למה החרדים צועקים שאבעס?

לכבוד השואלת היקרה!
קודם כל, תרשי לי קצת לקנא בך. הייתי מאוד רוצה לגור בצפת… אני מרגיש שזו זכות מיוחדת לגור שם. אבל כמו בכל מקום מיוחד, יש גם קשיים. בכלל, בכל מקום שיש קבוצות שונות של אנשים שגרים אחד ליד השני – עלולים להיות בינם מתחים. גם במשפחה זה יכול לקרות, וקל וחומר כשמדובר בשתי קבוצות גדולות.

מה כל כך מטריד את החרדים כשהם רואים מכונית שנוסעת בשבת?

קודם כל נבהיר: לפגוע באחרים בודאי אסור, ויש להניח שאלו שעושים זאת אינם לומדי תורה או תלמידי חכמים, אלא סתם ´שבאבניקים´ (כלומר נערי-רחוב חרדים), או נערים מתבגרים. כן, גם בציבור החרדי יש מתבגרים…

אמנם צעקות ´שאבעס´ אפשר לשמוע גם מאנשים מבוגרים ומכובדים. אז למה הם צועקים? מה הם חושבים שיצא מזה?
אנסה להסביר את הכוונה שלהם, גם אם באופן אישי אני חושב שהדרך הטובה יותר היא אחרת, ושיש פתרונות יותר יעילים ומשמעותיים לבעיה.

אז על מה בדיוק הם צועקים?
נדמה לי שהצעקות שלהם אינן פרובוקציות – אלא משהו אחר: כאב, מחאה, ערבות, והתראה על סכנה. אסביר אותם אחד אחד:
א. [כאב] – ככל שיותר אכפת לך – יותר כואב לך. אם היית שומעת מישהו שמדבר חס ושלום לא יפה על אבא שלך, בודאי היה אכפת לך, לא? היית מצטערת, מזדעזעת, ורוצה מיד לעשות משהו שיעזור! כך בדיוק הם מרגישים כשהם רואים מישהו שעושה משהו נגד רצונו של אבא של כולנו. בדוגמא שנתתי, יכול להיות שלפני שתגיבי תצליחי לתפוס את עצמך ולחשוב, ותגיעי למסקנה שעדיף לא להגיב (כי אז הוא יהנה מה´בדיחה´ וימשיך לצחוק עליו, או כי אז הוא יצחק עליו פעמים נוספות וכו´. על זה כבר אמר שלמה המלך ´אל תען כסיל כאיוולתו´). אבל אם בכל זאת נפלטה לך איזו מילה מהפה – היא בוודאי לא פרובוקציה, אלא נובעת מהכאב. הלוואי שלנו היה כל כך איכפת מהדברים שבאמת חשובים!
ב. [מחאה] – אנחנו לא מסכימים! שוב, אותה דוגמא: אם היינו שומעים חס ושלום דיבורים כאלו על אבא – היינו מגיבים, גם אם לא היה סיכוי שיקשיבו לנו. למה? כי אי אפשר לעבור על זה בשתיקה! במקרים כאלו, החשבון הוא לא האם יקשיבו לי או לא, אלא: האם אפשר בכלל לשתוק?!
ג. [ערבות] – ´כל ישראל ערבים זה לזה´, כלומר כולנו אחראים אחד על השני. לכן, אם מישהו מעם ישראל עושה דבר מה אסור בידיעתנו, ויכולנו למנוע אותו ולא מנענו – גם אנו נושאים באחריות עליו. לכן הם לפחות מודיעים שאין הם מסכימים לכך (כלומר צועקים ´שאבעס´!). מקובל אמנם שאנו פטורים מלהוכיח כאשר אין סיכוי שהחוטא ישמע לתוכחתנו, אך יש הסוברים שגם במקרה כזה יש את חובת המחאה (מובא בדרך כלל בשם שו´´ת מחנה חיים, ומופיע מספר פעמים בספר ויואל משה). לנו אולי זו נראית סיבה צדדית, אבל זו כנראה הסיבה העיקרית למחאות השבת.
ד. [התראה על סכנה] – מחובתנו להתריע על סכנה. כשרואים אדם שמזיק לעצמו ולסביבתו – האם אפשר להשאר בשקט ולא להניא אותו מכך?! לגבי הנהג זה כמובן לא יעיל, אך יש עלינו חובה להזהיר גם את הילדים שלנו מתופעות לא חיוביות שהם נחשפים אליהם, בכדי שלא יחשבו שזה תקין.

השתכנעת? טוב, לא ניסיתי לשכנע אותך לצעוק שאבעס, אלא רק רציתי שתביני את המניעים וההגיון של אלו שעושים זאת. זה לא נראה יפה, ובדרך כלל גם לא יעיל – אבל זה כואב להם, או שהם לא רואים שום ברירה אחרת. באופן אישי, אני מאמין שהדרך לקרב את עם ישראל לתורה ולמצוות עוברת דרך הצגת האמת והיופי שיש בתורה ובמצוות, ולא דרך צעקות. אבל אני מאחל לעצמי את האכפתיות והמסירות לקב´´ה שיש לחלק מהצועקים האלו.
אם היינו לוקחים את האכפתיות שלהם, ומצרפים לה את הדרך מאירת הפנים שאנחנו מנסים ללכת בה – אני מאמין שהמצב היה הרבה יותר טוב (אנחנו צריכים לחשוב איך ללמוד מהם את האכפתיות!).

[ולגבי הצניעות.]
יש גברים שיש להם הקפדה על שמירת העיניים (כלומר זהירות מלראות דברים לא צנועים) יותר גבוהה מהממוצע. אצל גברים כאלו הרגישות למראות לא צנועים גבוהה בהתאם, וממילא גם הנזק ממראה לא צנוע גבוה יותר משל אחרים. חשיפה למה שתיארת בשאלה עלולה להפריע להם, גם אם אין פה משהו ´לא צנוע´. את זוכה ברוך השם להתלבש באופן צנוע, ולמרות זאת הוא לא היה רוצה לראות זאת (אני מכיר את זה מקרוב, מהמשפחה הקרובה שלי). בחור כזה, ינסה לעצום עיניים כשהולכת מולו אשה, או להסתיר את העיניים שלו באופן אחר, גם אם היא לבושה באופן צנוע. למיטב ידיעתי, בנסיבות כאלו הוא לא ממלמל מילים באידיש, אלא אומר פסוק מסויים בתור סגולה שמראה כזה לא יזיק לו (מקור הסגולה הזו בספר המידות של ר´ נחמן מברסלב בערך ´ראיה´ חלק שני אות ט´).
אז איך לשמור על העיניים בפועל? לצערנו, לא כולם ניחנו בטאקט מספיק מפותח, והם עלולים לעשות את זה באופן לא רגיש, אך בודאי אין להם כוונה לפגוע. בצפת, שיש בה מתח רוחני מאוד גבוה, מספר האנשים שחיים כמו שתיארת גבוה בהתאם.

מקווה שהדברים דיברו אליך, ופתחו לך כיוון מחשבה נוסף.
בכל מקרה, את מוזמנת לשאול שוב על נושא זה – או על כל נושא אחר!

כל טוב והרבה ברכה,
אלעזר