אני בן 16 ולומד בישיבה, אני שומר על התורה ולומד אותה הרבה, אך אני מתלבט בשאלה אחת: האם להיות רציני, כבחור ישיבה שלומד ומכבד את עצמו ואת תורתו או האם להיות בחור ישיבה אך שצוחק ושמח ועושה שטויות כמו הרבה מהבחורים שבני 16 שעושים שטויות ובלאגן וכו'.
זה נראה לי סותר, אם אני רציני ולא עושה שטויות ולומד גמרא ברצינות אז אני לא יכול לצחוק עם החברים ולעשות שטויות, אני מנסה לשלב, אך לי זה נראה סותר ואני לא יודע איך להתנהג, אני רוצה בשניהם אך נראה לי שזה בלתי אפשרי, מה לעשות?
שלום לך,
פעמים רבות במהלך חיינו אנו עומדים בפני התלבטויות שונות, קלות וחמורות. החל מאיזה חולצה לבוש בבוקר, וכלה בבחירת בת זוג או אורח חיים. כל התלבטות מצריכה תשומת לב והתייחסות, על פי משקלה היחסי. לא הרי המחשבה והבירורים של לבישת החולצה, כהרי המחשבה והרהורים לגבי דרכינו בחיים. ישנם התלבטויות של רגע, וישנם התלבטויות שאפילו שכבר החלטנו בעבר, שוב הם תוקפות אותנו מחדש.
השאלה ששאלת היא התלבטות שיכולה להכיל בתוכה הרבה סוגים של התלבטויות, החל מרמה פרטית וקטנה של התבדחות חברית אחר הצהריים, וכלה בבחירת דרך ואופי חיים יומיומי. וגם אחרי בחירת הדרך הכללית עומדות בפניך שאלות חוזרות ונשנות, מה כלול בתוך הבחירה ההיא ומה יוצא מתחום המותר.
אני אנסה להתעלות מעל לשאלות הפרטיות והקטנות (שגם הם דורשות התייחסות), ואכתוב על הכלל.
"אדם לעמל יולד" (איוב ה' ז') – אמנם זה נשמע קצת מפחיד, אבל בשביל זה אנחנו פה בעולם, לעבוד! בשביל לכייף ולנוח, יכלו להשאיר אותנו למעלה, ושלום על ישראל. אלא שהיעוד של העבודה שלנו לא כל כך ברור לכולם, לכל אחד יש תפקיד מיוחד כאן בעולם הזה, ואין לאף אחד אחר את אותו תפקיד מיוחד, כי אם היה מישהו אחר עם אותו תפקיד שלך לא היה צורך בך.
מה התפקיד המיוחד שלי? אין לנו מתכון פלא כדי לענות על השאלה הזו, חוץ מעבודה מאומצת בכל הכוחות והרגשות שלנו, ומתוך הכרות אישית עם נטיות הנפש שלנו וכוחותיה, אפשר להחליט מה הכיוון אליו אני, אתה והוא צריכים להפנות את עיקר המרץ שלנו (פעם זה היה יותר קל, פשוט הולכים לנביא, ובקצת סייעתא דשמיא, מקבלים תשובה ברורה ואישית).
"אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר (איוב ה') "כי אדם לעמל יולד", איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו" – הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר (יהושע א') "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" – הוי אומר לעמל תורה נברא" (סנהדרין צ"ט:).
התורה מכוונת אותנו בבחירת אורח חיים תורני, שכל מי שחננו ה' בכשרונות שכליים, ישב ויהגה בתורה בכל כוחו. ובתוך העמל בתורה ימצא כל אחד את המסגרת המתאימה לו (הלכה, גמרא, אמונה, אגדה וכו'). והאמת שלא צריכות להיות הנחות גדולות בעניין הזה. משום מה מציאות החיים המודרנית, דחתה את שלב הבגרות והאחריות, לגיל מאוחר. הדבר בא לידי ביטוי בגיל הנישואין, בנטילת האחריות הכלכלית וגם ברצינות בכלל. התורה לא מצאה מקום לדחייה הזו, מבחינה הלכתית הנחות אפשר לבקש עד גיל "בר מצווה". החל משלב זה האדם נחשב כגדול לכל ענייניו, וכלו להם התירוצים. בגיל הזה הילד צריך להיות אחראי, בוגר, רציני ועם ידע תורני מספיק כדי לשמור על כל התורה כולה.
אם היינו עוצרים כאן היה אפשר להחליט כבר על כיוון ואורח חיים. ולנסות להגשים אותו.
אבל בכל זאת צריך להתחשב במציאות המודרנית, שהפכה אותנו לילדים מגודלים, ועיכבה את ההתבגרות שלנו. הגמ' במסכת כתובות (נ.) אומרת: "אמר רב קטינא: כל המכניס את בנו פחות מבן שש – רץ אחריו ואינו מגיעו. איכא דאמרי: חביריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו". אם האבא מושיב את הילד בגיל צעיר ללמוד, לפני השלב הרגיל של הילדים בגיל הזה, זה גורם לשתי תוצאות הכתובות בגמרא:
א) הילד עוקף את כל החברים בכיתה (חבריו רצים אחריו ואין מגיעים אותו).
ב) מבחינות אחרות (בריאותיות וחברתיות) הילד יהיה בפיגור אחרי כל הכיתה (רץ אחריו ואינו מגיעו). צריך להתחשב בשלב ההתפתחותי של האדם, ולהעניק לו בשלב זה את החוויות השייכות לתקופה הזו. חוויות ילדות וחוויות נעורים. אחרת יש כאן שכר גדול וגם עונש. ישנם מחוננים גדולים שקפצו כמה כיתות, אבל מבחינה חברתית נגרם להם נזק בל ישוער.
מציאות החיים היום אינה מאפשרת לכל אחד לקפוץ על ימי הנעורים ולהתמסר ללימוד תורה בלבד. אמנם ישנם בודדים המסוגלים, לדלג ולקפוץ על שלבים מלאכותיים שהוכנסו לחיינו, אבל הרוב אינם מסוגלים להשתחרר מהשלבים ההתפתחותיים של מציאות החיים המודרנית. ולכן גם מי שהחליט על אופי חיים רציני, והוא מעוניין ללמוד תורה מתוך הכרה ברורה במחוייבות שבאורח החיים הזה, עדיין יש מקום להיזהר שלא יגיע למצב ש"רץ אחריו ואין מגיעו". (אבל אין כאן פטור מכל תרי"ג מצוות וכל פרטי דקדוקיהם, שעליהם כמו שאמרנו אין הנחות כבר מגיל בר מצווה).
עד עכשיו ניסיתי להישאר במסגרת הכללית, ולא להיכנס ל"פרטים". אבל רציתי להעיר שיש שטויות רבות ומגוונות שאינם נכנסות בתוך אורח חיים של תורה ומצוות בכלל, ואורח חיים של בן ישיבה בפרט. יש דברים שהם מתנגדים ממש. חלקם הם איסורי תורה מובהקים (תעלולים הגובלים בגזל, הלבנת פנים ועוד), וחלקם אינם מתאימים למי שבחר בדרך של תורה והם מפריעים להתמדה בתורה ולשקיעה הברוכה בעולמה של תורה. אך יש מה שמתאים לגיל ולהתפתחות החברתית, טיולים, משחקים, התנדבויות, פטפוטים ועוד. לכן צריך לבדוק היטב כל דבר לגופו.
הכל חוזר למה שכתבנו בהתחלה. החיים מורכבים הבחירה מתמדת, החל ברמות הגדולות וכלה בפרטים הקטנים. "ובחרת בחיים".
בהצלחה מכל הלב,
שמיר, חברים מקשיבים.
