למה אלוקים עושה לי את זה?

שלום לך… אני כה מזדהה עם הנושא, עם המשבר שאת עוברת, סביר להניח גם של אחיך.
אני זוכרת שהייתה תקופה בחיי לפני מס' שנים שהייתי גם כן מרותקת לכסא גלגלים, אך לא כתוצאה מתאונה, אצלי קל היה להבחין שזה רצון ה', פתאום בוקר אחד תוך שלושה ימים הגעתי ממצב של כאבים עזים בגפיים לכסא גלגלים, והיו גם ימים בהם לא יכולתי אפילו לשבת – רק לשכב על הגב, אני כ"כ מבינה את החוסר אונים, התלות ההכרחית בזולת, הפחד שלעולם לא אוכל לקום מהכסא/מהמיטה ולחזור ללכת, ולו צעד אחד קטן…
אני זוכרת את השאלות שהדהדו לי בראש,לא נתנו מנוח, אולי הן מוכרות גם לך. שאלתי את ה' ממש במילים, עם הרבה דמעות וכאב בלב "אלוקים, למה אתה עושה לי את זה? מה פשעתי? איזה דבר כה חמור עשיתי שמגיע לי עונש נוראי שכזה??" – אבל האמת היא שלא מצאתי מענה לשאלות הללו ומסיבה מאוד פשוטה – לא שאלתי את השאלות [הנכונות!] פתאום התחלתי לחשוב, תוך כדי שאני שואלת ממש במילים את ה', במיטה בבי"ח, אולי אני טועה, אולי זה לא עונש, הרי הקב"ה הוא לא כזה שמחפש היכן להזיק או לפגוע בנו ח"ו , זה סותר את עצם קיום האנושות והעולם בכלל, אולי זו הדרך של בורא עולם להביא אותי ליידי משהו. בהתחלה למרות שהרהרתי בכך, היה לי מאוד קשה לקבל את זה, להאמין בזה. יותר היה לי קל לפרוק את התסכול הרב שהיה לי, להפנות אותו למישהו, אבל מה שקל יותר לא בהכרח נכון…
עברו ימים וניסיתי קצת ללמוד, כמוך, לשאול… רק שאת השאלות שלי המשכתי להפנות לבורא עולם, ומבלי משים תוך כדי שאני שואלת, עולות בראשי תשובות לשאלות. הבנתי, אחרי לא מעט זמן, שעד עכשיו לא הערכתי את מה שיש לי, היה לי טוב עם רגליים מתפקדות אבל אף פעם לא עצרתי לרגע להודות לקב"ה –זה נס שאני הולכת, זה נס שאני קמה כל בוקר ופוקחת עיניים, זה נס שאני יכולה לשתות, לאכול, להריח, לראות ולשמוע. [זה נס!!!] –פשוט התרגלנו אליו ולקחנו אותו כמובן מאליו!!! התחלתי לחשוב שדווקא זו ההזדמנות שלי "להוכיח" לבורא עולם שהאהבה שלי אליו אינה אהבה שתלויה בדבר, אני לא אוהבת אותו רק כשטוב לי ולא מאמינה בו רק כשנוח לי וכשזה מסתדר לי עם הבקשות שלי. הבנתי שה"חוכמה" היא לאהוב את ה' תמיד בכל תנאי בכל מצב! ואם יש קשיים וניסיונות – אדרבה! אני אלחם ואשתדל בזמנים כאלו יותר מהרגיל!!! וכך באמת היה, דווקא בתקופה זו החלטתי שאני מתחזקת ויהי מה, שלא אתן לשום דבר לשבור אותי! ברוך ה', אני לא יודעת כמה אנשים זוכים לצאת ממצב כזה אבל אני יודעת שאחרי כמה שבועות התחלתי להיעזר בקביים ולאט לאט פסעתי מחדש צעדים ראשונים! את הסיפור שלי מצאתי לנכון לחלוק איתך כי אני מאמינה שהוא יכול לתרום לתחושות שלך,שיש בכוחך להוציא ממנו את מה שרלוונטי עבורך.
אני זוכרת סיפור ישן מהילדות, אבא פעם סיפר לי על איש חסיד פשוט, עני מאוד שהייתה לו אשה והיו לו ילדים ובקושי הצליח לפרנס אותם, רק בעזרת פרה אחת שהייתה לו היה מספק חלב למשפחתו וחלק מוכר בכפר, עם המעות שהיה מקבל היה קונה קצת אכל. בוקר אחד הפרה מתה, והחסיד תהה, בדיוק כמוך, מדוע ה' לקח לו את מעט הפרנסה שהייתה לו, כיצד יוכל להתקיים כעת? התשובה לשאלתו הייתה שנגזר על אחד מבניו למות אך במקום שה' ייקח את בנו הוא לקח את הפרה. ודאי שקל לראות איך ממצב של עצבות מוחלטת הוא שמח שמחה גדולה, הבן שלו נשאר בחיים ופתאום החיסרון שבפרה לא נראה כזה גדול.
אנחנו לא יכולים אף פעם לדעת מה הם חשבונותיו של הקב"ה אבל אנו יודעים שהוא מהות הטוב, הרחמים והשפע שבעולם, אחרת לא היה מעניק לנו את כל הטוב שיש לנו כאן וע"מ לראות את כל הטוב אנו פשוט צריכים להסתכל, זה ממש לידינו, חמשת החושים, הבינה, היכולת ללמוד, ללמד, לבנות, ליצור, הצמחייה, הנוף והאוכל, המים הצלולים – ניתן לנו כל הטוב ושכחנו – שכחנו לומר תודה, מעבר לכך, שכחנו שזה לא מובן מאליו, שזה חסד שה' עושה עמנו. ואם נראה לנו לפעמים שקרה משהו נוראי, נזכור שודאי זה הרע במיעוטו – בורא עולם לא מזיק, לא פוגע ולא נותן לנו כפי שמגיע לנו, הוא אוהב אותנו ומרחם וכל מה שעושה הוא לטובתנו. כך אני יכולה להעיד שבדיעבד מה שעברתי, קשה ככל שהיה הוא זה שהיווה עבורי קרש קפיצה, ממנו קפצתי והתרוממתי גבוה, וזו המטרה של יהודי בחיים באמונה, לא להישאר תקוע באותו שלב, כי עמידה במקום פירושה צניחה למטה, וספק אם הייתי מגיעה לזה בדרך אחרת. בורא עולם, בדרך הזו, זיכה אותי להתקרב אליו יותר!
ברוך ה', אחיך בחיים! נכון, זה קשה כ"כ להיות מרותק לכסא גלגלים, אבל הוא קיבל מה' הזדמנות לחיות!!!
זכרי שאמותינו הקדושות היו עקרות ורק לאחר תפילות מרובות זכו לפרי בטן, על כך נאמר "הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים" – רצה כ"כ הקב"ה בתפילתן ועל כן היו עקרות וכמו בסיפור של חנה, שהתפללה ובכתה כ"כ לזכות ללדת, ראי שכרה שלא ילדה בן רגיל ופשוט – ממנה יצא שמואל הנביא! לא ניתן לשער צער של אישה שלא יכולה ללדת… ובכ"ז – לטובה!
לפעמים זו הדרך של הקב"ה לזכות אותנו, לפעמים לקדם אותנו או לקרב אותנו אליו רוחנית, חבל שנבזבז את ההזדמנות הגדולה הזו, בה רוצה ה' בקרבתנו אליו, ע"י טרוניות, טענות ושאלות שאין להן מענה, רק מתסכלות יותר. ברגע שנבין שכל דרכיו של הקב"ה הן לטובתנו וכן כל פעולותיו אז נוכל לנצל באופן נכון ומלא את מה שנראה לנו לפעמים כדבר רע, באופן טוב ומוצלח!
זכרי [כל מה שה' עושה – הוא לטובה !]–בין אם אנחנו מצליחים לראות זאת בעיניים האנושיות שלנו ו ב י ן א ם ל א ו , לפעמים בסוף אנו מבינים שזה היה לטובה אך גם כשלא, זה לטובה פשוט לא הבנו את דרכי ה'.
כדאי שניקח דוגמא מהאבות והאמהות הקדושים שלנו, אני לא אומרת שאנחנו צריכים להיות בדרגה שלהם אבל תמיד כדאי לשאוף למקום טוב ולקחת דוגמא מהן שלא התייאשו ולא חדלו להאמין בבורא עולם למרות הכל, ולבסוף זכו, מי ייתן ונזכה גם אנו מכח האמונה .
אני מציעה לך דווקא מהמצב בו את נמצאת לצאת ולהאמין, לאהוב את ה' יותר, לא על מה שהוא נותן או לא נותן, להעריך ולומר כל יום תודה – [תודה רבה] על כל מה שיש לי, כי מי יודע עד מתי יהיה? וכשקשה- דווקא אז להלחם ביצר הזה שמנסה לדכא אותנו ולשבור אותנו ולקום להתקרב אל בורא עולם, שם נמצא שלווה מאין כמותה! להתחזק באמונה, שכל מה שה' עושה הוא לטובתנו אחרת לא היינו כאן בכלל! ואם קשה לראות הטוב, נחשוב שיכול היה להיות גרוע יותר וה' ברחמיו אולי מנסה לעזור לנו להתקרב אליו –וזו זכות גדולה כשה' רוצה בקרבתנו אנו פשוט צריכים להתבונן במקום הנכון עם אופן הראיה האמיתית על הדברים, לא עם המחשבה של "מגיע לי אז אם אתה לא נותן, אתה לא בסדר", אלא "כנראה אם הבאת לי את זה, אז זה הרע במיעוטו שמצאת לנכון לתת לי" או "ודאי זו לטובה" או "ייתכן וה' רוצה לומר לי משהו…"
אני מאחלת לך ולאחיך מעומק הלב, הרבה הצלחה,רפואה שלמה וברכה בכל!
אבישג.