למה כל כך נתפסים לאיסור נגיעה

שלום רב
אני מאד מצטער לקרוא את הדברים, ולמרות שאני אינני תמים בנושא, וברור לי שיש רבים ורבות שאינם מצליחים לקיים את הדברים שאנו כותבים, שכן אני יודע את כח היצר, ואת כח המשיכה בין בנים לבנות, אך כל פעם כאשר אני ניצב מול המציאות העגומה, אני מרגיש שכולי בוכה, והבכי הפנימי שברוב רובם של הפעמים איננו יכול לבקוע החוצה, מפני שהשכל כובלו ומשכנעו, שהדיבורים לא יעזרו, ולמרות שהלב רוצה להתרומם, רוצה לתקן, רוצה קדושה ורוצה טהרה, אך היצר חזק כל כך, הכוחות שוטפים כל כך, וההתמודדות עם אותם הכוחות היא כמעט בלתי אפשרית, אך כמעט. כן אינני מקבל את זה שזה בלתי אפשרי, למרות שברור לי שמאד קשה, אך אני בכל זאת מאמין שזה אפשרי, אני מאמין בך ובכם, מאמין שיש גדלות עצומה, שיכולה להתגבר על כל המכשולים, ולמרות הכל להתגבר.
אולי זה ישמע נאיבי, ואולי זה ישמע מנותק מהמציאות, אך אני מאמין בכם, באמת ובתמים, ויודע אני שאחד מהתרגילים של היצר, הוא בלפגוע באמון של האדם בעצמו, לפגוע באמון שהאדם יאמין שהוא מסוגל להצליח.
זו המחלה האיומה שדיברו עליה כל כך הרבה, מחלת היאוש. ונגד המחלה הזו לימדו אותנו "כי שבע יפול צדיק וקם" ו"קוה אל ה´ חזק ואמץ ליבך וקוה אל ה´". כל לחזור שוב ושוב, למרות שלאחר נפילה מרגישים שאי אפשר להצליח, למרות שלאחר נפילה מרגישים שהכל אבוד ואין בשביל מה לנסות שוב, אך ההדרכה היא אחרת, אותו הקול האלוקי, המלמד אותנו שאם אנו מאמינים שאנו הולכים בדרכם של צדיקים, אנו צריכים לאחר הנפילה, לאסוף שוב את הכוחות, לנסות ללמוד מהנסיון ולהתחיל מהתחלה.
אני יודע, שיש דברים שמקשים מאד את ההתמודדות, ולפעמים האדם מכניס את עצמו להתמודדות שהוא לא יודע אם הוא יוכל להצליח בה, והיצר מפתה אותו, אתה תצליח, לא יקרה כלום, ובסופו של דבר מוצא הוא את עצמו עמוק בבוץ של החטא, ומנסה לנחם את עצמו בכך שכולם כמוהו, אך בתוך ליבו הוא יודע ש"צרת רבים נחמת שוטים", יודע את כשלונו, ומנסה להתחמק ממנו, אך הלב הטהור לא יתן מרגוע ולמרות הקושי והכאב, אותו הקול הממלא את כוס יסורי המצפון, וההרגשות הרעות, יש בו גם כן בחינה מסויימת של כפרה על החטא, שכך לימדו אותנו חז"ל.
כמובן שהייסורים האלו לא יכשירו את מה שאסור, כמובן שחייב האדם תמיד לפרוש מן החטא, וגם מה שאמרו חז"ל, שכיון שחטא אדם ושנה נעשה לו כהיתר, לא היתר ממש נעשה הדבר, אלא כהיתר, שקשה לו לפרוש ממנו הרבה יותר.
דעי, שלמרות הקושי, כיום את כבר יודעת שאותה ההמלצה הנובעת מניסיון כואב, שלא להתעסק עם חברות כלל, היא לא סתם המלצה, היא קריאה לפעמים מעט נואשת, לאותם אהובים, שלא יפלו במה שאנו נפלנו, שלא יסבלו את מה שאנו ועוד רבים סבלו, ולכן גם אם רק מעט ישמעו חובה עלינו להמשיך את הקריאה הגדולה הזו, להמשיך ולקרוא, שלפחות חלק לא יסבלו. יודע אני שאין בקריאה הזו תרופת פלא לכל הציבור, אך די באלו שישמעו שכדאי וחשוב לנו לחזור על הקריאה הזו שוב ושוב.
את כותבת שאת כמעט לא מכירה זוגות שמצליחים, אך מתוך דבריך יכול אני להבין שאת כן מכירה כמה זוגות שמצליחים, ולמרות שהם המיעוט, את יודעת שהם טובים יותר, ואת רק מנסה לשכנע את עצמך, שאת נורמלית והם לא נורמליים, הם השונים וממילא אין לגביך כל כך טענה, שהרי כולם כמעט כמוכם, אך דעי שאין בכך תרופה, ואלו שמצליחים הם סימן שאפשר, הם הוכחה שלמרות הכל אפשרי הדבר שלא להיכשל אם באמת באמת רוצים.
אך לא מספיק הדבר, חייבים להפסיק את כל הענין הזה של החברות, למרות כל הרווחים שמרגישים מהדבר, למרות כל הדברים הטובים, הכלל הוא רע, הכלל לא נכון, והכלל הוא פגיעה עמוקה ואיומה, כן לא אתן לטשטש את הדבר, שכן זהו איסור, ואין לו כל הצדקה.
יודע אני שהדברים שלי לא קלים, אך אינני יכול לידום, אינני יכול שלא להיות כן אתך ועם הרבים, ולכן אני כותב דברים ברורים גם אם הם כואבים, ואבקש סליחה עם פגעתי ואם הקשתי עליך ועל האחרים, אך אין לי ברירה, זו האמת וכולם יודעים אותה.
לפעמים אני מרגיש, שיש דברים שאנו יודעים שהם אמת, אך קשה לנו לקבל אותם, ולכן אנו מנסים להתחמק. מזכיר לי הדבר את התחושה שהיתה לי לפני כמה שנים, כאשר אמא שלי הודיעה לי על פטירתה של סבתי, ולמרות שמיד ששמעתי את קולה, והיא אמרה לי סבתא, הבנתי, אך הייתי צריך שהיא תגיד לי את הדברים בעצמה, הרגשתי לא נעים, למה אני מקשה עליה, אך הרגשתי שאני לא מסוגל לקבל את הדברים ואני חייב לשמוע אותם שוב ושוב, ולבסוף לעכל את הדברים.
כך הם לפעמים דברים לא קלים, שלבסוף כאשר חוזרים עליהם שוב ושוב, הם חודרים פנימה ומשפיעים.
אני אינני עוסק בהשואה בין חומרת האיסורים, שכן כל איסור הוא איסור, ומה שאסור הוא בכל החומרה שלו, ולכן אין לי ענין לדון האם איסור נגיעה חמור כמו איסור לשון הרע או פחות או יותר וכו´, אך בכל אופן אני בוחר לדבר על נושא זה של החברות ושל הנגיעה שוב ושוב, הרבה יותר מהנושא של לשון הרע, מכמה סיבות:
1. לשון הרע, אני עדיין לא שלם בו, ואילו באיסור זה ב"ה הצלחתי להתמודד ולהתגבר.
2. חטא זה יותר קל להתגבר עליו, שכן האדם קל לו יותר שלא להגיע אל האיסור הזה מאשר להימנע מאיסור לשון הרע, שכן אפשר לחיות בלי חבר, אך אי אפשר לחיות בלי חברה.
3. איסור זה של לשון הרע, דורש לימוד מסודר, ועל ידי הלימוד הדברים חודרים, ואילו איסור נגיעה הוא איסור מקומי יותר, ויותר מוגדר, ולכן אין כל כך מה ללמוד אותו ולהרחיב בו, אלא חשוב להזכיר ולהפנים ולכן יותר שייך שאכתוב עליו.
4. המשיכה בין בנים לבנות מפריעה לנו, והיא גורמת לנו לתחושות לא טובות, ולכן התיקון של החטאים הקשורים למשיכה הזו, משנים את כל היחס של האדם אל עצמו, ואת כל החברה.
וכן יש עוד סיבות, אך אינני רואה צורך להרחיב עוד בנושא, לכן אסיים כאן מתוך תפילה שה´ יתן לך ולכם את הכח להתגבר, ולהתרחק מכל מה שאסור ושתזכו להתקדם בעבודת ה´ בשמחה ובבריאות נפשית.
בברכה
יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il