לא מתחבר לדת, אבל נורא רוצה

בעזרת ד´.

שלום לך.

אתה שואל שאלה גדולה מאוד. שאלה של חיים. אני בספק אם אוכל לתת לך תשובה שתפתור את העניין לחלוטין – כי את התשובה הזו רק אתה יכול לספק.

אכתוב לך קודם על ההתחברות למצוות, ואח"כ על הכשלון בפגם הברית.
בהרבה מן המצוות אנו מוצאים שני הבטים על המצווה – מצד אחד את הקיום שלה עצמה, ומצד שני את החוויה הפנימית שלה – ולא תמיד זה קל לקיים את שניהם.
אדם יכול למשל לקיים את כל פרטי מצוות כיבוד הורים בדקדוק ללא רבב – אבל מתוך נימוס בלבד, ובתוך תוכו הוא רוחש להם בוז ולא אכפת לו מהם. ומצד שני אדם יכול לאהוב את ההורים שלו הכי בעולם, באמת ממש בלב – אך מה לעשות שהוא ביש-מזל ופשוט חסר טאקט, וכל מה שהוא רוצה לעשות לטובתם – בסוף יוצא הפוך?
זה לא פשוט בכלל. זה חשוב מאוד שנזדהה עם המצוות, שנקיים אותם מתוך אהבה ושמחה, מתוך חיבור. אך אנו חייבים לזכור – שעיקר הציווי הוא על עשיית המצווה.
להבדיל כמו שבעת מלחמה – זה לא כל כך משנה אם אני רוצה להלחם או לא – אני חייב להלחם, גם אם ממש לא בא לי – חיים נתונים פה בסכנה!
אנחנו מצווים לקיים את המצוות, ואנחנו עושים את המצוות האלו – לא רק בגלל שאנחנו מקבלים עליהם שכר או עונש במידה ולא, ולא רק בגלל שזה טוב לנו – אלא בגלל שזה מה שציווה אותנו הקב"ה, כי זה מה שטוב באמת לעשות. כמובן שהכי טוב שבאמת נחייה את המצוות ובאמת נרצה בהם ונהיה מחוברים אליהם ואל הקב"ה – אך זה באמת מוגזם לצפות מכולם להתחבר להכל בלי שום ספק.

אם היה לי איזה שהוא ´פטנט´ לתת לך, איזה כפתור שצריך ללחוץ עליו וזה עובד – בהחלט הייתי נותן.
אך מה לעשות – בשביל לאכול – לא צריך לעשות דברים מיוחדים, באופן טבעי אנחנו נהיה רעבים. בשביל לישון – גם, לא צריך לעשות יותר מדי דברים בשביל להיות עייפים
אבל מה לעשות שזה לא מתפלל…
כי עבודת ד´ – כשמה כן היא – עבודה. צריך לעמול עליה הרבה מאוד. אם היה איזה שהוא משהו שצריך לסובב אותו וישר אנחנו מאמינים והכל בסדר – האם זה היה אמיתי? האם זה באמת היה שווה?

לכן אין לי איך להביא לך עצות שבאמת יעזרו – כי העיקר הוא תלוי כמובן – רק בך. בך וברצון שלך.

ישנו כלל אותו אומר לנו ספר החינוך – "אחרי המעשים ימשכו הלבבות". עיקר הציווי הוא בסופו של דבר הלעשות. ולכן אומר לך דבר פשוט – תתאמץ. אבל תתאמץ ממש – לעשות. גם אם זה לא נראה לך, גם אם זה נשמע לך מטופש, גם אם זה ממש ממש לא מתחבר לך – עדיין. {תנסה} בשיניים ואל תוותר! תנסה באמת.
אתה אומר שאתה לא "מצליח" להתפלל, כי אתה לא מתחבר. אך אשאל אותך שאלה קשה – האם באמת ניסית להתפלל? ניסית באמת עם כל הלב? האם באת ואמרת לעצמך "אוקי, עכשיו אני רוצה להתפלל. עכשיו אני אנסה להתפלל כמו שצריך…"

זהו הדבר הראשון והחשוב ביותר – לעשות. פשוט לעשות. ולאט לאט עם הזמן והימים זה גם נכנס פנימה – במידה ובאמת רוצים. גם מדריך בסניף הרבה פעמים אומר דברים שלא בטוח שהוא הכי מאמין בהם ממש – אבל כשהוא אומר את הדברים, ומעביר את זה לחניכים, וגם מבצע בפועל – זה גם בסופו של דבר נכנס פנימה.

כי העיקר העיקר זה הרצון – וההשתדלות. אנחנו צריכים תמיד להשתדל. אם לא נשתדל – אם לא ממש נתאמץ – אין לנו על מי להתלונן אלא על עצמנו. "לא יגעת ולא מצאת – אל תאמין" כי לא יגעת מספיק.

אל תצפה שזה "יבוא אליך" – אלא תביא את זה לעצמך. בהתחלה אולי בקושי, אולי בכח – אבל אם נטיל את התפקיד הזה על אחרים – זה לא יקרה אף פעם.
אל תצפה שסתם ככה פתאום באמצע התפילה תשרה עליך רוח נבואה ושמחה ותתחיל לקפוץ מאושר כשאתה אומר "ברוך אתה ד´". כי מעצמו זה לא יקרה – אלא מעבודה קשה ואמיתית.

כי אם לא נעשה – זה גם בחיים לא יגיע.

זה יקח זמן. אולי אפילו הרבה זמן. אולי אפילו שנים.
אך זוהי מלחמה, מלחמה ארוכה מאוד. אסור לנו להתיאש, אלא תמיד לחתור קדימה – כי בסופו של דבר מובטח לנו שנגיע!

עכשיו אנסה אולי לתת כמה רעיונות:

נראה לי לפי מה שאתה אומר – שאין לך "התחברות" לאמונה, כי אתה לא מחפש אותה.
אתה אוהב ללמוד גמרא – כי זה מעניין, אתה אוהב לקרוא ספרים – כי זה טוב לדעת את זה.
רוב הדגש שאתה שם הוא בצד העיוני והשכלי של היהדות.
ומה שאתה מבקש נמצא בעיקר בצד הרגשי.

היהדות היא לא מתמטיקה. היא רק דבר ´מעניין´ – אלא היא דרך חיים. דרך שנמצאת בכל החיים וגורמת להם לחיות. אולי מה שכדי לך לעשות זה לנסות למצוא ולעמול על החלקים היותר רגשיים מאשר להתמקד רק בשכליים. נסה לחוות יותר מאשר רק ללמוד.

גם כשאתה לומד – נסה באמת להבין את מה שאתה לומד. לא רק לקרוא ולדעת את מה שכתוב – אלא להבין. אולי כדאי אחרי כמה פעמים לעצור ולקחת זמן למחשבה. – מחשבה על מה שלמדת – מה זה נתן לך, מה אתה יכול לעשות עם זה. איך אתה יכול להביע את זה מעבר מסתם ´לזכור´ את זה.

קודם כל תחליט החלטה באמת – אתה רוצה להתקדם! אתה רוצה להצליח! למרות הכל אתה לא מוותר!
קום בבוקר, ותלך לתפילה. לא משנה שזה לא מעניין אותך. פשוט תקום ותלך.
ולפני שאתה מתחיל להתפלל – עצור רגע. עצור ממש. שב על הספסל ותחשוב לעצמך כמה דקות – מה אתה מנסה לעשות? תחשוב קצת על מה זה בעצם תפילה – שזה הקשר הישיר בינך לבין הקב"ה. כן – אותו הקב"ה שיושב שם למעלה, הגדול והעצום – הנה אתה פשוט מדבר אליו כמו בטלפון… יצא לך פעם לדבר עם מישהו ענק ועצום שאתה ממש מעריץ? איזה כבוד גדול זה לדבר עם אלוקים. תחשוב קצת מה אתה רוצה להגיד לו – מה בוער לך עכשיו? מה אתה רוצה באמת מעצמך?
והנה כתבת "אני משתוקק לאמונה האמיתית". אז תגיד לו את זה. תבקש ממנו את זה. תתחנן שהוא יעזור לך בזה. הרי תפילה זה ההזדמנות – זה דייט עם הקב"ה… תחשוב לעצמך – זה מה שאני רוצה להגיד לו. זה מה שאני אבקש. "חסידים הראשונים היו ממתינים שעה אחת לפני התפילה". הם היו מתכוננים לתפילה נפשית ורגשית. כשבאים בחטף לתפילה וכולנו עייפים ועפוצים ואין לנו כח לשום דבר – בטח שלא נתחבר לתפילה. אז בא נעצור קצת, ונתכונן!

ואז תניח תפילין, ותתחיל להתפלל. אל תריץ את המילים, אל תקרא אותם כמו עיתון – תנסה ברצינות להבין מה כתוב שם. תנסה באמת להגיד את מה שכתוב שם. – תתחיל בקטן, אי אפשר ישר לקפוץ הכי גבוה. קח קטע אחד ופשוט – ותחליט שהשבוע לא משנה מה – את הקטע הזה אתה אומר בכוונה – שזה קודם כל להגיד אותו בקול מילה במילה – ודבר שני להגיד אותו, לא להקריא אותו. להגיד אותו כמו שאתה רוצה לבקש משהו באמת. וגם אם אין לך כח להתפלל שום דבר, גם אם ממש לא בא לך שום דבר – הקטע הזה הוא יהרג ובל יעבור! מה שלא יקרה – אתה מקפיד על הקטע הזה, ולא משנה אם הוא אפילו חמש שורות מסכנות… את הקטע הזה אתה אומר.
ותוך כדי התפילה, אולי ב´שומע תפילה´, נסה לדבר באמת עם הקב"ה. לא דרך המילים שבסידור – אלא באמת לנסות לבקש באופן הכי פשוט את מה שאתה רוצה לבקש ועליו חשבת לפני התפילה. תבקש כמו שמבקשים משהו ובאמת רוצים אותו – "בבקשה ממך ד´ אלוקי, אני ממש רוצה להתחבר לתורה ולמצוות. אני באמת רוצה לחיות ולקיים אותם בשמחה… אבל אני פשוט לא מצליח! אנא תעזור לי להתקדם, אנא תעזור לי לאהוב אותך באמת בלבב שלם" לדוגמא.

כשאנחנו לא סתם ´רוצים´ באוויר – אלא גם מוכנים לעשות בשביל זה משהו – זה גם קורה באמת. אפשר להגיד עד מחר שאנחנו רוצים להתפלל כמו שצריך – אבל כל עוד לא נחליט ש"זהו עכשיו מתפללים כמו שצריך" – ובאמת מנסים להתפלל כמו שצריך, בדרכים שונות ובתחבולות שונות – זה לא יקרה.

כך על אותה הדרך בדיוק אנחנו צריכים לעשות בנושא פגם הברית.
קודם כל לרצות. ולרצות באמת! ותשמע – אתה בהחלט בכיוון. אין מה לעשות, בעולם מסובך וקשה כמו שאנחנו נמצאים בו – אי אפשר פשוט להכנס לתוך בועה ולקוות שאף נסיון לא יגיע אלינו – זה לא מהלך של יום וגם לא של יומיים. ויכול להיות שזה יקח זמן ארוך מאוד וקשה מאוד – גם טירונות לוקחת יותר מחצי שנה… אך מובטח לנו שבסופו של תהליך – אם אנחנו באמת רוצים ובאמת מנסים – אנחנו ננצח.

הדבר הראשון הוא באמת להמעיט כמה שיותר את המפגש עם הנסיון.
עם כמה שזה קשה ונראה בלתי אפשרי – אך זו הדרך.
הכלל הראשון שאנחנו חייבים לדעת – שמדובר פה במלחמה.
ובמלחמה צריך להתנהג כמו במלחמה.
לקחת מודיעין, להכין צבא, להתאמן, להמציא תכסיסים ותוכניות הטעיה וחבלה. ככה זה מלחמה.
תבדוק את עצמך – תראה איפה אתה בד"כ נכשל, תחקור בדיוק איפה הנקודות החלשות שלך, איפה יותר קל לך ליפול… הרי אפשר שבועיים שהכל היה בסדר – ופתאום משהו ´ידליק´ את כל האש מחדש. היכן האש הזו נדלקת? מה גורם לניצוץ הראשוני שמבעיר את הכל? תאסוף מודיעין.
תחסום פרצות. גם אם זה קשה – נסה להתחמק כמה שאפשר מהנקודות החלשות. אם יש איזו שהיא תוכנית ספציפית שעושה בעיות – וותר עליה. אם אתה נמשך בגלישה במחשב עד השעות הקטנות של הלילה – פשוט תלך לישון מוקדם! אל תמצא את עצמך לבד מול המחשב. אתה נוסע באוטובוס – קח איזה ספר לקרוא בדרך במקום סתם לבהות בחלון. נתח את "המודיעין" שאספת על עצמך – ותבנה לעצמך תוכנית, איך קודם כל לא להכנס לעימות ישיר עם היצר הרע.
דבר שני – לא לתת לא להכנס. פעמים עוברים לנו מחשבות בראש "אני רק אביט לרגע, שום דבר לא יקרה". כמו בשתיה שלפעמים אומרים ´רק טיפה אחת הכל יהיה בסדר´, ובסופו של דבר מוצאים את עצמנו שיכורים לגמרי. אל תתן לו להכנס! כשעוברת מחשבה בראש – ישר לחסום אותה. לא לתת לה רגע אחד של הזדמנות להשתלט לנו על החיים. עוד מחשבה – וישר לשנות נושא. בא לנו להכנס לאיזה אתר – מיד לסגור את החלון, ללכת לשטוף את הפנים ולהרגע.

תמלא את הזמן שלך במעשים טובים. הצדיקים הטהורים אינם כובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק. תעזור הרבה לחברים, למשפחה. תשקיע בלימודים, תלמד ותקיים מצוות. תעשה דברים טובים – תוסיף אור! כשמעמם לנו אנחנו מחפשים ריגושים במהירות. אם נמלא את הזמן הפנוי שלנו בדברים טובים באמת – לא נצטרך לצרוך את הדברים הזולים האחרים.

ומעל לכל – לרצות. לרצות בכל הכח. תבקש מריבונו של עולם שיעזור לך, תתפלל על זה. תרצה את זה באמת. ואל תתיאש. אל תגיד שאם אחרי שבועיים נכשלת – אז הכל ירד לטמיון – כי זה סתם לשקר לעצמך! שבועיים זה נפלא. שבועיים זה נהדר. נכון נפלנו – אבל זה כשלון זמני. עכשיו אנחנו קמים וממשיכים עוד הלאה! מתקדמים הלאה.

תדע שריבונו של עולם אוהב אותך, היכן שלא תהא, ומה שלא תעשה – ורוצה לעזור לך – אם רק תרצה לעזור לעצמך. תשמח במה שאתה, תשמח במה שאתה יכול ובהתקדמות שלך שאתה רוצה בה. {אילו היינו מבינים כמה אנשים יש שאפילו לא יודעים שזו בעיה או שבכלל לא מנסים להלחם בה…}
ואומר לך מידיעה ברורה ומנסיון אישי – אם יש דבר אחד בעולם שהיצר הרע לא יכול לנצח אותו – זה שמחה. הוא פשוט לא יכול.

מקווה מאוד שעזרתי, אם תרצה לדבר על זאת עוד – שלח לי.

מוטי.
zgabbay@gmail.com