לא שלמה עם ההחלטה לעבוד עם קשישים

שלום לך יקרה!
קודם כל סליחה ענקית על האיחור בתשובה. מקווה שעוד רלוונטי לך ואם לא, מוזמנת לגמרי, לפנות למייל שבסוף התשובה ולדבר בפרטי.

הרבה פעמים ברור מאליו שנערה אחרי שמינית תלך לשירות לאומי, אני ממש לא חושבת ככה, אני חושבת שזה מיוחד שבת [בוחרת] ללכת לשנה או שנתיים ולתת את כל כולה לאחרים. לעזוב את המקום הבטוח, המוכר וללכת לאיזה חור נידח (גם אם זה לא באמת חור) ולהיות שם יום יום עם אינספור התמודדויות ופשוט לתת.
אז באמת באמת אני מעריכה אותך על זה. ועוד יותר על זה שבחרת בשירות אינטנסיבי כזה כמו גרעין.

אני מבינה את ההתערערות שעולה לך עכשיו אחרי שכבר סגרת.
המון פעמים בלי קשר לאיפה ומה סוגרים, יש התלבטויות ומחשבות שאולי לא סגרתי את המקום הנכון לי.
אז קודם כל, תנשמי עמוק ותדעי שזה טבעי.

אמרת שסגרת בעיקר בגלל שרצית את הגרעין, שזה שירות מעבר לשעות הקבועות, שירות משמעותי ואינטנסיבי, עם הקהילה.
מעבר לזה, צריך לסגור באמת מסגרת רשמית יותר, לשעות הבוקר וסגרת על עשיה עם קשישים.

המון פעמים אנחנו ממש מתלבטים לגבי החלטות שקיבלנו האם הם נכונות לנו, האם זה מה שה´ רוצה.
זה נורא קשה לבחור בחיים, זה נשמע מאד קל וזורם, אבל יש החלטות שהם ממש ממש משמעותיות לאדם וזה לא פשוט. וגם אם כבר החלטת, הרבה פעמים אחרי ההחלטה יהיו ספקות, שאלות ותהיות.

תסמכי על עצמך!
את בחרת את המקום והחלטת משיקול דעת. שומעים עלייך. גם אם לא עשית רשימות או התייעצת עם אלפי אנשים או עשית עבודת מחקר על המקום, החלטת ללכת לשם. לא סתם ולא בלי סיבה.
אז זה דבר ראשון- לסמוך על הבחירה שלך. למה? כי ככה בחרת. כי ככה [את] בחרת.

דבר שני, לסמוך על הקב"ה שהוא מכוון אותנו למפגש עם מקומות ואנשים. לדעת שהוא איתך בהחלטה שלך. נכון, זאת החלטה שלך, אבל תסמכי עליו שהוא נמצא שם איתך. מלווה אותך.
ה´ רוצה שיהיה לך טוב. ולכן, אם החלטת ללכת על הגרעין והשירות עם הקשישים, הוא נמצא שם איתך. גם אם חס ושלום ואחר כך בדיעבד תביני שזה לא המקום שלך, גם בפניית פרסה הזאת הוא איתך.

העבודה עם הקשישים אולי לא נשמעת מלהיבה. (הרי גם בשירות לאומי יש את הדברים שנשמעים ´וואו´) אבל זאת עבודה מהלב, זאת עבודה מדהימה!
אני התנדבתי במסגרת ´לאורו נלך´ בשמינית שלי עם קשישים, בחרתי בזה למרות שהיו מסגרות יותר מתאימות לי, כי אמרתי לעצמי שאני רוצה לתת לאוכלוסיה הזאת שהרבה אנשים לא באמת מעריכים את העבודה איתם, או לא מבינים את החשיבות.
הקשישים הם אוכלוסיה מאד לא פשוטה. הם עברו המון המון המון בחייהם, ועכשיו שהם כבר לאט לאט מזדקנים, המצב יכול להיות עוד יותר קשה נפשית ופיזית. בעיקר נפשית.
היכולת שלך ושל כל בנות השירות שעובדות עם קשישים לגרום להם לחייך, לקום מהכסא, לדבר, להיות חברות שלהם, היא מחייה אותם ממש, מאריכה להם את החיים.
תדעי לך שהרבה קשישים הופכים להיות עול על המשפחות שלהם וגם שם הם כבר מרגישים לא רצויים, כמה נורא זה יכול להיות. כמה אור את יכולה להכניס להם לחיים.
נכון, זאת עבודה של לשבת ולדבר, של ארגון אירועים ועזרה בללכת לשירותים, אבל זאת עזרה נפשית יותר מהכל.
ואולי לא כל יום תרגישי את זה ולא כל יום יהיה לך סיפוק מזה. אבל תאמיני בטוב ובאור שאת מביאה להם.

תיארתי לך את העשיה עם הזקנים, אולי זה יגרום לך לרצות או לא לרצות בזה.

אמרת שאת לא יודעת אם את מתאימה, ולא התנסית בעבר. לא בטוח שזה שלא התנסית בעבר עם עבודה כזו, זאת בעיה. להפך, אולי תגלי על עצמך המון דברים חדשים שלא הכרת.
לא תמיד צריך ניסיון בשביל להתחיל משהו. את יודעת ומכירה את עצמך ואת כישורייך והבנת ששם זה הכיוון שלך.

להיות שלמה עם מקום שעדיין לא הגענו אליו, ושאת עדיין לא מכירה, זה קשה. רק אחרי שתתחילי ותתנסי תיהי שלמה.
ומה עד אז? תדמייני את עצמך בעבודה כזו ותחשבי אם את רוצה בה.
הרצון הוא מה שגורם לנו להיות שלמים על מקומות שבחרנו להגיע אליהם, עוד לפני שהגענו לשם..

מקווה שטיפה כיוונתי אותך לרצונות שלך.
את נשמעת בחורה מהממת!
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם!
אפרת.
f_Ei@walla.com

תודה גדולה על כל הפרגונים לאתר. משמח ממש ממש!!