כמה שאלות על זיווג, אהבה ונישואים

שאלת הגולש

שלום!
בקשר לזיווג,קראתי את מה שכתוב באתר (שלא צריך למשוך את הקשר המון זמן….) ואני מסכימה עם זה.האם זה נכון שכל אדם יכול להתחתן או עם הזיווג שלו שהכי מתאים לו,או עם הפחות מתאים לו, או הכי פחות מתאים לו? ואם מתחתנים עם זיווג שלא הכי מתאים אז זה כאילו פספוס והנישואין לא יכולים להיות טובים, לא? אני בעיקרון צעירה (16) ואני יודעת שמהמון בחינות (כמו שכתוב בשו"ת) קשר בגיל צעיר זה לא טוב – ופה יש לי בעיה. אני עוצרת את עצמי. אני רוצה להיות עם מישהו אבל אני לא יודעת מה זאת אהבה בכלל ויש גם את הצד של ההלכה ולכן אני עוצרת את עצמי. אני לא יודעת אם זה טוב או רע לעצור את הרגשות שלי-זה מה שההלכה רוצה בעצם? כי זה לא יצר הרע-זה מה שאני מרגישה…..ובכלל,אפשר ממש לאהוב ולדעת מה זאת אהבה עמוקה (כמו בנישואים) בגיל צעיר? כי הרי כל העניין של נישואים זה לתת,אז אם עד עכשיו הבן אדם לא נותן כלום מעצמו פתאום הוא יתחתן וישתנה? ובגילאים הצעירים אנחנו בונים את עצמנו ולומדים איך לתת ולאהוב,אז למה לא יכולה להיות אהבה בגיל צעיר? אני לא מנסה שיהיה לי קשר בגיל צעיר אבל יש בי רגשות כלפי מישהו ואני רוצה לדעת מה לעשות איתם-כי זה לא טוב מכל הבחינות….. אני מקווה שלא סיבכתי אף אחד עם השאלות….. תודה רבה!

תשובה

שלום וברכה, מאחר וציינת ששאלת שאלות מרובות, אני אכן מקווה שאתייחס לכולן ואם לא, עימך הסליחה.
בקשר לשאלת חיפוש ההתאמה בנישואים, שמעתי רב אחד שאמר דבר שמאוד הזדהיתי איתו, והוא, שלא יתכן שהקב"ה ברא מישהו אחד מתאים והשאר פחות, שהרי יהיה זה משחק די אכזרי מצידו לצפות מאתנו לגלות את אותו יחיד ומיוחד ואם לא מצאנו – 'אכלנו אותה'. אלא, שכאשר בני זוג מתחתנים, אין זה משנה עד כמה הם דומים, משלימים, שונים – אלא מה שמשנה זה עד כמה הם רוצים לבנות את הקשר שלהם, עד כמה הם מוכנים לתת מעצמם כל אחד למען השני. יכול להיות זוג שכולם יגידו עליהם שהם האנשים שהכי לא חשבו שהם יוכלו להקים בית ביחד, אבל בגלל שהם כל כך משקיעים אחד בשני, הם כל כך מאושרים וכן להיפך, זוג כל כך מתאים אבל כל אחד שקוע בעצמו ומתוך כך אין ביניהם אהבה. לסיכום נקודה זו, מה שמשנה זה הרצון של שני בני הזוג לבנות ביניהם קשר עמוק וזוגיות בריאה ומאושרת, ולא ההתאמה.
הנקודה השניה שהזכרת היא אהבה. כמו שהזכרת נכון אהבה היא נתינה, והיא אינה יכולה לבוא בקשר שאינו קשר של נישואין. עשו פעם מחקר וראו שרוב המוחלט של הזוגות שחיו ביחד קודם הנשואין, התגרשו לאחר מס' מועט של שנות נישואין. הסיבה לכך היתה שהם הורגלו למין קשר לא מחייב – כשרוצים נמצאים ביחד, וכשלא – לא. הכל נעשה מתוך הנאה אישית וכאשר אותה הנאה נגמרת כל העסק נגמר. אי אפשר להבין מה זה נישואין כל עוד לא נמצאים בתוך זה ולכן גם אותם זוגות שחיו ביחד, אבל לא מתוך מחויבות מלאה, ברגע שהם היו צריכים להתמודד בקשר של נישואין הם נכשלו.
כמו שציינת בגיל צעיר יש הרבה מה לתת – בבית, בחברה ובמעגל הקרוב שסביבך ונתינה זו היא הכנה לאהבה הגדולה עם בן הזוג.
לגבי השאלה האחרונה, אינני יודעת מה אופי הקשר שיש לך עם אותו מישהו שיש לך כלפיו רגשות, אבל מה שברור לי שמאחר ואת צעירה וכרגע קשר אינו למטרת נישואין הוא אינו בריא, יש בו הרבה דמיון ומשיכה, אבל אין בו התמודדות עם החיים, והוא אינו מכין לחיים כי אם להיפך, ולכן ככל שתמנעי ממנו לפני שיתפתח יהיה לך יותר קל. להימנע זה אומר כמה שפחות להיפגש, לדבר וכל דבר שעלול לחזק את הקשר בינכם. וכמו שאומר השיר "רחוק מהעין רחוק מהלב"…
ובעזרת ד' שתזכי להתגבר על כל הנסיונות שאת עומדת בהם ובבוא הזמן להקים קשר אמיתי שבו תהיה אהבה ונתינה.
אביטל, חברים מקשיבים

יח בניסן התשסג

קרא עוד..