לא להילחץ

ב"ה
שלום לך!
ראשית, אני חושב שהגדרתך נכונה, משום שהמידות והאמונה שהאדם מאמין בה´ נובעים מנפשו.
תיקון המידות הוא גם כן תיקון הנפש, לכן פגם במידות הוא גם כן פגם בנפשו של האדם.
חשוב לציין שהתופעה שאת מתארת קיימת אצל רוב בני האדם במידה זו או אחרת, לכולנו ישנם פחדים וחששות מהדברים העתידים לבוא עלינו ושאין לנו שליטה עליהם, לכן חייך הם בהחלט נורמליים וצריך לזכור שלכל אחד יש את הנורמלי שלו, כפי מה שהוא.
אני חושב שההתמודדות של האדם עם מה שאת מתארת קשור לסוגיה המפורסמת "ידיעה ובחירה", שמשמעותה היא מהו מקומי, איפה נמצאת הבחירה החופשית שלי ביחס לעולמו של הקב"ה, הרי הקב"ה הוא כל יכול, ובלעדיו אין אנו יכולים לעשות דבר, אם כן איזו בחירה חופשית יש לי?
התשובה לכך היא פשוטה, זו המתנה הגדולה שקיבלנו מהקב"ה, היכולת שלנו להחליט על מעשינו וצעדינו.
לכן ההתמודדות היא, שהאדם צריך להיות אחראי על מעשיו, אם הוא בחר בדרך מסוימת עליו לדעת שזו הבחירה החופשית שלו והוא זה שנושא בתוצאות מעשיו, ולאחר שהוא קיבל את האחריות על מעשיו עליו לדעת שפה נגמר תפקידו וכאן הדבר כבר איננו תלוי בו.

את ודאי מכירה את הסיפור המפורסם על "נחום איש גם זו", שתמיד אמר על כל מה שקרה לו "גם זו לטובה", שכשהוא אמר כל הזמן גם זו לטובה הוא הבין שלכל מה שמתרחש בעולם יש משמעות ותפקיד, ואם הדבר התרחש באופן שהוא התרחש בלי שהוא בחר כך, ישנה מטרה אלוקית לאופן העשיה של הדברים, ומכיוון ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד", ברור שהכל הוא לטובה.
לכן נראה לי שעלייך לחלק בין הדברים שאת בחרת בהם, ולכן הם קרו כפי שקרו ואז ודאי הוא שאין מה להילחץ מהם שהרי את החלטת שהדברים יהיו כך, ובין הדברים שאת לא בחרת בהם, ואז הדברים כבר לא תלויים בך, אלא זו הכוונה של הקב"ה ואז ודאי וודאי שאין לך כלל ממה להילחץ מהם.
בברכה,
דוד
davideign@gmail.com