילך כמו שצריך
נקשרת אליה וכבר הרשית לעצמך לחלום על….
ביחד.
ועל זה שסוף סוף מצאת מישהי שתוכל להפקיד בידי'ה את המפתחות לקודש הקודשים שלך.
מישהי שבאמת למדה לקרוא אותך.
לעזאזל! היא כבר היית שלך!
ואז..
בום!!!
הגיע הנפילה.
לא רק ש'אבד' לך כביכול העולם הזה, אלא בצר לך:
"ושוב, מה נשאר לי לעשות אם לא להלעיט את הנפש שלי בזבל כדי להתגבר על הכאב, ולמלאות ולהשקיט את התאוות שלי…"
והמכתב שלך,האשמה שלך מגיע מהמקום הזה.
לקחת תסכול, כאב, רגשות, אכזבה ועטפת אותם באידיאולוגיה.
לכן אני מבקש ממך, שתעשה לי ולעצמך טובה,ותקרא את התשובה הזו בעוד כמה ימים עוד פעם.
אחרי שהדמעות ייספגו קצת והחתכים בלב יגלידו.
ואז תנסה לענות לעצמך אם בכלל הבנת את הדרך הזו,
של 'הרבנים.'- שכמו שבוודאי שמת לב, לא יצאו הכי נחמדים מכל הסיפור הזה.
נראה שאם היית יכול לתרגם לציור את כל המטען של המכתב הזה אז הם היו גם מצוידים בשיניים מפחידות וחיוך מרושע. ממש גרגמל והדרדסים…
ואולי בכל זאת, ניגע קצת גם בחלק השכלי, או במילים אחרות גם אם אנחנו שונאים מתמטיקה ומתעבים את המקצוע, עדיין מה לעשות אחד ועוד אחד יהיו שתיים.
שזה אומר שהדרך הזו, שגם אם עכשיו גורמת לך לבחילה חזקה, עדיין נובעת מהתורה ועדיין אנחנו רואים בה כמשהו אלוקי וכמניה הבטוחה ביותר לעבר בועת האושר שלנו,שאנחנו כל כך רוצים לבנות ביחד עם אותה אחת תהיה מי שתהיה.
זה שאנחנו לא תמיד מבינים אותה, או שהיא מתנגשת לנו אחת לכמה זמן עם הרגש, זה כבר עניין אחר.
כתבת לאור כל מה שקרה שהתפכחת ולכן:
"המסקנה שלי הייתה כזאת, אנחנו זקוקים להיכרות עם בנות המין השני, אם תרצו או לא… "
זקוקים להיכרות?
ברור ומובן ולא תמצא רב אחד שחושב שלא
השאלה היא מזה הכירות ומה הכוונה בכלל קשר?
אם מבחינתך, 'קשר' עם בת, זה קוצי' מוצי', והצפת הפלפון שלה בSMS:
"היי , מה קורה?' 'חושב עלייך' 'מתגעגעת אליך' ומחר קבעתם לסרט ביחד…
אז נכון, זה מאוד מאוד 'כיף',
ו'טוב לנו ביחד' ו"פשוט פתאום אני קם בבוקר ו…חושב איזה יופי לי'.
אבל אם זה הכיוון שלך אז אין לי אלא להגיד לך שני דברים:
1. הרבנים באמת טועים ומאוד חבל שמגיל קטן אנחנו לא מפתחים את המיומניות האלה.
2.אתה יכול גם בדרך למסור בשמי מכתב הוקרה ארוך ויפה כזה, עם דובוני איכפת לי ולבבות ורודים 'עבור הוליווד' ולכתוב להם שמסתבר שהם עשו יופי של עבודה.
אבל…
אם אתה יודע ומאמין שיש ההבדל מהותי בין כיף והנאה לאושר,אז גם אתה תראה שהדרך של הרבנים נועדה בסך הכול לנסות ולשמור על הכוחות שלך, ועל מצבורי הנפש שלך, שכשיגיע אי"ה הזמן שלך להתחבר בצורה עמוקה וגבוהה עם מי שלא תבחר, תדע שאם התנהגת והלכת באותה הדרך, הגדלת את הסיכויים שאותה אחת שתיחשף ותיכנס לחדרי הלב שלך, פנימה, באמת תהיה כזו שגם תרצה להקים את הבית שלה שם ולא אחת שתטייל בו ואחר כך תשליך את מפתח הלב שלך לים.
אני יודע שאתה ממש לא תאהב לשמוע את זה אבל דווקא המקרה שלך הוכיח עד כמה הרבנים צדקו!
נדמה לך שהיא עזבה אותך בגלל שהם, הרבנים הלעיטו אותה בשטויות.
בוקר טוב איראן.
אבל, בוא נגיד שהיא הייתה עוזבת אותך בגלל סיבה אחרת, שלא קשורה לרבנים, מה אז?
בוא נגיד שהיית יוצא עם מישהי, לייט כזו שמראש לא כל כך שמה על אף אחד.
בת ב'ראש טוב', 'בריא', היא, היא כבר תסתדר לבד, תודה.
ואז היית נקשר אליה, כי רואים מהשאלה שלך שברוך ה' רגש לא חסר לך ו….בוקר אחד אתה רואה שפני הנסיכה אינם כתמול שלשום.
טוב, היא לא יכולה לספר לך, כי בכל זאת, יש לה לב ואם בכלל תשאל אותה, היא ממש לא גאה בזה אבל מה לעשות שהיא הלכה לספרייה ובדרך היא ראתה איזה בחור, ממש בגיל שלך פחות או יותר, עם דרגות כסופות וכנפי טיסה והוא סיפר לה גם שאוטוטו הוא מסיים את התואר הראשון שלו בצבא וחותם קבע.
והעיניים שלו….
אוי, איזה עיניים מדהימות.
לא לא, שלך גם בסדר. באמת.
אבל הוא פשוט..לטבוע בהן…
אתה…אתה באמת נחמד, אבל פשוט איתו, נו, היא פשוט יודעת שזה זה…
מבין?
זה לא אתה,
זאת היא.
מה אז..?
גם היית חושב שזו הדרך והרבנים האלה?
תבין, דווקא בגלל שאתה כל כך יקר!
דווקא בגלל שהלב שלך כל כך יקר!
דווקא בגלל זה אנחנו הולכים באותה הדרך, שאומרת לנו:
'היי, אנחנו לא מדברים כאן על מזון מהיר, בוא נרכוש קצת כלים שנוכל באמצעותם לדעת האם הידיים האלה, שאמורות להחזיק לנו ת'לב, באמת ראויים לאמון הזה או לא?'
'האם אני באמת הולך והופך את הקשר הזה למשהו אין סופי, מקודש שיוביל אותי ויראה לי מהי המשמעות האמיתית של אושר,או שאני פשוט שורף הכול כמו גפרור, מתלהב לרגע מהלהבה ואחר כך נשאר עם תחושה חרוכה…
ואם כבר כתבת על החרדים, אז למרות שאף חברה לא מושלמת, עדיין מבחינת אחוזי הגירושין ויציבות המשפחה, אם תשווה לאן מובילה הדרך שהיית רוצה שיוליכו אותך בה לעומת הדרך של החרדים, תגלה שהסקלה זועקת לכיוון מאוד מאוד ברור ולא, זה לא לכיוון שנכון לכאב שלך עכשיו היית רוצה להיות בו.
קח ת'זמן שלך, תזכור שהקב"ה בוחן כליות ולב והוא יודע מצויין מה אתה עובר ומרגיש
ואם מידי פעם נדמה לך שאתה לא רואה אותו והוא לא שם.
תדע שאתה פשוט מסתכל לא נכון.
תסתכל פנימה, לתוך הלב.
ושם הוא יהיה.
אתה לא צריך לתרץ את עצמך בקשר לנפילות, אני בטוח שאתה עושה את שלך ומשתדל,
אתה גם לא צריך לכתוב לו.
הוא כבר מבין לבד וזה בסדר.
באמת.
הוא פשוט שם כדי להקשיב לך.
לכאוב איתך ובעיקר להראות לך שאי"ה מכאן יש רק דרך אחת.
למעלה…
אני מצרף לך גם לינ'ק חשוב של 'אבי וולפסון' 'עמו אנוכי בצרה':
https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=17661
אם בא לך לשאול או להתעכב על משהו, מתי שאתה רוצה.
בשורות טובות ורק טוב אחי, יהיה פסיידר ותן גם לזמן קצת זמן כדי לעשות את שלו.
אבינועם
avinoam811@gmail.com