שלום:)
שאלה קצת מסובכבת מקווה שזה יהיה מובן..
כבר המון זמן לא כיף לי עם החברות שלי.. לא ספציפיות.. בכללי בחֶבְרָה, וזה לא כי אני לא מקובלת או עם חרדות או משהו.. דווקא אני מאוד דומיננטית פשוט מרגיש לי שאין באמת על מה לדבר.. כל נושא שמדברים עליו מרגיש לי טיפשי כי זה לא מוביל לשום מקום .. גם כשזה כדי לעזור לחברה ולהקשיב לקשיים שלה זה מרגיש לי לא אמיתי וטיפשי.. הרבה יותר כיף לי להיות לבד.. אבל אני מרגישה שאני כן צריכה חֶבְרָה אבל לא כיף לי בה ואין לי מה לעשות בה… וזה מבאס אותי ממש.. גם אין לי מה לעשות באולפנה אם אני לא רוצה חברות.
תודה רבה, מרים:)
שלום מרים.
וואו, כל הכבוד על גילוי הלב שלך. בדרך כלל הקטע החברתי נתפס בעיני כולם כחיובי. ברור שאדם הוא יצור חברתי. ברור שלא טוב לו להיות לבד.
אבל את מעלה משהו חשוב: לא תמיד מרגישים טוב בחברה. לפעמים מרגישים רצון להיות לבד. לפעמים החברה נראית לנו משהו שלא מתאים לאמת שלנו, ואני כותבת בלשון רבים. למה? כי זאת בהחלט שאלה שלך. אבל תדעי שאת לא לבד.
קודם כל הגיל שלך, הוא גיל שבו כנראה חלק מהחברות שלך עדיין מתנהגות ומדברות בשפה יותר ילדותית, וחלק כבר יותר בוגרות. רק מתוך השאלה שלך, נראה שאת שייכת לחלק הבוגר של הסיפור 🙃..
אולי יש פער בין הסביבה ובינך מבחינת בגרות, ואז יש הרגשה שהחברות לא מדברות בשפה שלך? אם זה כך, זה בהחלט יכול ליצור מצב שבו את לא מוצאת את עצמך בחברה ומעדיפה להיות לבד.
ואפילו אם אין פער מבחינת הבגרות בינך ובין חברות שלך, יש לפעמים הרגשה טבעית אצל הרבה נערים ונערות (והאמת שגם אצל הרבה מבוגרים) של רצון להיות לבד. התחושה הזאת היא חיובית כי היא נותנת לאדם את הזמן עם עצמו. היא נותנת אפשרות להתבוננות, למציאת האמת הפנימית.
רק מה? חשוב לשים לב שהמקום הזה של להיות לבד לא מתעצם ומרחיק אותך לגמרי מהחברות.
יש מקרים קיצוניים, בהם המרחק מהחברה מתפתח מתוך דיכאון חלילה. ואז כמובן שזה לא בריא. אני מקווה שאת לא בקיצוניות כזאת (אם חלילה כן, חשוב מאוד לפנות למחנכת, להורים או לכל דמות בוגרת ולשתף בקושי כדי שיוכלו לעזור לך).
התחושה הטבעית שלפעמים את רוצה להיות לבד, שאת רוצה להיות בשקט עם עצמך ושהחברה מתעסקת בדברים שלא אמיתיים לך כרגע, היא אמנם תחושה נורמלית. אבל חשוב לומר שהחברה היא בהחלט צורך קיומי לבריאות הנפשית של כולנו, לכן אי אפשר לוותר עליה.
אני מניחה שלא התכוונת לוותר על הצד החברתי, עובדה שאת מרגישה שאת צריכה חברה. רק שכנראה הציפיות שלך מהחברה לא ממש תואמות את מה שהיא נותנת לך.
מה אפשר לעשות?
האם החברה שלך בכל מקום היא כזאת שאת מרגישה שאין לך עניין בה?
את הולכת לתנועת נוער? אם כן, את מרגישה אותו דבר גם בסניף?
לפעמים החיבור החברתי לא מרגיש אותו דבר באולפנה ובסניף, במשפחה, בשכונה וכו'. ואז אם יש לך מקום בו את מרגישה שיש לך יותר עניין להתחבר לחברה, כדאי להשקיע יותר בצד החברתי שם.
בכל מקרה לגבי השאלה על האולפנה למשל, אם הבנתי נכון את באולפנה עם פנימיה? יכול להיות מצב שבו באמת יותר יתאים לך להיות באולפנה עם מגורים בבית. יש כאלה שטוב להם ככה.
תבדקי אם התחושה הזאת ממשיכה להפריע לך. אולי תרגישי הקלה כשלא תהיי בפנימיה.
בכל מקרה: בכל מקום שלא תהיי, אם את מרגישה צורך להיות יותר לבד, תדאגי שיהיו לך את התנאים לזה. למשל לצאת לטיול קטן לבד, להישאר קצת לבד בחדר. אבל חשוב מאוד להגביל לעצמך את הזמן שאת לבד. בכל אופן, את צריכה חברה.
ואיך בכל זאת למצוא את עצמך בחברה? תמיד תוכלי למצוא חברה אחת או שתיים שאיתם תרגישי הכי בנוח והכי אמיתי.
לא תמיד צריך מלא חברות על ווליום גבוה. אפשר ומותר להיות עם מעט חברות שאיתן תרגישי טוב. הכי חשוב, שלא תכעסי על עצמך. להיפך, נצלי את התחושה לצמיחה חיובית של עצמך. תשמחי שאת מחפשת אמת.
אולי תוכלי לשתף מדריכה או מחנכת באולפנה בתחושות שלך. דמות יותר בוגרת תוכל תמיד יותר להבין ולתת לך תמיכה.
וחוץ מזה זכרי שהיצר החברתי שלך תמיד פועל. סמכי על עצמך שתמצאי את החברות הנכונות לך. תני לחברות שלך מהבגרות שלך, מהאמת שלך.
ובכלל, תזכירי לעצמך שזה זמני, שדברים ישתנו לטובה בעזרת ה'.
גם כשאת לבד את אף פעם לא לבד. ה' איתך, יודע מה חשוב לך, שומר עלייך. תמיד תוכלי לדבר איתו, להתפלל אליו.
ותמיד תוכלי לפנות אלינו למוקד חברים מקשיבים בטלפון 8289* או בווצאפ למספר 0533569263.
דברת, חברים מקשיבים makshivim.org.il
