כעסים, מריבות ומרירות

בס"ד
שלום לשואלת היקרה והחביבה!
גיל העשרה שאת עומדת בפיתחו הינו גיל מובהק של עליות וירידות, מצבי רוח, שינוי עצמי וכו´.
כמובן שבכך איננו פותרים את האדם מאחריות על מעשיו, איננו יכולים לומר:
"זהו גיל ההתבגרות – גיל קשה – מותר לפרוק כעסים ומתחים"
אלא:
"זהו גיל בו הרגשות והנפש עוברים טלטלה רצינית, יתכנו ירידות הן בפן הרוחני והן בהתנהגות.
אך.. לא כדאי לשקוע בייאוש. בגיל זה יש גם תעצומות להבנות ולחזק"
האם עברת חוויה לא נעימה לפני שהחלה תקופה זו?
דבר מה לא נעים בכיתה? בבית?
לעיתים חוויה כזו יכולה לעורר תגובה כמו שתיארת.
האם ניסית לחשוב מה הגורם לכך? שבי וחשבי עם עצמך, מבפנים- ממה זה נובע,
לעיתים סיבה כמו "אני מרגישה שלא אוהבים אותי מספיק בבית" או "יש חברה שפוגעת בי "
יכולה לגרום את הנ"ל.

עצות מעשיות לגבי עצבנות והעלבות-
אפשר לאמץ שיטות כמו-
לספור בלב עד חמש לפני שעונים, או כל שיטה אחרת של השהית התגובה.
קריאה של סיפורים הקשורים לאהבת הזולת דוגמת סיפורים על ר´ אריה לוין.
משהו מעצבן?
נסי למקם אותו בסולם של כעס
נניח שאת מעניקה את מס´ עשר למשהו שהכי מצער ומפריע לך, ומספר 1 את מה שהכי פחות.
וכשקורה משהו לא נעים תמקמי אותו בסולם…
פעמים רבות אנו מגלים כך שהדבר כה מזערי שלא כדאי להקדיש לו רגשות צער מוגזמים.

הרב קוק בספרו אורות התשובה כותב על תחושת העצבות שעלולה ללוות את החוטא.
עשינו עבירה, יש תחושה קשה של עצבות, שנכשלנו שוב, שאנו לא שווים.
וכשמנסים לחזור בתשובה ובוחנים שוב את החטא ניתן לשקוע לייאוש- "שוב חטאתי! מה זה שווה שאחזור בתשובה הרי בטוח שוב אחטא"
ועוד מיני מחשבות כאלו.
אך מחשבות כאלו אינן עוזרות ואינן תורמות.

יש עצה חכמה האומרת שעלינו להשתמש בכשלון כמנוף להצלחה.
ומובנה- נניח שנכשלנו. אפשר לשקוע בדכאון, ולא לקום ממנו, ואפשר להשתמש באותו הכשלון כמנוף.
"כי שבע יפול צדיק…..וקם" מכירה את הפסוק? מוזר קצת לא?
לכאורה היינו מצפים שצדיק יוגדר ככזה שלא נופל!
אך לא.
צדיק מוגדר גם ככזה שלמרות נפילותיו הוא לא פוסק מלעלות ולחזור.
שבע פעמים הוא ירד!
ושבע פעמים התחזק , לא שקע בייאוש, ועלה.

כתבת-
"הכל נהרס "
חלילה!!
זוהי התחלת צמיחתך!!

אשמח אם תחזרי אלי לאימייל לשם הבהרות נוספות, ותשובות על השאלות בתחילה.
מחזקת את ידיך…

יישר כח על הרצון האמיתי להתחזק..

רחל.
rachelulu238@gmail.com