למה הנוער שלנו משתמש בסמים ואלכהול?

שלום רב,
"לפני זמן-מה התקשרו ממחלק הנוער של משטרת ירושלים אל הרב איתן אקשטיין, מנהל מרכז 'רטורנו', למניעה וטיפול בהתמכרויות. הם ניסו לקבל מידע על נער צעיר, ממשפחה דתית, שנמצא מת לאחר מנת-יתר. "בתיק שלו מופיע כי פגש אותך בעבר; ידוע לך במה השתמש, כדי שנוכל להגדיר את סיבת המוות?", שאל הקצין. "אני בהחלט יודע ממה הוא מת", השיב הרב אקשטיין, "אבל ספק אם תבין זאת". "דַבֵּר", התלהב הקצין, "אני מכיר את כל הסוגים". הרב אקשטיין השתהה רגע בטרם ענה: "הוא מת מכאב"." (מתוך שיחות חב"ד פר' שמות תשס"ב גליון מס' 784).

סיבת המוות היא כאב – סיבת המשיכה לדברים שליליים אלו היא כאב, אין אדם שהולך לדברים הללו ללא כאב. כשאדם אומר לנו 'אני עושה את זה כי זה טוב לי', 'כי זה כיף לי' – הוא אומר בעצם: 'בלי זה רע לי'. הוא יודע שאלו חומרים מסוכנים שהורגים ומזיקים, הבחור הזה גם לא חולה נפש. להיפך, הוא ילד אינטלגנט ורגיש אך כנראה הוא פגוע.

השימוש הזה – הוא בריחה מכאב!!!

מה חסר ומה כואב לדור הזה – לדור הכל כך משופע במחשבים, טלויזיה, משחקים בשפע…, איזה כאב יכול להיות לילד דתי שלומד תורה… ועוד ועוד?
הסיבות לכאב רבות: התעללויות בילדות ובגיל הבגרות, מוסדות חינוכיים שפגעו בילדים, חברים שלא הבינו, חברה שופטת ללא אבחנה, טראומות אישיות וחברתיות, חוסר יחס והתעלמות מצד ההורים והסביבה הקרובה ועוד.

בעצם יש פה רצון של כל אחד מאיתנו להיות מאושר… ואפילו לשעתיים….

אם כן כיצד ניתן לצמצם את התופעה:
כל אחד ואחת יכול: לאהוב אחד את השני, לחבק את החבר כשרע לו, להקשיב לחבר, לא לשפוט אותו וכשיש צורך – לקחת אותו לאנשי מקצוע היודעים איך לעזור.
עלינו המדריכים: לחנך לאהבה כזו להפנים זאת בליבנו ולהפנים זאת בליבות חניכנו. זו אכן עבודה קשה להפנים זאת בלבנו! אך אם נעשה זאת בליבנו נוכל גם להעביר זאת לחניכנו, ובכך לנסות להקטין את מעגל השימוש בדברים הנוראים הללו.

כל טוב,
שלמה, חברים מקשיבים shlomo@makshivim.org.il

א. ארגון 'רטורנו' (שהוזכר בפיסקה הראשונה) ממוקם על גבעה נישאה ומבודדת, ליד קיבוץ צרעה, לא-הרחק מבית-שמש. הארגון מארגן ימי עיון לנוער, להורים, למדריכים ולמחנכים.
ב. הטלפון במקום: 02-999-8152 (שלוחה 8 רכזת פעילויות).
אשמח לנסות לעזור, לייעץ ולקשר בשעת הצורך.