לבד?

שלום לך.

ראשית, אני חייב לך התנצלות על העיכוב בשליחת התשובה וזאת בגלל בעיות שונות שהיו לי במחשב. אני בטוח שרבים רבים שותפים לתחושת הבדידות והסגירות המנקרת בך. כאשר אנו חסומים רגשית ואיננו יכולים לשוחח עם חבר טוב או דמות קרובה על הקשיים אותם אנו חווים, וודאי שהתחושה הזו עלולה להתעצם ככל שהזמן יעבור והבעיה לא תטופל. גם אם אין זו בעיה במלוא מובן המילה.
אני חושב, שגם אדם פתוח ביותר עם סביבתו- שמוציא את קשייו החוצה ואינו חוסם את רגשותיו – גם לו ישנו מקום פנימי בו ההתמודדות עם הקושי תהיה [אך ורק] בתוכו פנימה, והוא לא יהיה מסוגל וגם לא ירצה לשתף אף אחד. (ובמיוחד, כמו שציינת בעצמך – ישנם נושאים שקשה ובעייתי לשוחח עליהם עם בת – ולפעמים זה גם ממש לא במקום וד"ל.) ובהחלט מדובר פה ב"צרת רבים".

חטאם של אדם וחווה היה מורכב משני חלקים. האחד, בו הנחש פיתה את חווה בדברי שקר לאכול מן הפרי האסור לאכילה בדבר ה´. והשני, לאחר החטא ופקיחת העיניים לראות טוב ורע – במקום להכיר בחטאם ולצאת מאותה נפילה ע"י שישובו בתשובה- לא רק שלא עשו זאת אלא להפך. הם התחבאו. כידוע שאי אפשר לשחק מחבואים עם ה´. הם פשוט התחבאו מפני עצמם ומפני חטאם ולא היו מסוגלים להתמודד.
כל חטא וכל נפילה שלנו מגיעים מאותו מקום של חטא אדם וחווה – הורי האנושות. בחסידות ובקבלה מובא רבות כי עיקר העבודה של בני [ה]אדם נועדה לתקן את חטאו של האב הקדמון שהתחבא מפני עצמו. גם אם אדם נופל וחוטא (בחלק הראשון הנ"ל) הרי שעליו להתאמץ ולהשתדל לתקן את חציו השני של החטא.
הנחש קולל בעקבות מעשהו לאכול עפר כל ימי חייו. העפר הינו יסוד מארבע היסודות (אש, רוח, מים, עפר) המסמלות את מידותיו של האדם. ה[ע]פר מסמל את ה[ע]צלות וה[ע]צבות. אותו עפר נצחי שאותו קיבל הנחש כעונש, הוא גם סוד כוחו של הנחש. לאחר שהוא מפתה אדם לחטוא, הוא ממשיך וגורם לאותו אדם עצבות ויאוש ממעשיו וכך מקשה עליו לצאת מהבוץ הדביק של החטא.

בכל אחד מאיתנו ישנו נחש קדמוני כזה. מלך זקן וכסיל. והוא לא מפסיק כל חיינו לנסות ולגרום לאדם לברוח מעצמו אל מלתעות העצבות והעצלות. הכבדות הזו, והקושי לדבר על הבעיות שלנו ולהתמודד איתן, מגיעות מן העצלות הנחשית הזו.

ישנם ענינים שאפילו בינינו לבין עצמנו, נורא לא נעים להודות בקיומם וממילא קשה לנו להוציא דברים אלו החוצה. במקומות כאלה עלינו לזכור שה´ אלוקים מתהלך בתוך הגן וקורא לנו, אל תוך תוכנו: "אייכה"…
ישנם דברים שאינני מסוגל לדבר עליהם ואפי´ לא עם אנשים הקרובים אלי מאוד. ויותר מכך, כדברי הזוהר הקדוש: "אפילו ליבא לפומא לא גליא" – ישנם דברים שאת סודם אי אפשר להוציא מהרגש אפילו אל הדיבור. אומר דוד המלך בתהילים "אֵין-שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי, מִפְּנֵי חַטָּאתִי". ופירוש אין שלום בעצמי הוא (ע"פ ליקוטי מוהר"ן) שאדם הרחוק מקרבת ה´, סובל מחוסר שלום [בעצמיותו]. אותו אדם מרגיש חוסר שלימות פנימית בכל המהלך של חייו. וממשיך אותו פרק:"אֲדֹנָי, נֶגְדְּךָ כָל-תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא-נִסְתָּרָה". יש דברים שאפשר לספר – נגדך כל תאוותי, כל החולשות שלנו גלויות לפני ה´. אך גם אנחת הלב הפנימית, בוקעת רקיעים וגלויה לפני ה´ יתברך. כדי לצאת מאותו חוסר שלימות מצמית, עלינו ראשית להכיר בחוסר האונים האמיתי שלנו ולזכור שמקור הכל – ושאליו הכל חוזר- הוא ה´ יתברך.
כדי להוציא את אנחת הלב מתוכנו, עלינו לדבר עם ה´ בצורה פשוטה, כל יום מספר דקות קבוע על [הכל]. בדרך זו לא רק שמוציאים את מה שבליבנו החוצה, אלא מצליחים לגעת בשורש תיקון חטא אדם וחווה. אנו יודעים לעמוד מול ה´ ולהכיר בקטנותנו ומגבלותינו מול אינסופיותו של ה´ הרוצה בִּתשובה.

אחי היקר, ה´ יתברך אוהב כל אחד ואחד מישראל אהבה כל כך עמוקה שאין לנו מושג. רק ידיעה זו לבדה, יכולה להקל מעלינו את הקושי והעומס. אני מקווה שהצלחתי להבין את כוונתך במלואה אשמח להמשיך ולהתמקד בכך אם תרצה.בהצלחה רבה בכל דרכיך. אברהם, חברים מקשיבים.
כתובת המייל שלי:
bin725@Gmail.com.
(עצות והדרכות איך לדבר עם ה´ – ניתן למצוא באתר חביב זה www.levhadvarim.com)