בעזהי"ת י"ח תמוז התשס"ז
שלום וברכה..
אני לא מבינה משו ואשמח לבררו…
יש 2 צמות שונים משאר הצומות והם: יוה"כ וט' אב. שנהם 24 שעות, יותר משאר הצומות ולשתיהם יש חשיבות מיוחדת, משאר הצומות. אבל לא הבנתי משו. יו"כ מובן לי לחלוטין יום בו אנחנו מבקשים סליחה רוצים לתקן רוצים ל"נקות ת'דף" וכו' ולכן צמים כדי שגופנו החומרי ונשמתנו הרוחנית יגיעו באמת למדרגה..לכן מתענים ומתפללים רוב היום. אך ט' אב שזהו יום בו נחרב בית מקדשנו אז מובן למה יש צום אבל למה אין בו כלום ז"א תפילות הממלאות את היום ותעסוקה ברוחניות במקום זה משעמם אז יש מחשב וטלווזיה ויוצא כן שגופנו בחומריות מוחלטת ונשמתנו ברוחניות-זאת התעסוקה היחידה שתעזור להעביר את הצום..מה לעשות כך ההרגשה.. ואני לא יודעת לגבי זה לפחות, אם זה שווה..אם יוצא מזה משו כי חוץ מכמה רגעי משבר של רעב זה לא משו רוחני נעלה אפילו לא קרוב כי אין מ שיגרום לכך.. ואפילו לא בסביבה.
אשמח אם תעזרו לי להבין א העניין..
תודה על השקעת הזמן היקר..
בעז"ה שנזכה לגאולה קרובה..
חירות
שלום חירות,
יישר כח על השאלה היפה.
אני חושב שהתשובה טמונה בשאלה שלך. הרגש העיקרי שצריך למלא אותנו בתשעה באב הוא 'ריקנות'. אדם שהוא באבל חש שאין לו כח ורצון לעסוק בכלום, הוא יושב ובוהה מתוך החסרון הגדול. אני חושב שאותה נקודה נמצאת גם בתשעה באב. אמנם, כאשר לא מרגישים את אותו אבל, אז מבלים מול המחשב וכו' , אבל מצד שני, חז"ל בכוונה רצו שהיום יהיה לנו ריק (ואסור גם ללמוד תורה בדברים שלא קשורים לצום) בכדי שנרגיש את אותה מועקה ואותו ריק אדיר שנפער אצלנו כשבית המקדש נחרב.
למעשה, אני חושב, הכי כדאי למצוא תעסוקה בנושא של השואה. יש אתר נהדר של המכללה בירושלים שמוקדש לנושא הזה, ויכול מאד לחבר אותנו לחיים אז ולחורבן שחוה הדור הקודם. http://zachor.michlalah.edu
כל טוב
טוביה
tsbias@actcom.co.il
