חברים מקשיבים שלום.
אני כותבת כאן כמה מילים לזכרו של עידו זולדן הי"ד, אני רק מבקשת לפרסם את דבריי במאגר השו"ת של חברים מקשיבים.
תודה.
עידו.
בחור פשוט וצנוע במלוא מובן המילה.
לא הכרתי אותו בצורה מעמיקה. רק מהמכולת, מהרחוב.
פה ושם אהלן מה נשמע. ראיתי אותו וידעתי "זה עידו זולדן. הבן של מרים ונחמן. הבעל של תהילה. אבא של אהרון ורחל."
אבל… זה היה משהו מיוחד! לא מוגדר!
הלכתי ברחוב, ראיתי אותו מגיע מולי, אוטומטית התכווצתי.
לא מפחד. לא מבושה. מיראה!
ראית אותו הולך, הרחוב נהיה אפוף קדושה. אפוף צניעות ויושר, ואמת!
לא היית צריך להכיר אותו לעומק כדי להבין עד כמה קדוש וצדיק הוא היה.
ביום שני בלילה נפלה על הישוב שלנו פצצה קשה. עידו נרצח. מה עושים? לא יודעים. פשוט לא יודעים מה לעשות.
קמנו בבוקר לבשורה מרה ביותר. מרוב הזעזוע אפילו האדמה רעדה והשמיים נפתחו.
עידו. אפילו כשנרצח-אפילו זה היה בדרך חזרה מלימוד חברותא.
אי אפשר לתאר את גודל האסון.
קשה להסביר את זה במילים…
מילים-הכוח שלהן הוא להקטין דברים. הרי כשאתה מרגיש משהו בצורה חזקה וגדולה- שום מילה לא תספיק כדי לתאר זאת! ההרגשה האמיתית והחזקה היא בלב, פנימה.
במילים מקטינות.
כל מילה שרק אוסיף להגיד על עידו רק תקטין ותוריד מערכו.
נותר לנו רק ללמוד ולהפלל לעילוי נשמתו, ולנסות ולהמשיך את צוואתו ולחיות כמו שרצה שכולנו נחייה.
עידו זולדן- ה' יקום דמו.
תושבת קדומים מזועזעת.
