אני לומדת בתיכון חרדי. באחד מהשיעורים עלה הנושא הרגיש אצלי המתנחלים,שהותיר אצלי סימני שאלה. {המורה היא מורה מבוגרת, חזקה מאד מבחינת אישיות וחוכמה היא ממש לא מהחרדים המרובעים} השאלה שלא היתה לי תשובה למורה היא האם זה לא ניקרא כפירה זה שאנו יושבים במאחזים ומחזיקים באדמות כי הרי אם אתה מאמין שהקבה נתן לנו את הארץ הקדושה ולקח ממנו אותה הוא יתן לנו אותה? מבחינתי היא קצת צודקת אבל אצלי זה השאיר מאבקים פנימיים בין מה שאני מאמינה לבין הדברים שהמורה אמרה . אשמח מאד אם משהוא יעזור לי. תודה רבה על הכל חרדלי"ת.
שלום.
אני מאמין לך שהמורה שלך היא מורה טובה, ואישיות טובה וחכמה, אבל הפעם היא טועה משתי סיבות:
א. מי שנותן צדקה לעני גם הוא כופר? הרי בכך שהוא נותן לעני כסף הוא אומר שהוא לא מאמין שה´ יכול לפרנס את העני בלעדיו. תחשבי על זה.
ב. אכן, הקב"ה נתן לנו את הארץ הקדושה, ולקח לנו אותה. הבעיה של המורה שלך היא שהיא עוד לא הבינה שהקב"ה בחסדיו [נתן לנו את הארץ בחזרה]. זה הרי לא חכם לומר שאנחנו יושבים בארץ ישראל, ביישובים, בערים ובמאחזים – ובאותו משפט לומר שהקב"ה לא נתן לנו אותם.
גם כשעם ישראל נכנס לארץ בדורו של יהושע בן-נון הוא נלחמו שבע שנים בעמים שישבו כאן לפניהם. זה אומר שהם היו כופרים? הרי הם לא האמינו כנראה שה´ יכול לתת להם את הארץ בלי מלחמות.
אני לא יודע איפה המורה שלך גרה, אבל בכל מקום שזה לא יהיה – היכולת שלה לשבת בשקט ולדבר על אנשים קדושים שנלחמים על קדושתה של ארץ ישראל – היא רק בגלל שעם ישראל נלחם באויבים שגרו בכל רחבי הארץ, ובחסדי ה´ ניצח אותם.
רש"י מביא בפירושו על התורה סיפור על אבא שלקח את הילד שלו על הכתפיים לשוק. כל הדרך הבן ביקש מהאבא לקנות לו דברים, והאבא קנה לו. אחרי כמה זמן הבן שכח איפה הוא נמצא והתחיל לשאול אנשים "איפה אבא שלי?" האבא כעס והשליך את הבן מכתפיו.
גם החושבים כמו מורתך, נהנים לשבת על סיר הבשר שלהם, ולא זוכרים את היהודים הרבים שחרפו ומסרו נפשם ונהרגו על קידוש ה´ כדי שיהודים אחרים יוכלו לגור בביטחה בארץ ישראל.
כל טוב.
דוד.
davideinat@gmail.com
