להתענג על ה' – האם זה לא אגואיסטי?

שלום וברכה!
יפה שאלת. ברשותך הייתי רוצה להעתיק את דברי הרמח"ל: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל… והנה מה שהורונו חכמינו ז"ל הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו… והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה הם המצוות…"
מה זה 'יסוד החסידות'? למה לא החסידות בעצמה? הרמח"ל לא כתב סתם מילים מיותרות!
נשים לב למה שכותב הרמח"ל בפרק י"ח – בבאור מידת החסידות: "והענין כי הנה המצוות המוטלות על כל ישראל כבר ידועות הן וחובתן ידועה… אמנם מי שאוהב את הבורא יתברך שמו אהבה אמיתית, לא ישתדל לכוין לפטור את עצמו במה שכבר מפורסם מן החובה… אלא יקרה לו כמו שיקרה אל בן אוהב אביו, שאילו יגלה אביו את דעתו גילוי מעט שהוא חפץ בדבר מן הדברים, כבר ירבה הבן בדבר ההוא ובמעשה ההוא כל מה שיוכל…" (שים לב להדגשות המקבילות!)
ספר מסילת ישרים כשמו כן הוא – מסילה ארוכה, עם הרבה שלבים. בתחילת הספר מלמד אותנו הרמח"ל לא לקפוץ ישר למידת החסידות. קודם כל – האדם צריך לברר מה הוא חייב! על גבי קיום החובות באה האהבה, כמו שכתב הרמח"ל במידת החסידות. כיוצא בזה לגבי המגמה שלנו: אכן, המדרגה השלמה היא המדרגה שבה הכל נעשה מתוך אהבת ה'. אבל לא תמיד אנחנו יכולים להיות בפסגה כל כך גבוהה, ואם נדבר אך ורק על אהבת ה' – אנחנו עלולים ליפול לפעמים מהמדרגה הגבוהה הזו, ולא יהיה מה שיחזיק אותנו! בעקבות שאלתך, חשבתי שאפשר להמשיל את זה לחללית שיש לה כמה מנועים, כך שגם אם אחד מהם לא יעבוד תהיה אפשרות להשתמש במנוע אחר, שאמנם הוא חלש יותר אבל לפחות יחזיק את החללית! לכן אומר הרמח"ל שקודם כל אדם ידע למה הוא נברא: כדי להתענג על ה', לזכות לעולם הבא. גם אם הוא לא ירגיש אהבה בוערת לקב"ה, יהיה משהו אחר שידחף אותו לקיים מצוות!
נשים לב עוד ללשונו של הרמח"ל. הרמח"ל מתחיל בשאלה להיכן צריך האדם לשים מגמתו, אך הוא לא כותב בתשובה "מגמת האדם היא להתענג על ה'", אלא "האדם לא נברא אלא להתענג על ה'"! בכך רומז לנו הרמח"ל, שאכן באופן אידיאלי האדם צריך לשים מגמת פניו בשביל הקב"ה, ולא בשביל עצמו. אבל כל זה – מצד האדם! מצד הקב"ה – הקב"ה ברא את האדם רק בשביל להיטיב לו!!! ידיעה זו היא אחד השורשים למידת החסידות בעצמה, שבה גם האדם עושה מעשיו לשם שמים בלבד.

שאלת גם מהו העולם הבא.
טוב, מבחינה מסויימת זה כמו שני תאומים שנמצאים בבטן אמם, ויתחילו לשאול את עצמם מה זה העולם הזה… אנחנו רק יודעים שמדובר בקירבה לה' בדרגה מאוד מאוד גבוהה, אבל את המהות המדוייקת של עולם הבא אי אפשר לתפוס לגמרי בעולם הזה. למה 'לגמרי'? כי למעשה גם בעולם הזה – יכולים אנו לטעום מטעמה של דבקות בה'! אדם שמקיים את מצוות ה' בשמחה ובאהבה, אדם שמתרגל לראות את כיצד מתגלה הקב"ה בכל מקום, אדם שחושב על הקב"ה בכל פעולה שהוא עושה ובכל רגע בחייו – זוכה לטעום מטעמו של העולם הבא גם בעולם הזה.
לכן, אנחנו לא שואפים חלילה למות. היהדות אינה מסתכלת על העולם הזה במבט של בדיעבד. אמנם בעולם הבא אפשר להיות קרובים לקב"ה ברמה שלא קיימת בעולם הזה, אבל אם הקב"ה שם את האדם בעולם הזה כנראה שיש לכך סיבות מאוד חשובות. כנראה שלפני שהאדם יכול לקפוץ למדרגות הגבוהות של העולם הבא עליו להתקשר לקב"ה תחילה דרך המדרגות של העולם הזה, לעבוד את הקב"ה בקיום התורה והמצוות בבחירה חופשית ומתוך רצון, ואחרי שימצה את תפקידו שבשבילו הוא נברא – יגיע הזמן של העולם הבא, ואז כמובן גם העולם הבא יהיה 'לכתחילה'.
ניתן לעיין עוד בספר הכוזרי, מאמר ראשון, פסקאות קד – קיא.
כל טוב, ובהצלחה בכל מעשיך. אם תרצה להרחיב ולפרט עוד – נשמח תמיד.
יעקב, חברים מקשיבים