שירת האזינו היא שירה שנכתבה לדורות.
הקב״ה מעיד בנו את השמיים והארץ ומצווה אותנו ללמוד את השירה הזו לדורות.
מה כל כך מיוחד וחשוב בה?
הסתכלתי על השירה הזאת, וסליחה על מה שאני הולכת לכתוב, לא הייתי קוראת לה שירה, במיוחד לא לאור כל הביטויים הקשים שיש בה כלפי עם ישראל (עם נבל ולא חכם, לדוגמא) או הזכרת הכעס הגדול של הקב״ה כלפינו.
היינו מצפים שהשירה תהיה ״רכה״ יותר, כדרכה של שירה.
מה בעצם אנחנו צריכים לזכור לדורות? את התוכחה שיש בה? את הפורענות המתוארת בשירת האזינו?
התשובה היא שכן ולא.
המסר שאנחנו יוצאים איתו לשנה החדשה הוא המסר שיוצא מתוך שירת האזינו, בקשר לקשר שלנו עם הקב״ה.
אנחנו מגלים זאת בפסוק: "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו", שם מפרש רש"י: "לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל: "ראו מה שבחה של אומה זו – שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו".
הגויים רואים איך למרות כל הקשיים יש לעם ישראל יש קשר עם הקב"ה, איך הקשר שלנו עם הקב"ה הוא אהבה שאינה תלויה בדבר.
אנחנו לא עוזבים את הקב"ה למרות הקשיים, והקב"ה לא עוזב אותנו למרות שבכל שנה אנחנו מתחרטים שוב ושוב. זאת הסיבה ששירה זאת נכתבה לדורות, כדי שנדע ונרגיש – אנחנו וה', זה לעולמים.
מוזמנים לקרוא עוד דברי תורה ב'בתורות'
www.facebook.com/btorot
שבת שלום וחג שמח,
בת-חן, חברים מקשיבים
בקריאת שירת האזינו, במיוחד אחרי יום כיפור, אפשר לחשוב שכלום לא השתנה ונשארנו במקום. הפרשה מלאה בביטויי פורענות, אז מה בדיוק קורה כאן?
באמת, במבט ראשון כלום לא השתנה, אבל באמת – השינוי האמיתי קורה אם רק בוחרים לראות אותה.
אחרי כל תלאות הפרשה על מה שהיה ומה שיהיה, כתוב "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום".
לא אנו השמחים, אלא הגוים "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה" כי גם בקשיים לא עזבנו את ה' ואת האמונה שלנו ושלו בנו.
עברנו את יום כיפור ויצאנו עם תחושה שעשינו בה את מרב ההשתדלות והתפילה היתה מלאת כוונה, ובכל זאת משהואולי חסר. זה בדיוק סוד
המעבר בין יום כיפור לסוכות שמתגלה בפרשה. משהו כן
שתנה – ההסתכלות שלנו שרואה את הטוב בתהליכים שעברנו.
לא תמיד קל לראות את זה כשחווים זאת, אך אם מבחוץ מרננים הגוים ואומרים זאת, אולי יש בכך משהו. כנראה כן עברנו משהו אמיתי, גם אם יש תחושה שלא הכל מושלם במקום העכשווי שלנו.
זה אולי גם השיעור שמלווה אותנו במעבר מימי (אימת) הדין לימי (שמחת) סוכות.
בגלל שאנו מרגישים שעדין לא השתלמנו, אנו יכולים להתפלל על הכלל בחג האוניברסלי, בסוכות. אנו יכולים לבוא ולתקן עולם באמת ובחיוביות של השמחה.
מוזמנים לקרוא עוד דברי תורה ב'בתורות'
www.facebook.com/btorot
שבת שלום וחג שמח,
נתנאל, חברים מקשיבים
