לא מצליח להכיר מישהי. האם להפסיק לנסות?

שאלת הגולש

שלום שמי יוסי, אני בחור בן 26 ואני לא מצליח להכיר מישהי. אני דתי ולומד בפקולטה יוקרתית שרתתי ביחידה מובחרת ואני גם חושב שאני בן אדם טוב (אם אפשר להגדיר דבר כזה..) אבל עדיין כל היכרות שלי עם מישהי נגמרת בזה שהיא מחליטה שלא מתאים לה מכל מיני סיבות. בכל מקרה שאלתי , האם יש היתר מצד ההלכה פשוט לוותר ולהפסיק לצאת כי פשוט נראה לי חסר תכלית כל היציאות האלו ולהשקיע רק בלימודים ואם הקב"ה ירצה הוא מן הסתם יידע איך להפגיש ביננו… בכל מקרה אני שואל את השאלה הזו ברצינות גמורה כי יש לי הרגשה שלא כל אחד כנראה אמור למצוא מישהי ולהתחתן אני רוצה לדעת אם זה נכון ואם אני יכול מצד ההלכה להפסיק לחפש (זה סתם מוריד את הביטחון העצמי)
תודה רבה
יוסי

תשובה

שלום רב!
אי אפשר שלא לחוש את כאבך, ואת התסכול הגדול שהמצב הזה מביא עמו. באמת זהו כאב גדול שדבר כל כך חשוב וכל כך נכסף, לא מגיע, ואני לא צריך לספר לך על זה.
אך הפתרון שעליו אתה חושב הוא פתרון שנובע מיאוש, מחוסר תקווה. אני בהחלט לא חושב שזהו הפתרון הנכון, ואסביר קצת את דברי: באופן בסיסי, אנו נוטים שלא לקבל גישה שאומרת שאנחנו לא צריכים לעשות כלום, הקב"ה כבר יעשה את הטוב בעיניו. וזה נכון בכל התחומים, הן אישיים והן לאומיים כלליים, כגון כלכלה, ביטחון וכו'. אנו אמורים אמנם לסמוך בבטחה על הקב"ה אך עם זאת, חובה עלינו לעשות את ההשתדלות מצידנו, ושוב זה נכון במגוון תחומים. כך גם בעניינך, אני לא חושב שהפתרון הוא להפסיק לצאת, להפסיק להשתדל, ולקוות שאשתך תנחת עליך מהשמיים ביום בהיר אחד. ברור שאתה צריך ליצור סיטואציות, ולהכשיר את הקרקע כדי שמפגש שכזה יתקיים.
אין פה עניין של היתר או איסור מצד ההלכה, זה בכלל לא העניין פה. העניין הוא שכיהודים מאמינים אנו אמורים לשים לנגד עינינו כאחת מאבני היסוד של תודעתנו והווייתנו את דבר הקמת משפחה יהודית, והמשך שושלת הדורות בעם ישראל, על כל ההשלכות הנובעות מכך, הן ברמה הפרטית של גידול וחינוך ילדים לדוגמה, והן ברמה הכלל ישראלית של המשך קיומו של עם ישראל לדורותיו.
אולי כל הדברים הגדולים האלה נראים לך קצת רחוקים במצב שבו אתה נמצא כרגע, אבל זה מה שאמור לעמוד בכל אופן, ביסוד הדברים.
אין שום סיבה שתאבד את הביטחון העצמי שלך! רבים וטובים מצאו את זיווגם בגיל מבוגר בהרבה ממך, אז מה? זה אומר עליהם משהו? אולי זה אומר על בנות הזוג שיצאו איתם, או על אלה שהכירו בינהם, אך לא בהכרח עליהם.
הייאוש מביא הרבה פעמים אנשים לעשיית מעשים קיצוניים שבמבט לאחור מאוד מצטערים עליהם, אני מציע לך לא להתייאש ולהמשיך לחפש אחר אותה נשמה שכבר ארבעים יום קודם הולדתך נקבע שהיא תהיה אשתך. אני מאמין שזה קשה להתאכזב כל פעם מחדש, ובתחום הזה אי אפשר לומר לאדם שלא יבנה ציפיות וממילא לא יבואו האכזבות, שהרי ברור שהציפיה טבועה בכל העסק הזה. אך בכל זאת אין לי אלא לומר לך, אל תתייאש! תהיה חזק! ואל תפסיק להאמין שבקרוב ממש תמצא את האחת והיחידה.
דבר אחרון שאני יכול לייעץ לך, יוסי, הוא לעשות מעין "חשבון נפש" של כל המקרים בהם נפגשת עם בחורה והקשר הסתיים- בין אם מצידך ובין אם מצידה. תבחן בינך לבין עצמך (או אולי עדיף יחד עם מישהו אחר שיתן את זווית הסתכלותו על העניין – חבר מבוגר ונשוי או רב שמכיר אותך) מה היתה הסיבה לכך שהקשר הסתיים. האם נתת מספיק הזדמנות, האם התנהגת נכון בפגישה, האם יש לך מעצורים או מניעות רגשיים או אחרים לפתח קשר, האם אתה מברר מספיק ובצורה נכונה לפני שאתה נפגש וכדו'. אולי תוכל לגלות דברים שיסייעו לך להמשיך את החיפוש שלך בצורה נכונה ויעילה יותר.
בתקווה לשמוע בשורות טובות בקרוב,
אביעד, חברים מקשיבים
aviad@makshivim.org.il

כט באב התשסג

קרא עוד..