לא יודעת ליצור קשר עם בנים. זה בעיה?

אהלן!

קודם כל מזל טוב על נישואי הדוד! בעז"ה שתזכו לבני דודים צדיקים וחמודים. (אחחח. אני משוגעת על הבני דודים הקטנים שלי!)
אם את מה"בני דודים" הגדולים בטח כולם יאחלו לך בקרוב אצלך…
את יכולה להרגיש בנוח. ואין צורך להלחץ. לי איחלו את זה מגיל 12 (אחות גדולה…) זה לא הפריע לי להתחתן עשור מאוחר יותר.

אשרייך שאת בסניף נפרד! אצלנו הסניף היה מעורב, ועד גיל מאוחר מאוד היה לי חברים כמעט כמו שהיה לי חברות, והסתדרתי איתם למרות שלא הצטיינתי בכדורגל…

אחר כך כשיצא לי בשרות לאומי להדריך טיולים, איכשהו תמיד החובש ראה בי את האדם היחיד עלי אדמות שהוא יכול לדבר איתו בגובה העניים… (אולי כי החניכים היו קטנים, והמורות גדולות) ואני שתמיד השתדלתי להיות יצור נחמד וחברותי, וגם ככה התרגלתי להיות עם בנים הייתי זורמת בשיחה שתמיד היתה משעשעת אבל גם לא מעבר לזה. הייתי חוזרת לדירה ומספרות לחברות כל פעם על סיפורים ושטויות אחרות ששמעתי. אפילו כבר המצאנו לשיחות האלה כינוי "שיחות חובשים"…

הימים חלפו, סיימתי תרומה של שנתיים למדינה ועברתי לאוניברסיטה וגם שם היו פה ושם "שיחות חובשים" שכאלה עם החבר´ה מהמחלקה…

כשהרגשתי שאני כבר רוצה להכיר מישהו (כבר עברו הרי כמה שנים מאז התיכון) אחי וגיסתי הכירו לי מישהו. החברות במעונות התרגשו ועזרו לי להתארגן… כשחזרתי מאוחר בלילה, מצאתי חדר ער לחלוטין שממש כבר רצה לשמוע "איך היה?" נו, ומה עניתי להם?

"היה בסדר. שיחת חובשים שכזאת…"

הבעיה היא שאחרי שפגשת כבר המון "חובשים" וכולם נחמדים וממש בסדר, את מחכה למשהו מיוחד.

אולי יצאתי קצת לא ברורה.

כשנמצאים הרבה עם בנים, הרגש הטבעי נשחק. יכול להיות לי חבר וזה יהיה כמעט כמו חברה, זה נחמד ומגניב בהתחלה אולי, אבל בסופו של יום, עם חברה אני לא אתחתן, נכון? אז הקשר שאני מחפשת הוא קצת שונה.

מה שאני מנסה להגיד בכל הסיפור הזה, זה שזה ממש מצויין שעכשיו את קצת מתפדחת מבנים, ושהשתיקות מביכות… יש בך צניעות טבעית והיא כל כך יפה, וממש אין צורך לנסות להמעיט ממנה.
להגיד לך את האמת? אני מקווה שגם כשתפגשי עם מישהו למטרות חתונה (עוד כמה שנים) בהתחלה תתפדחי קצת. זה כל כך טבעי, וכל כך לא טבעי כשזה לא ככה… אין דבר יותר נורמלי מלהתרגש ולהתפדח מאדם שאולי את הולכת לחיות איתו כל החיים. (אפילו להתפדח טיפה בהתחלה מהשותפות לדירת שירות זה נורמלי וטוב)

שאלת מה יהיה, ואיך תצרי קשר?

תראי, אם את יצור אנטי חברתי בעליל, אין לך חברות וגם החניכות שלך לא מבינות למה את בסניף ולא מורה בבית ספר… זה לא אומר שלא תתחתני, אבל אני מסכימה איתך שיהיה לך קצת קשה להתחבר למישהו…
אבל אם יש לך חברות, ואת מסתדרת ונהנית איתן, אם את זורמת עם החניכות ואפילו מדי פעם משחנש"ת עם הקומונרית או עם מדריכה אחרת, אני יכולה להגיד בזהירות שאת כנראה אדם חברותי, ואין לך בעיות קשות של תקשור עם הסביבה. את רק כרגע מפנה את כל המקום שיש לך בלב ובראש כלפי החברות והחניכות, וזה בדיוק מה שאת צריכה לעשות עכשיו! (אאאה… יש כאלה שיגידו שאת צריכה גם זמן ללימודים. עזבי. חופש!) בבוא הזמן תשקיעי את אותן היכולות (להיות חברותית ונחמדה) בלחפש ולבנות קשר עם בן זוג.

אני לא מכירה אותך, אבל אני מניחה שאת מתאימה יותר לתיאור השני שנתתי. ואם את דומה יותר לתיאור הראשון, זה הזמן לפתח יכולות חברתיות. לא עם בנים. עם החברות והחניכות שלך.

בקיצור, אני לא יכולה להבטיח לך כלום, אבל אם את בת אדם ממוצעת ונורמלית, כזאת שצריכה חברה וצריכה גם את השקט לעצמה, לא אמורה להיות לך בעיה למצוא בבוא היום את האחד שלך.
לא שאני יכולה להבטיח שזה יהיה קל למצוא אותו, אבל העניין הזה כבר מביא אותי למה ששאלת בסוף…

"ארבעים יום קודם יצירת הולד
יוצאת בת קול ואומרת: בת פלוני לפלוני…"

אז אם בשמיים כבר יודעים, למה כל כך קשה למצוא? ולמה יש כאלה שלא מוצאים? וה"בת קול" הזאת, לא יכולה לדבר קצת יותר בקול?

אני לא מבינה יותר מדי בדבר האלה אבל ברור לי שהעסק הזה עם ה"בת קול" הרבה יותר מסובך ממה שנדמה לנו. יש כאלה שמתחתנים בגיל ממש צעיר ויש גם כאלה שמתחתנים אחרי גיל 40. ויש כאלה שמתים בשיבה טובה(?) בלי להתחתן, ויש גם ילדים קטנים שמתיםנהרגים בלי להתחתן. אז מה עם הבת קול אצלם? ומה אם בטעות מי שהכריזו עליו בשבילי יתחתן עם מישהי אחרת? ומה אם אני סתם יפספס אותו? ומה אם הוא חס וחלילה נהרג? ואולי בכלל לא הכריזו אצלי?

יצא לי להשתתף בהמון ישב"צים, (אפילו להתגנב בתור חניכה לישב"צ מדריכים) אבל הקדוש ברוך הוא עוד לא משתף אותי בתוכניות שלו.

תראי, לכל אחד מגיעה מנת הניסיונות שתוכננה לו, ושיש לו את היכולת לעלות ולהתעלות מהם. לאחד קשה מאוד בלימודים, אחר חולה לא עלינו, יש כאלה שלא מצליחים להסתדר עם אף אחד במשפחה, יש משיהו שקשה לו למצוא זיווג, ויש כאלה שכבר התחתנו ולא זוכים לילדים. ויש כמובן עוד המון קשיים וניסיונות… ויש כאלה (ונראה לי שאלה הרוב) שכל הקשיים באים אליהם, אבל במינון קטן.

כל קושי בחיים, מגיע מהקב"ה, רק כמו שאמרנו, הוא לא משתף אותנו בתוכניות שלו, ככה שקשה לנו לדעת מה? כמה? למה? ועד מתי?
מה שנשאר לנו לעשות זה לזכור שזה מהקב"ה, להבין שזה ניסיון, ולהשתדל כמה שיותר להבנות ולצמוח ממנו.

אני מאחלת לך שתמיד יהיה לך קל בלימודים, שהבגרויות וכל המבחנים שיבואו ילכו תמיד חלק, שתמיד תהיי בריאה, שלא תהיה לך שום מריבה רצינית במשפחה, שכשתרצי תמצאי בקלות את האחד שלך, ושתזכו לילדים מתי שתרצו…
אבל יותר מזה, אני מאחלת לך שאם יהיו לך קצת קשיים בדרך, תצליחי רק לצמוח מהם!

רק אור וטוב!
פה בשבילך…
רננה
renanaro@gmail.com