בס"ד
"האמונה מתחילה היכן שנגמר השכל"
לעולם לא הבנתי את המשפט הזה.
זה לא ראש בקיר?
—
למשל : הרמב"ן טען, וכן ר' יוסף אלבו- שהדת הנצרות לא נכונה (בין השאר בגלל), כי זה לא הגיוני איך זה שלוש ובו זמנית זה אחד.
אני יכול לומר: האמונה מתחילה איפה שנגמר השכל.
הרמב"ן בסוף כותב, שאדם לא מאמין במה שנתפס במוחו כסתירה.
—
ברגע שהטלת ספק על השכל, שברת את יסוד הדת.
למה?
כי למשל מנין לנו לומר שיש מטרה לבריאה, שה' לא משקר, שהתורה אמת, שבאמת נקבל שכר-
הכל לפי השכל שלנו.
אחד יכול להאמין בבודהה, ואפילו אם אני אסתור לו את הדת מכל וכל- הוא יענה: האמונה היא מעל השכל.
—
פתי מאמין לכל דבר, את זה כמדומני אמר שלמה המלך?
השאלה שלי בעצם: למה להאמין בזה? בלי שום בסיס, ככה ישר – זה אמת ותקבל את זה! מאיפה? גם נוצרי יכול לומר לי אותו דבר.
אחי, לדעתי אתה פשוט צודק.
גם אני לא הבנתי אף פעם את המשפט הזה, או יותר מדוייק – את המשמעות שלפעמים מייחסים לו בטעות.
ראשית אקדים כי לאמונה היהודית יש בסיס שכלי מאוד חזק. בסיס שכלי שמבהיר באר היטב מדוע אין דמיון בינה לבין "דתות" אחרות.
ראה קישורים:
על הנצרות ועל זרמים ביהדות: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=42638
חברה שלי לא מאמינה שיש אלוקים: https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=41943
איך אפשר להאמין אם זה מבוסס רק על הרגש? https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=39915
יהדות, נצרות ואיסלאם– איך אפשר לדעת מי צודק? http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=106
מה פירוש 'האמונה מתחילה איפה שנגמר השכל'? יש לכך לפי הבנתי שתי משמעויות.
א. אמונה – [מלשון אמון]. אחרי שמבינים בשכל שאלוקים אוהב אותנו ונתן לנו תורה, יש לנו בו אמון. ואז גם אם לא מבינים הכל, לא מתרגשים – כי אפשר בהחלט להבין ששכלנו מוגבל. כמו שעיור צבעים לא מבין מה זה אדום, כך אנחנו לא מבינים מה זה מציאות שאינה במגבלות המקום והזמן. ילד אינו מבין כל דבר שההורים שלו עושים, אבל יש לו בהם אמון גדול, ובצדק.
יחד עם זאת מבאר ר' יהודה הלוי שלא תיתכן סתירה לוגית ביהדות. כלומר, יש דברים שאנחנו לא מבינים אבל הם לא דברים שסותרים את ההיגיון. דוגמא – נס, הינו דבר שאנחנו לא מבינים איך הוא עובד, אבל הוא לא פחות הגיוני מהטבע, אלא שלטבע התרגלנו ולנס לא. לעומת זאת אם יבוא מישהו ויאמר שלפי היהדות שחור זה לבן, לא שייך לומר כאן שהאמונה היא מעל השכל. גם השכל – מקורו אלוקי, למרות שהוא מוגבל.
ב. ההסברים השכליים אינם הוכחות מתמטיות. ברמה השכלית הם נותנים סבירות גבוהה מאוד מאוד, ברמה כזו שהיינו עושים כל דבר אחר בחיים על פיה. למשל, אם אני רואה את אבא שלי תמיד יכול להיות שבעצם זה אחיו התאום, ולמרות שלא שמעתי שיש לו אח תאום – אולי הסתירו ממני, ולמרות שהוא יודע כל מיני דברים שרק אבא שלי יודע – אולי הוא חטף אותו וסחט ממנו… בקיצור, תאוריות אפשר להמציא בלי סוף, ולכן לא צריכים להיות מודאגים מהם; יחד עם זאת יש לדעת שאכן ההוכחות השכליות אף פעם לא מספקים ודאות של מאה אחוז עגולים. מה שכן, הם פותחים לאדם פתח לאמונה הפנימית שבתוכו, שתעמיק עוד יותר את ההוכחות השכליות, ותגלה שאמונה היא הרבה מעל השכל והרגש.
וביחס לכך אדם צריך להיות אמיתי עם עצמו, למצוא את הקול הפנימי שקורא לו לקרבת אלוקים.
לסיכום, אתה עזרת להבהיר עניין מאוד חשוב, והסרת טעות בהבנת המשפט "האמונה היא מעל השכל". אין פירוש הדברים שלשכל אין תפקיד בבניין האמונה, אלא שהשכל פותח פתח לאמון כלפי ריבונו של עולם, ולאמונה הפנימית שבתוכינו, שהיא עוד יותר עמוקה מהשכל.
אני מקווה שעזרתי במשהו, אשמח להתייחס אם יש שאלות נוספות.
יעקב,
yaakov@kipa.co.il