לא מסתדרת עם הרמה הדתית באולפנה שלי

שלום לך.
ראשית ברכות על האומץ להודות בקושי. פעמים רבות האדם נמצא בתוך מציאות שהוא אינו מרוצה ממנה אך אינו מודה במצבו. את, שיודעת מה גורם לך את התחושות הרעות שאת מרגישה ואת הקשיים והמצוקות שאת חווה – תוכלי להיחלץ מהן בקלות יחסית,שהרי הכרת הבעיה היא מחצית הדרך לפתרון.
בשביל לענות לך אחלק את תשובתי ל-3. אני מקווה שזה לא יסבך אותך יותר מדי ותמצאי בדברים שאכתוב תשובה מספיקה לבעיות הקשות שהצגת.
א."ואל יבוש מן המלעיזים": מילים אלו נמצאות בפתיחה לספר "שלחן ערוך" שהוא הספר ההלכתי החשוב ביותר שלנו. לאחר ההלכה לקום בבוקר בזריזות, כתב רבי יוסף קארו את מילות החיזוק הללו: "ואל יבוש מן המלעיזים עליו". המציאות אותה את מתארת היא מציאות מוכרת. גם לפני הרבה מאוד שנים אותם אלו שעשו את מה שצריך לפי הכללים היו במיעוט. האמת היא תובענית, קשה. לכן בדרך כלל מעטים הם אלו שעושים את מה שצריך והמעטים שכן בסדר – סובלים (שימי לב שתמיד המורים צועקים על אלה שנמצאים בשיעור ולא על אלה שמתפלחים ממנו…). לכן, את תמיד צריכה לדעת שדבר ראשון וחשוב – אסור להתבייש. צריך ללכת אחרי האמת ולא לפחד.
ב. "הווה גולה למקום תורה" – תשאלי: הרי אינני יכולה לעבור אולפנא? נכון. אבל בשביל לגלות למקום תורה לא חייבים לשנות מקום גיאוגרפי. הגולה יכולה להיות בתוך הבית. ניתוק מהמקום הגרוע שבו נמצאים והליכה אל מקום שבו אפשר לחיות חיים בריאים יותר ותורניים יותר. אם את מרגישה שהאולפנא איננה מספיקה בשל העובדה שהבנות שם מסתובבות בחוסר צניעות או מדברות בחוסר צניעות, השתדלי ליצור סביבך אטמוספירה של טוהר יחסי – כדי לקיים את הגלות שאנו נדרשים לגלות אליה כשאין תורה מסביב. אמרה נוספת במשניות במסכת אבות מדברת על מקום שבו אין אנשים. הדרישה שדורשת המשנה מהאדם היא "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". אין הכוונה במשנה – הפוך אנשים אחרים לאיש. השתדל להיות איש בעצמך! ומתוך כך הסביבה שסביבך תשתנה.
ג. מלבד כל מה שאמרנו, שהם דברים יפים המובנים לראש ומתקבלים על הדעת, יש גם צורך לדבר את אשר על הלב. קשה מאוד לקום בבוקר בידיעה שהולכים למקום שאיננו מתאים ושהאווירה בו איננה נעימה. אבל, צריך לזכור את המציאות היומיומית שרוב האנשות מתמודדת איתה. מתוך סקרים רבים שנערכו בבתי ספר יסודיים ובתיכון התברר כי תלמידים רבים פוחדים ללכת לבית הספר או שהם חשים תחושה קיצונית של חוסר נעימות בלכתם לבית הספר. כנראה שיש תחושה העוברת אצל רוב תלמידי בתי הספר , תחושה של מאיסה באלימות שנמצאת בבתי הספר, גם אם האלימות מתבטאת "רק" בחוצפה כלפי מבוגרים (מורות) ובקללות כלפי החברות. לא תמיד נמצאים במקום שבו נעים להיות. הרבה פעמים המציאות חזקה מאתנו. אנחנו עלולים חס וחלילה להגיע למצבים שיש בהם קשיים עצומים, הרבה יותר גרועים מאווירה חברתית לא נעימה. צריך לזכור שאסור להתייאש וגם אם יש קשיים צריך עדיין לשמוח על שמחה ועל שלווה ולא לקחת את כל הקשיים הללו, שמעמידים בפנינו אנשים קטנים, כל כך חזק. אסור לקום בבוקר בתחושה רעה. חייבים לתת לתקווה ולתחושה הטובה את היכולת לנצח את היום ואת כל הקשיים שאתו. תהיי חזקה וגם שמחה. אני בטוח שאת יכולה.
אורן, חברים מקשיבים