לא מרגישה תחושת משמעות: למה אני כאן?

שלום עדי יקרה.

תודה רבה על התודה, משמח תמיד לשמוע.
השאלה שלך מצויינת ואשמח לתת לך כיווני חשיבה איתם תוכלי להמשיך לעבוד.

מה יש לנו כאן?

אני רוצה קודם כל לעשות קצת סדר בשאלות ולראות – מה באמת מפריע לך ועל מה את בדיוק שואלת. את אומרת שמצד אחד ברור לך שיש בורא ואת מבינה מהי אמונה, אבל את לא מרגישה וודאות פנימית. הוודאות הפנימית שחסרה לך היא בנושא של היעוד והתכלית בעולם, ובנושא ההשגחה הפרטית.
היית רוצה לדעת מה היעוד שלך ומהי השליחות שלך, להרגיש את היחודיות ומתוך קשר גם את הקשר לקב"ה.
ואת רוצה לדעת למה את כאן, בעולם הזה ומה המטרה של כל הסיפור הזה.
(זאת אומרת שהאמונה שחסרה לך היא אמונה במשמעות של הדברים בעולם הזה)

קצת על אמונה

אמרת יפה ונכון שאמונה זה לא שכל ולא רגש, אלא כמו שאומר הרב קוק "גילוי עצמי יסודי של מהות הנשמה". בתרגום קצר –האמונה היא עצם החיים. הקיום שלך, החיים שלך, הסוד והיופי שבהם הם הם האמונה. האמונה היא הקשר בינך לבין האינסוף האלוקי ולא היחס השכליהרגשי שלך אליו.
העניין הוא שהקשר הזה הוא תמידי ומוחלט. אמונה כלפי ה' זה כמו העובדה שאת הבת של אמא שלך. בעצם החיים שלך (ואם נתקדם שלב אחד הלאה, בעצם החיים היהודיים שלך) את ביטוי של האלוקות. בעצם החיים שלך את מאמינה, וככה כל מי שהקב"ה נותן בו חיים (שזה כל דבר שקיים) הוא מאמין.

אני חושבת שאת מצפה במובן מסויים לעולם בו יש נבואה. זו ציפיה מעולה אך חשוב להבין מה ההבדל בין עולם נבואי לבין מה שקורה כרגע בעולם.
עולם נבואי הוא עולם בו כל דבר שקורה , שנמצא, לכל אדם וחפץ יש משמעות שגלויה לעין. שאנחנו יכולים לראות ולהבין ולזהות בקלות.
את רוצה לראות את המשמעות והיעוד של בכל אדם ובכל חפץ, שזה רצון ששייך לעולם בו האלוקות גלויה בצורה מושלמת.

אנחנו חיים בתוך תודעה אנושית, ובתוך התודעה הזאת אנחנו מנסים להכניס את הקב"ה לסכמות מוכרות וידועות מראש. אם היה לי פנצ'ר בגלגל- כנראה ה' לא רוצה שאגיע לשם כי יש שם משהו גרוע. (ואם לא היה שם משהו גרוע?)
אם אני לא מרגישה טוב- זה אולי עונש . אנחנו חושבים קצת כמו "אם אני הייתי ה', מה היתה יכולה להיות המטרה של מה שאני עושה פה עכשיו..?"
שלא תובן חס וחלילה שאני באה בביקורת, אלא פשוט מתארת חשיבה אנושית מוכרת ורגילה.
הבעיה היא שזה לא נכון לנסות להכניס את עצמי לפרשנות של דברים שקורים במציאות.

פעם שמעתי משל נפלא ממש, לדעתי בשם הרב צוקרמן שאומר שהעולם הזה הוא 'המאחורה של השטיח' – כל החוטים נראים בבלאגן, אתה לא מבין מה קורה שם… וכשאתה הופך- הכל מסודר, הכל מדויק ויפה להפליא.
השאיפה שלנו היא לקרב את היכולת הנבואית הזאת להסתכל על השטיח מהצד היפה שלו, כבר כאן ובימינו אלה כשאלוקות לא מופיעה במלואה.

אין ספק שהקב"ה מדבר אתנו דרך המציאות אבל חשוב לדעת איך-
לא כל דבר שזז בעולם אני אמורה למצוא לו משמעות. זה לא מתפקידך ואני יכולה להבין את התסכול אם את מנסה לעשות את זה ולא מצליחה. כמו עובד במפעל חשוב וגדול שלא יודע בדיוק מה קורה בשאר האגפים במפעל, זה לגיטימי.
למה שווה לעצור ולחפש משמעות?
במצב בו הנפש בריאה בגדול ויכולת הראיה הנפשית עובדת בצורה טובה, אז קורה שאנחנו רואים דברים שמרגשים אותנו, 'צדים לנו את העין', גורמים לנו לחשוב. אלו הנקודות בהן הקב"ה מדבר איתו.
ולכן בעיני שלב ראשון בחיבור תודעתי לקב"ה הוא פשוט להתחיל להקשיב למציאות. (ולא לצפות ל'סימנים' של נבואה, חשוב לזכות זאת). לשים לב מה משמח אותי, מה מוזר לי, מה מרגש אותי. להתחיל להכיר את הדיבור של הקב"ה אלי מתוך המציאות .

אני כותבת "חיבור תודעתי"- כי כמו שכתבתי מקודם, מצד עצם המציאות, עצם החיים שלך- את כבר מחוברת לקב"ה. מה שלפעמים נמצא בחושך וחוסר בהירות היא התודעה.

ולשאלתך הנוספת, איך תדעי שזה מה שאת אמורה לעשות , ומה השליחות שלך-
זה נוגע בנקודה חשובה מאד מאד שנקראת הרצון.
אם אנו עוסקות באמונה, אז שלב חשוב הוא להבין שהנוכחות של ה' היא לא חיצונית אלי אלא נובעת מתוכי, הקב"ה מדבר מתוכי ואלי.
הדיבור של ה' אלי נעשה באמצעות הרצון שלי. הרצון שקודם לשכל ולרגש ולהכל. בחסידות זו נקודה שנקראת 'מעל טעם ודעת' , כי היא לא ניתנת להסבר .שמעתי ממיכל וולשטיין שאם ניקח כל רצון שיש לנו ונפרק אותו, למשל למה אני רוצה גלידה? כי זה טעים. ולמה אני רוצה שיהיה לי טעים? וכו'..
תמיד תמיד בסוף נגיע לזה שהתשובה השורשית היא – ככה.
ככה בלי סיבה.
אני מציעה פשוט להתחיל להקשיב טוב טוב לרצונות שלך. מה את רוצה? מה בא לך? גם במישור הפשוט (בא לך גלידה? תאכלי.) וגם במישור העמוק, להתחיל לזהות את הרצונות שלך, ומשם גם להבין יותר טוב מה השליחות שלך בעולם הזה.

מקווה שהנקודות עזרו ולו במעט.

מוזמנת בשמחה רבה להמשיך לשאול במייל שלי או באתר:
shiryozev@gmail.com

בהצלחה!

שיר