לא יותר טוב ללמוד על בית המקדש במקום לצום?

לחגית שלום רב,
את שואלת מדוע צריך לציין את עשרה בטבת – ולמעשה, את כל הצומות – דווקא בצום, ולא בתפילה או בלימוד. כמה תשובות לי בדבר, אבל לפני כן, אני רוצה – אם כי בחיוך – לשים לב שאת לא שואלת מדוע צריך לעשות "סדר" בפסח או להדליק נרות בחנוכה, למרות שגם במקומם היה אפשר ללמוד. לא כל דבר נעים לנו לעשות, ובתור מי שצם מאוד גרוע, אני מסכים שצום הוא אחד הדברים הפחות נעימים שניתן לעשות* אבל לפעמים זה מה שצריך לעשות.
א. הצום הוא אחד המוסדות העתיקים ביותר בעולם היהודי, אף יותר מתפילת שמונה עשרה או אולי אפילו מקריאת שמע. "עינוי נפש" המוזכר ביום כיפור הוא ודאי ביטוי ליום של תענית וזעקה אל ה', כדברי הנביא יואל: "תקעו שופר בציון, קדשו צום, קראו עצרה"* אנשי נינוה – המודל של המשנה בתענית לבעלי תשובה אמיתיים – צמים שלושה ימים. אסתר המלכה צמה שלושה ימים. הצום היה מוסד כה מושרש שהיו מי שמעשו אותו "מצוות אנשים מלומדה", כפי שאומר הנביא ישעיהו בהפטרה יום הכיפורים – "וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי?צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצֽוּן? ג לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹֽמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּֽשׂוּ? ד הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹֽא?תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קֽוֹלְכֶֽם? ה הֲכָזֶה יִֽהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא?צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'? ו הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל?מוֹטָה תְּנַתֵּֽקוּ? ז הֲלוֹא פָרֹס לָֽרָעֵב לַחְמֶךָ וַֽעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּֽי?תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָֽׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּֽם".

ב. הצום עובד. רעב הוא תופעה מציקה ומטרידה שלא נותנת לך לשכוח – כל היום, לא רק בטקס – את משמעות היום. זה יום שמצפים לו בחרדה, עוברים אותו בסבל, ושמחים כשהוא עובר, בדיוק כמו המאורע המצוין עצמו. ההלכה כמערכת של מצוות לא מאמינה מדי בלימוד כאמצעי. יש מצוה ללמוד תורה, אבל יש גם מצוה לשמור שבת ומלוה לא לאכול גדי בחלב אמו* באמצעות מעשי המצוות אנו חיים מחד את יציאת מצרים, ואת עבודת הכהן הגדול ואת מנוחת ה' ביום השביעי. כך אנו גם חיים מחדש את סבלם של אבותינו בכל צום וצום.

ג. לא כל היהודים הם תלמידי ישיבות או בתי ספר. רוב האנשים עובדים בצומות והצום הוא הדרך היחידה שלהם לזכור שיש צום. כתבתי בכיפה מאמר על רצח רבין והזיכרון שלו, ואת מוזמנת לקרוא אותו. עיקר הדברים הם שבלי משהו קבוע ודתי שיציק במשך כל היום, לא ניתן לזכור. נראה שההצעה שלך ל"לימוד" היא מלאכותית ולא תעבוד חוץ מאשר בבתי ספר, ויום השואה דוגמא: ביום השואה, בו אין צום, התקשורת פועלת כרגיל וחוץ מתלמידי בתי ספר, כולם – חוץ ממי שרוצה לראות סרט בליל כ"ז בניסן – לא זוכרים אותו בכלל. מצבו של יום הזכרון יותר טוב, אך נראה לי שזה רק בגלל שלצערנו אנחנו עדיין מאבדים ילדים בגלל מלחמות, ובביאת הגאולה השלמה ואיתה השלום גם הוא ייעלם.
עיקרם של דברים – זיכרון צריך לטפח באמצעים טקסיים שיזכירו את מהותו של האבל והכאב על ידי כאב ואבל המתחוללים בתוך האדם עצמו, יחד עם תודעת הסופיות והקטנות שרעב מחולל. אין כמו צום כדי להשיג את היעדים האלה.

שלום,
עמית.