שלום.טוב תאמת שאני לא ממש יודעת איך לספר אבל אני אנסה להעביר את זה בצורה הכי טובה.הכרתי מישהו לפני חצי שנה בהתחלה הכול היה סבבה. הוא היה מקסים אליי..וגם המשפחה שלו התארחתי אצלם המון הרגשתי כמו הבת שלהם.. בשלושה החודשים הראשונים היה כמו בחלום הרגשתי בעננים..וגם ההורים שלי נורא התלהבו ממנו הוא היה באמת מתוק. ואז פתאום בבת אחת הכול השתנה.. הוא נהיה עצבני דיבר אליי בזילזול..פתאום הוא התחיל לבקש ממני שאשתנה בהמון דברים..וכול מה שעשיתי לא הספיק לו..היו קטעים שהוא גם פגע בי ליד החברים שלו…וליד המשפחה..הייתי בוכה המון אחר כך אבל לו לא אמרתי כלום. פשוט אהבתי אותו..וגם אולי חשבתי שזה תקופה כזאת וזה יעבור לו…ניסיתי לדון אותו לכף זכות וניסיתי להמציא לעצמי סיבות למה זה ככה. ואז יום אחד החלטתי להפתיע אותו..באתי אליו לשבת.. בלי שהוא ידע.. מילאתי לו את החדר בכול מיני דברים שהוא אוהב והייתי בטוחה שזהו הוא בטוח ישמח והכול יהיה בסדר..אבל הוא הגיע והמילה היחידה שלו הייתה "הגזמת" לא הגזמת של התלהבות..הגזמת של עצבים והוא פשוט התיישב ליד המחשב ולא זז… השבת הייתה סיוט במוצ"ש נכנסתי אליו לחדר.. בלי שהוא שם לבד..וגילתי שהוא מדבר עם מישהי(לא דודה הוא משו..) צחק איתה כאילו כלום… ביום ראשון הוא התקשר ואמר שהוא רוצה שניפרד.. ככה בלי רגש..כאילו כלום לא הזיז לו…
מאז..אני לא מסוגלת ליסלוח..כול כך ניפגעתי ממנו..ביום כיפור בכיתי בגלל זה.. לא הצלחתי ליסלוח לו..על ההשפלות העלבונות החוסר יחס חוסר הכבוד שלו כלפיי.. אני משחקת כאילו הכול בסדר איתי.אבל זה הורס אותי בפנים.. דיברנו לפני יום כיפור והוא סליחה בקושי ביקש.(והוא מודע לזה שאני פגועה כי אמרתי לו את זה)..רק אחרי שאני ביקשתי אז הוא מילמל איזה חצי סליחה כזאת..נתתי את עצמי…כי אהבתי אותו..ורציתי לעזור לו(זה הייתה תקופה נורא קשה לו…לא משנה הסיבה) והוא כלום..אפילו תודה לא אמר. אני יודעת שזה לא משנה..אמא שלי תמיד אומרת.."העיקר שאת היית בסדר" אבל זה ממש מכאיב לי… אבדתי את האמון באנשים…(אני יודעת נישמע טיפשי) אבל בחיים לא עברתי כול כך הרבה השפלות ועלבונות…..עכשיו כולם אומרים לי "היית צריכה לעזוב כשהרגשת תשינוי"…זה לא עוזר לי כרגע רק פוגע בי יותר.. בבקשה תנו לי עצה כי אני.. פשוט…לא אני …אני הפכתי להיות מישהי אחרת….
שלום וברכה.
קודם כל – באמת סיפור מוזר. פתאום, בלי סיבה, מהפך "מאוהב לאויב". זה מראה שמדובר בבחור ש(אף על פי שיש לו בוודאי תכונות טובות) הוא איננו יציב ואיננו בוגר כדי ליצור קשר אמיתי.
את צריכה לשמוח שהקשר הזה התנתק.
(אני לא דן כעת בשאלת הקשר בין בן לבת בכלל, אני נותן לעצמי להניח שמדובר על קשר מותר ע"פ ההלכה, למטרות אמת.)
אני לא בטוח שאת חייבת לסלוח בשלב הזה. הבחור פגע בך, וממשיך לפגוע בך, וזה רע ונורא, ומכאיב ועצוב.
בשלב הזה – כשאת עוד קרובה להתרחשות של הסיפור – אני לא חושב שאת צריכה לדרוש מעצמך לסלוח. מותר לך לכעוס ולכאוב. אסור לך לפגוע בחזרה, להעליב או לדבר לשון הרע, אבל לכאוב ולכעוס – מותר.
בשלב מאוחר יותר, כשתתרחקי קצת מהסיפור, תוכלי להביט לאחור, להודות לה´ שהקשר הזה נגמר, לוודא שלמדת מזה את הלקח שהיית צריכה, לסמן "וי" ולהמשיך הלאה. אז גם תוכלי לסלוח, כי הסיפור לא יתפוס אצלך כ"כ הרבה מקום רגשי.
בהצלחה,
דוד.
davideinat@gmail.com
