יש לי שאלה קטנה בסוגיה במסכת ברכות כ"ח ע"א. מסופר שם על אותו היום שהחליפו את רבן גמליאל בר' אלעזר בן עזריה- עם ההחלפה בא שינוי יסודי בגישה של בית המדרש לעומת הגישה הבררנית של רבן גמליאל- שמי שאין תוכו כברו- אין מקומו בבית המדרש (כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס…) בא ר"א וסילק את השומר ופתח את בית המדרש לכל המעוניין. מהו עומק המחלוקת? אשמח לקבל מקורות לעיון ולהרחבה בנושא… תודה רבה!
שלום וברכה!
ברשותך, אני אחלק את השאלה לפן העיוני-הלכתי ולפן הרעיוני.
[לגבי מסקנת הסוגיה:]
כמו שהבאת בעצמך, מפשט הסוגיה עולה שאין הלכה כרבן גמליאל.
הדבר מתנגש עם הגמרא במסכת חולין ששם כתוב שכל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זרק אבן למרקוליס.
לפי השיטה המרכזית בפוסקים, ההסבר הוא שרבן גמליאל דרש לוודא שכל תלמיד שנכנס ראוי לעסוק בתורה, ואילו החולקים עליו מסתפקים בכך שלא ידוע לנו שהוא אדם שאינו ראוי. ולכן אנו פוסקים שרק אם ידוע על אדם שמעשיו מקולקלים אין ללמדו תורה, אבל הוא לא צריך להוכיח שהוא אדם הגון.
ישנם פוסקים הלומדים אחרת בסוגיה, ועל כך ראה במקורות להרחבה בסוף התשובה.
כמובן שאני מביא את מסקנת הסוגיות ע"פ הפוסקים, אבל הלכה למעשה הדבר מורכב ביותר ויש להתייעץ עם תלמיד חכם המכיר את המציאות. (הדבר מאוד רלוונטי כשרוצים לתת שיעורים בציבור שלא כולם מקפידים על שמירת תורה ומצוות).
[לגבי הפן הרעיוני:]
לאחר שראינו את שיטת ההלכה, יוצא בעצם שאין חולקים על כך שאין ללמד תורה תלמיד שאינו הגון. המחלוקת היא רק עד כמה יש לבדוק אחריו אם הוא הגון או לא.
לא כל אחד ראוי ללמוד תורה, ואם אדם שמעשיו מקולקלים או יראת השמים שלו פגומה ילמד תורה, הוא עלול להגיע למסקנות משובשות ואף לגרום לנזקים לו ולסביבה. אנו יכולים לראות זאת בתקופתנו בצורה רחבה, כאשר חלק מאנשי האקדמיה לומדים תורה ומגיעים לכל מיני מסקנות שפוגעות ביסודות האמונה וההלכה.
[התורה היא לא ספר ללימוד משפט עברי ופילוסופיה יהודית. התורה היא דרך חיים, היא החיים בעצמם, ואי אפשר ללמוד אותה רק בשכל כאשר האישיות לא שייכת למדרגה הזאת.]
ולגבי שורש המחלוקת, הרב קוק בעין אי"ה מבאר שרבן גמליאל סובר שהאדם בטבעו נוטה להיות מקולקל, ולכן עד שהוא לא הוכיח שהוא ראוי ללמוד אין להכניס אותו, ואילו ר' אלעזר בן עזריה סובר שהאדם בטבעו נוטה להיות ישר, ולכן כל זמן שלא נראה שהוא מקולקל אין לחשוש ואפשר ללמדו תורה.
הרב קוק ממשיך שם – לפי הבנתי – לעסוק בשאלה מה יהיה עם אותם תלמידים שנכנסו ואינם ראויים ללמוד תורה. בחלום הראו לו שהם יישארו ברשעותם ולעולם לא יתקנו את דרכיהם, אבל האמת היא, שבסופו של דבר תלמידים מעטים שנכנסו עם כולם לבית המדרש, אע"פ שאינם ראויים, בסופו של דבר יתקנו את דרכיהם בזכות לימוד התורה ביחד עם תלמידים הגונים.
כל טוב,
משה, חברים מקשיבים
moshfried@hotmail.co.il
ביקשת מקורות לעיון והרחבה. לצערי אין לי מקורות היסטוריים על האירוע הזה, ואני מסופק אם יש בכלל. אני הבאתי לך מקורות העוסקים בפן הפרשני וההלכתי של הסוגיה.
מקורות להרחבה:
תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלג עמוד א
משנה תורה לרמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה א
טור ושלחן ערוך חלק יורה דעה סימן רמ"ו סעיף ז'
מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק א משנה א – והעמידו תלמידים הרבה
שו"ת קול מבשר חלק ב סימן יז
שו"ת דברי יציב חלק יו"ד סימן קלז (מתרחב ללימוד קבלה לתלמיד שאינו הגון)
שו"ת יחל ישראל סימן ב (פרשנות מקורית של הרב לאו)
