למה בכלל

שלום לך!
השאלה שלך היא חודרת, היא כנה, היא אמיתית.
היא לא קנטרנית.
היא גם שאלה ששמעתי מסביבי המון בשנה האחרונה, בצל המלחמה, וייתכן וזה המקום ממנו אתה שואל (או מקום כואב אחר).
אמנם כן אגיד שהם שאלו באופן שונה מהשאלה שלך.
שונה, כי בשאלה שלך יש גם את התשובה!
אצלך, בחוויה שלך, האישית או הראייה הרחבה, הוא 'נחווה רע'.

מצמיח ישועות?
ייתכן ומבחינתך זה התפלק, אבל זו התשובה – זה מה שנפעל עלינו, מעצמנו.
אין ספק שהקב"ה מאתגר אותנו, שהוא מסובב את המציאות באופן שלא תמיד נראה לנו מתוק ונחמד.
תשובה אחת תהיה כדי להצמיח אותנו.
הרי אם הכל היה קל איפה היה האתגר?
ואם יש אתגר אז זה נותן תחושה פחות טובה, לפחות בשעתו, ואז זה לא טוב.
כמה שהתשובה נכונה, היא עדיין לא עונה על המקום ממנו אתה מגיע ולכן אני דווקא מציע את התשובה שלך.
'נחווה'; על ידינו.

החוויה שלנו
הקב"ה הוא יוצר אור בוקר חושך, במובן הגשמי אך גם הרעיוני, הוא עושה שלום אך גם בורא רע.
כן, ככה זה בפסוק (בתפילה זה 'בורא הכל')
תרצה, תגיד שזה במובן האובייקטיבי, אבל לדעתי לא.
אמירה כזו מצמצמת אלוה שאנחנו מאמינים שהוא כל יכול, לא במובן רק של מה הוא יכול לעשות, אלא באופן הקיומי.
להגיד שברגע אחד הוא רחום? כן
אבל זה כל מה שהוא באותו רגע? בוודאי שלא.
זו הצורה בו אנו חווים את המציאות.
זה כמו הלבוש שאנחנו מלבישים עליו באותו רגע וככה אנו חווים אותו.
לכן, גם לחטא קוראים חטא כי זה החטאה, לא פוגע במטרה.
כשזה קורה, ובאופן מובנה האדם רוצה לפגוע במטרה, יש כבר התרחקות, כבר התכנסות, כבר תודה שלילית.

שכר ועונש או סיבה ותוצאה?
כשהקב"ה נתן לנו מנגנון לעולם, זה לא רק בתור שכר ועונש. זה מערכת הפעלה.
מי שינסה להפעיל מחשב בעזרת סילון מים לא יצליח להדליק אותו.
המחשב ייהרס וזה לא עונש. זו התוצאה.
כך גם פרשת 'והיה עם שמוע'.
אפשר לקרוא את זה, לחוות את זה, כמערכת של שכר ועונש, אבל זה סיבה ותוצאה.
זו פרשנות שלנו, זה איך אנחנו בוחרים לחוות את הדברים.
חשוב להדגיש שזה עדיין לא הופך את החוויה לחוויה קלה.

אז מה נעשה עם הכעס הזה?
גם אם זה סיבה ותוצאה זה לא גורם לתחושה טובה.
עדיין יש כאב.
המציאות, אם ניקח את המלחמה כדוגמא, היא לא קלה בכלל.
לא בהסתכלות הכוללת וגם לא באופן הפרטני.
את המציאות הזו לא נשנה.
גם אם המבט ישתנה – זה כבר לא נחווה על ידינו כא-ל רשע, כמו שתיארת. עדיין כואב.
מה שנתון בידינו הן היכולת לשאול את עצמנו 'מה אתה רוצה ממני? מה?' באופן קונסטרוקטיבי, באופן שבונה אותנו.
מה הצעד הבא? מה עושים מפה?
איך מתחזקים יוצרים מציאות מתוקנת?
השאלה הזו, לדעתי גם נכונה אם המבט הראשוני שתיארת נשאר – בסוף מה עושים?
הרי המציאות עצמה לא תשתנה – היא מחכה לך שתפעל בה ותהפוך אותה למקום יותר טוב.
שם הדברים נפגשים – המבט ואופן ההסתכלות שמביא לשם כבר תלוי בך, באופן שתבחר לחוות את הדברים, עם כל זה שכל או כך יש בכך כאב.

מעריך אותך מאוד על הכנות בשאלה, בבירור האמיתי הזה, בירור תמידי של אמונה ושל היכולת לראות את הקב"ה במציאות, לא רק של 'יוצר אור' אלא גם כשמרגישים שהוא 'בורא חושך'.
נתנאל, חברים מקשיבים makshivim.org.il