למה ה' מאפשר לחיים להיות רעים?

שלום לך יקרה!
משאלתך אני מבינה שאת מתמודדת עם דברים לא פשוטים, או כפי שאת כותבת "ה´ מאפשר לחיים להיות רעים כל כך". אני לא יודעת מהם בדיוק הקשיים שאת מתמודדת איתם, מהו הרע בחייך ומה מעכב אותך מלחיות חיים תקינים, כמו שכתבת בעצמך, "אני לא יכולה לחיות חיים תקינים".
אך נדמה לי שהבנתי את הנימה הכללית. קשה לך בחיים. יש הרבה עצב בחייך ואת מרגישה שזה מושך אותך אחורה. אני מסכימה שזה נשמע לא פשוט בכלל, ושהעצב יכול למשוך אותך אחורה.
אך בדבר אחד אני לא מסכימה איתך. אני לא מסכימה בכך ש"גילית שאת לא מאמינה". אין דבר כזה.
כל יהודי, גם אם נדמה לו שהוא לא מאמין, (זה רק נדמה), אלו הם רק עננים המכסים, אך באמת, בתוכו בנשמתו, הוא חלק אלוק ממעל, ואיך אדם יכול לא להאמין במי שהוא? כמו שאדם לא יכול לומר שאין לו גוף, כך מבחינה מהותית, אמיתית אדם לא יכול לומר שאין לו נשמה, זה חלק ממנו, זה הוא.
הרב קוק כותב רבות על כך שכל יהודי -הוא מאמין, גם אם יש תקופות שנדמה לו שהוא לא מאמין, בתוכו הוא מאמין.
לעיתים יש לאדם תקופות קשות בחיים, בו נדמה לו שה´ מסתתר, ואולי אף חלילה שה´ לא קיים. אך זה לא אמת. זה יצר הרע שמנסה לבלבל אותנו, להרחיק אותנו עוד יותר, ע"י מחשבות שכאלו.
אל תקשיבי ליצר, תקשיבי לעצמך, לנשמתך! תנפנפי את אותן המחשבות כמו שמנפנפים זבוב טורדני…
את מאמינה בה´, ה´ אוהב אותך כ"כ, הוא כ"כ אוהב אותך! הוא רואה אותך וכ"כ רוצה שיהיה לך טוב!!
הוא אב הרחמים הכי גדול שלך!
לעיתים בחיים יש מצבים בהם אנו עומדים מול המציאות ושואלים, זה טוב?? מה טוב פה בכלל?? איפה הכל לטובה?? גם את שואלת- " למה ה´ מאפשר לחיים להיות רעים כ"כ?"
לעניות דעתי, השאלות הללו נובעות מתוך המקום הקטן והמצומצם שלנו בעולם הזה. הראיה שלנו כאן היא כ"כ קטנה, אנו מסוגלים לראות רק את ההווה ולא מעבר. כמו אדם שהולך במבוך ורואה את מסלולו בזווית ראיה קטנה, ונדמה לו, שהוא רק הולך ומסתבך, ומתפתל יותר ויותר, אך במבט כללי, מלמעלה, מסתבר, שככל שהוא מתקרב לסוף המבוך, הפיתולים הם יותר גדולים, וזה סימן שהוא דווקא לקראת הסוף, לקראת האור!! אך האדם הנמצא בתוך המבוך לא רואה זאת, לא מבין שהפיתולים הם במטרה לטוב, הוא רואה בצורה מצומצמת, מהזווית הקטנה בה הוא נמצא, וקשה לו.
לעומתנו הקב"ה בורא העולם, ראייתו היא אינסופיית ותבונתו היא אין סופית. הוא יודע הכי טוב מה טוב לנו, ומה רע. אישה לפני לידתה, סובלת המון צירי לידה, כאבים עזים ונוראיים- ולאחר כל הכאבים הללו יוצא משהו נפלא! יוצא תינוק לאוויר העולם. ומהם הכאבים שהיו לה לעומת חיים שלמים??
יש מצבים בהם אפשר לראות איך ייסורים שבאו על האדם קידמו אותו ובאו לטובתו בסופו של דבר, כמו במקרה של ייסורים לפני לידה, ויש מצבים בהם קשה לראות ולהבין מהו הטוב שיצא מהייסורים. במקרה כזה יש לנו את האמונה שלנו -"שיש בורא לעולם והוא הטוב האמיתי, ומאחר שהוא הטוב האמיתי, רק טוב נשפע ממנו…" (הרב זאב קרוב). לא תמיד נמצא תשובות בעולם הזה לרע שבעולמנו, אלא לעיתים רק בעולם האמת נדע את התשובות לכל השאלות.
הרע הוא כואב, אך אנו מאמינים שממנו צומח טוב, שהוא מכוון לטוב.
כמו שככל שהצירים של האישה גדלים, אנו יודעים שהתינוק עומד לצאת…- שגאולתה קרובה.
וכבר אמרו רבותינו- "נסתרות דרכי ה´".
והעצבות שאת מתארת, אני מרגישה המון עצב בדברייך. כאב לי לקרוא. רבי נחמן דיבר הרבה אודות העצבות, ולהיפך אודות מעלת השמחה. העצבות יכולה להוביל אותנו למקומות מאד קשיים, של ייאוש חלילה ואיבוד תקווה. אך העצבות היא שקר. היא תחבולה של היצר ברע. היא איננה אמת. זה נכון שיש כאב בעולם ויש ימים העוברים עלינו בתחושה של עצב, אך צריך להבין מהו העצב האמיתי ומהו העצב השלילי. רבי נחמן כתב "אין יותר שלם מלב שבור"- מה הכוונה? כאב, צער ובכי הבאים מתוך קושי, אך מתוך אמונה, מתוך רצון להתחזק ולהתקרב לה´ יתברך, מתוך תקווה ורצון, זה לב שבור. אך העצבות הבאה ממקום של ייאוש, של חוסר תקווה, של כפירה חלילה, היא מסוכנת יותר. זה בסדר להיות עצובים, כולנו עצובים לפעמים, אך צריך לבדוק באיזה סוג של עצבות אנו נמצאים. ואני אתן דוגמה. בן דוד שלי התחתן לפני חודש, ב"ה. אחרי החתונה אימא שלו הייתה קצת עצובה. כששאלתי אותה מה קרה היא אמרה לי שהיא שמחה, והיא מודה לה´ על החתונה הזאת, אך היא עצובה מכך שהוא "עוזב את הקן". היא הוסיפה ואמרה שזה כאב חיובי, שהיא (רוצה) שהוא יבנה את ביתו, אבל לעיתים מימוש הרצון שלנו הוא קצת כואב. אבל זה כאב שמח, כאב על פרידה שמחה.
לעיתים הדרך להתקרב לה´ מלווה בהרבה ייסורים והתמודדויות לא פשוטות. אך זה לא עצב, זה כאב, זה קושי כשמעליו יש את האמונה שבע"ה הכל הכל לטובה. אני לא אומרת שקל להגיע לדרגה כזאת, אך אני חושבת שמצד האמת, זה האמת. שכל קושי הוא לטובה, שכל כאב יש לו מטרה. שום דבר לא קורה סתם. ה´ אוהב אותנו, מרחם עלינו ורוצה אך ורק בטובתנו.
ובכל זאת איך יוצאים מהעצבות? אני מאמינה שהדרך לצאת מהעצבות השלילית, של הייאוש, היא קודם כל ע"י חיזוק באמונה ובטחון בה´. לקרוא ללמוד ולשאול. יש ספרי אמונה רבים, יש אנשים שאפשר לשאול אותם ולברר יחד איתם. את כותבת שאת עושה שרות לאומי במדרשה, האם יש שם מישהו שאפשר להתייעץ איתו?
בנוסף, רבי נחמן כותב, שבכדי להגיע לשמחה ולצאת מהעצבות אפשר ואף רצוי לעשות מעשים של שמחה! אפילו אם זה לא בא ממקום אמיתי, לאט לאט המעשים ייחדרו אל הלב. כדאי להתמיד במעשים של שמחה! בריקוד, בשירה ובנגינה, ובע"ה השמחה האמיתית בוא תבוא!! כי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
כמובן, שכמו בכל תחום כדאי להתפלל אל ה´ שיאיר לך את הדרך, שיפתח לך שערי אמונה, שערי בטחון, שערי שמחה ותקווה. "כי אין ייאוש בעולם כלל".
ה´ אוהב אותך מאוד. את הבת המיוחדת והמקסימה שלו. ודווקא הייסורים שלך מעידים על כך שיש לך נשמה מיוחדת וגדולה, כי כידוע, הקב"ה לא מביא לאדם ניסיון אלא אם כן יש לו כוחות לעמוד בו.
כנראה שיש לך כוחות!!
האמיני בעצמך!! כי כוח עז לך!
אם תרצי, אשמח לשמוע ממך יותר על התמודדותך הספציפית. ובכל מקרה, לכל שאלה, תהיה ומחשבה, את מוזמנת לכתוב אליי למייל.
אני מאחלת לך שתזכי לחיות חיים טובים ושמחים!
הרבה הצלחה, בריאות, שמחה ואמונה,
אודליה.
odelyaf@gmail.com