ללמוד דתות אחרות, מקומות קדושים לנצרות ולאיסלאם

שלום רב!
לשאלתך הראשונה: הדרך הנכונה לאדם להתחזק באמונתו אינה בדווקא על ידי זה שיכיר את כל הדתות האחרות וינסה להבין למה הם טועים. זו דרך ארוכה ומסובכת שלא בהכרח תוביל לתוצאות הרצויות. הדרך האחרת, החיובית יותר, היא לברר את היהדות בתוך עצמה ולהעמיק בה עד שתתברר האמת במצוא עוצמתה. משל למה הדבר דומה? את המשפט: 2 2 שווה ל- 4 ניתן להוכיח בשתי צורות. על דרך השלילה: להוכיח שזה לא 3 ולא 5 ולא 652345 ולא 1231- וכן הלאה עד אינסוף. לשלול את כל האפשרויות האחרות. ויש דרך קלה יותר, והיא הוכחה על דרך החיוב: להראות ש-2 2 = 4. בצורה ישירה. כך גם ביחס לדתות. הודאות שלנו בתורה תבוא על ידי לימוד ובירור האמת הגדולה שלה בתוך עצמה ואין צורך לשם זה ללמוד דתות אחרות.
זה לא סותר את זה שבשלבים מאוחרים יש אנשים מסויימים שיש מקום שגם יחקרו ויעסקו בלימוד דתות אחרות לצורך הבירור האמוני וכדי לדעת מה להשיב לאפיקורוס. הרמב"ם, למשל, כותב על עצמו באחת מאיגרותיו שקרא בעניני עבודה זרה כולה והבין עניניה. הוא היה במעלה כזו שהיה יכול והיה צריך לעשות זאת. אך לגבינו אנחנו צריכים קודם כל לעסוק הרבה מאד בתורה ולברר אותה עד תום לפני שנוכל להתעסק בכל הדברים האחרים.
כדאי לעיין גם במאמר שלנו בנושא זה- המעטפה והתוכן:http://kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=743

לשאלתך השניה: באופן כללי מקומות קדושים לדתות שונות בגלל ארועים כאלה ואחרים שארעו בהם, ושקשורים במקורות אותה דת וביסודותיה, כך גם ביהדות.
לגבי הר הבית: יש לחלק בהקשר זה בין הנצרות לאיסלם. לנצרות אין שום קשר ממשי להר הבית, והוא לא נחשב למקום קדוש לנצרות. אמנם העיר ירושלים אכן נחשבת מקודשת לנוצרים, אך הר הבית לא זכה אצלם למעמד מיוחד. אמנם ישנם כתות משיחיות בנצרות שרואים בהר הבית מקום קדוש, שרק כשיבנה עליו בית המקדש, יבוא המשיח, אך אלה הן כתות קטנות ושוליות ביותר בעולם הנוצרי.
לגבי האיסלם העסק קצת יותר מורכב. אמנם בקוראן (הספר הקדוש לאיסלם), לא מוצאים שום הזכרה של הר הבית, כך מקובל להבין. אמנם בדורות מאוחרים יותר נהגו להבין את הפסוק הבא כמדבר על הר הבית: "ישתבח שמו של זה אשר הסיע את עבדו בלילה, מן המסגד המקודש אל המסגד הקיצון, שאת סביבותיו ברכנו". יש שרצו להבין שהמסגד הקיצון מדבר על הר הבית (מסגד אל אקצא = הקיצון). זהו סיפור שמדבר שבאורח פלא מוחמד התעופף על סוסתו ממכה לירושלים ושם הוא קשר את סוסתו שנקראה אלבראק ליד הכותל המערבי (ובעקבות כך הכותל נקרא ע"י הערבים אלבראק, עד היום).
אך כאמור, גם לו הסיפור הדמיוני הזה אכן קרה, קשה להניח שהפסוק מדבר על הר הבית, ולו בגלל העובדה שעוד לא היה שם מסגד בתקופה מוקדמת זו.
אז מה כן? ישנן שלוש נקודות היסטוריות שבהן הר הבית צובר את קדושתו ומעמדו באיסלם:
הראשונה היא ע"י מוחמד עצמו, שכאשר הוא מתחיל את דרכו בתור מטיף הוא בורח ממכה, עיר הולדתו, למדינה. שם היתה קהילה גדולה של יהודים, שעל מנת לקרבם אליו ואל דתו החדשה, הוא קבע שהכיוון שאליו יתפללו יהיה ירושלים, כמו היהודים. אמנם לאחר שהוא ראה שהיהודים לא ממש משתכנעים מכך, הוא ביטל את הצו הזה, וכיוון התפילה חזר להיות לכיוון מכה. וכך נוצר מצב שהמקומות הקדושים לאיסלם דורגו לפי הסדר: מכה, מדינה, ירושלים.
הנקודה השניה היא כיבושיו של החליף עומאר שביניהם כבש גם את ירושלים. אמנם אגדות רבות נקשרו בכיבוש ירושלים ובניית המסגדים על הר הבית, אך זהו למעשה הפעם הראשונה שירושלים מקבלת בפועל מעמד של עיר קדושה לאיסלם.
הנקודה השלישית ואולי המשמעותית ביותר היא כיבושיו של צלאח א דין מידי הצלבנים. זהו ארוע רב משמעות בהיסטוריה המוסלמית. ארוע שבו מוסלמים מחזירים לעצמם למעשה את הכבוד האבוד, ומצליחים לגבור על הצלבנים (במאמר מוסגר רק נאמר, שבימינו אנו נפגשים רבות עם שליטים ערבים שמכריזים על עצמם שהם סלאח א דין של דורנו. מה שעומד מאחורי אמירות כאלו הוא שאנחנו בעצם ה"צלבנים" והם יצליחו להחזיר לעצמם את השליטה על הר הבית וכדו').
באופן כללי ניתן לומר כמעט בודאות, שבשורה התחתונה, גם האיסלם שאב את קדושת הר הבית מהיהדות.

לצערנו הרב, גם היום למרות שלאחר אלפי שנים, הריבונות היא שלנו על ההר, אנו שוב עדים למצב נורא של "שועלים הילכו בו", ושל זילות שלא תאמן בקדושתו.
מי ייתן ונזכה לראות לא רק את נבואת החורבן אלא אף את נבואת הגאולה מתגשמת, בייחוד בימים אלו של בין המצרים, ושהקב"ה יהפוך לנו את צום הרביעי והחמישי לששון ולשמחה, במהרה בימינו אמן!
אביעד, חברים מקשיבים