השאלה שלי היא, אם כבר "עלינו בחומה" והקמנו מדינה למרות שלא כל אומות העולם התלהבו, ולמרות שהיו יהודים רבים שהתנגדו לכך, למה שלא נמשיך ונבנה בית מקדש? איפה הגבול בין מה שאנחנו צרכים לעשות לבין מה שאמור לקרות בדרך נס? (או שאולי הגאולה צריכה להיות רק טבעית או אולי רק ניסית?)
ממש ממש אשמח לקבל תשובה…
תודה רבה…
רננה
שאלת שאלה נפלאה. ממש "שאלת חכם", ואנסה, כפי כוחי לתת לך תשובה.
מצות בניין המקדש אינה מצוה פרטית, המוטלת על אדם או ציבור מסויים, אלא על עם ישראל. כיום עם ישראל, לנושא זה, זוהי מדינת ישראל וממשלתה. לצערנו, איננו עדיין במצב שאנו יכולים לדרוש בית מקדש, אלו דברים שאינם נשמעים (ע"פ מסכת יבמות דף ס"ה ע"ב) לרוב האומה ולעומדים בראשה. דרישה זו, טרם זמנה, כמו כל דרישה טרם זמנה, רק מעכבת את תהליך הגאולה להופיע בשלמותו. כמובן, אסור לוותר על אידיאלים, וצריך תמיד לומר, לחנך ולהאמין ששאיפתנו לא נגמרת במדינה ללא מקדש ונבואה, כהנים בעבודתם ולויים בשירם, אך לדרוש דרישה מעשית ומיידית, בניגוד לכל עולם המושגים העכשוי של האומה – אינו כדאי. גם אם היה אפשר באופן טכני לבנות בכל יום את ביהמ"ק (וגם זו בעיה בפני עצמה, כרגע קשה לחשוב על דרך מעשית לעשות זאת) – אין תפקידנו, כאנשים פרטיים לבנות את המקדש, אלא לרומם את האומה – שהיא החייבת במצוה זו – לבנותו.
אך יש עוד נקודה נוספת.
הגאולה מתקדמת היא קומות-קומות, מדרגה אחר מדריגה. מדריגת המלכות היא מדריגה בפני עצמה ומדריגת המקדש בפני עצמה [ע"פ רמב"ם ריש הלכות מלכים]. ב"ה זכינו לראות את נצני גאולת הארץ וקום המדינה, שיבת ציון ןקיבוץ גלויות. על מנת שקומת המקדש תוחל לחול על מדינתינו, יש קודם כל לייצב את היחס הארצי, הלאומי, לארץ ולמדינה. סיכון גדול יש בבנין מקדש, החושף את עומק קדושת הארץ, לפני שהיחס הפשוט והברור לאומה ולארץ לא נבנה. לכן, היות והאומה כבר גילה את קישורה לארץ ישראל וללאומיות, אנו מנסים, כאנשי תורה ואמונה, להעמיק את הקשר הזה, לברר ולחשוף את שורשיו הרוחניים. לעומת זאת, ביחס לקומת המקדש לא ראינו ניצנים מספיקים, על מנת שנוכל לומר שהגענו לשלב זה, ולדרוש מהאומה לפעול לטובתו.
הזכרת את האיסור "לעלות בחומה", וגם הוא קשור מאד לנושא זה. משום שהמהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל" [פכ"ד] מבאר, שאין זה איסור, אלא טבע שהקב"ה הטביע בתרבות הישראלית הגלותית, שבתקופת הגלות האומה לא תפתח את ענייניה הלאומיים, ולא תרצה להקים מדינה. אך היות והגיע העת, והאומה עצמה, על כל חלקיה, צדיקים, בינוניים ורשעים, החלה לקדם את רעיון המדינה – זה הסימן שקומת המלכות הממשית, המדינה, מתקדמת, גזירת ה"שבועה" לא לעלות בחומה בטלה, ועלינו לפעול עם אל למען קידום וחיזוק חזון זה (ע"פ דברי הגאון רבי יהושע מקוטנא, בשו"ת ישועות מלכו יו"ד סימן ס"ו]). אך את קומת המקדש, בה יש עניין ש"לא לעלות בחומה" בפני עצמו (ע"פ פירוש הגר"א לשיר השירים) – עוד לא קנינו, ולכן איננו פועלים לקידום עניין זה באופן ישיר ומידי.
בע"ה, אחר כל המשברים הלאומיים הנוכחיים, אשר כעב יחלופו, יבואו ימים יותר טובים, בה האומה הישראלית תגלה ותאיר מכוחותיה הפנימיים על תבל ומלואה, ואז כולנו יחד נבנה ונהיה שותפים בבניין הבית השלישי, בב"א.
חזקי ואמצי לעלות במעלות אמונת ישראל
בנימין
