שלום לכם, ראיתי את התגובה הזאת פה באתר בקשר לכיסוי ראש וכיפה
" כיסוי ראש לרווקות
אחר שלמדנו שגברים חייבים מן הדין לכסות את ראשם בשעת התפילה ובשעת הזכרת פסוקים וברכות, יש מקום לברר מה דין הנשים.
ואין הכוונה כאן לגבי נשים נשואות, כי הן מחויבות מצד הצניעות לכסות את שערות ראשן. אלא צריך לברר האם בחורות רווקות צריכות לכסות את ראשן בכיפה, בעת שהן נכנסות לבית הכנסת או כשהן מזכירות שם שמים בפסוקים או בברכות.
השולחן ערוך חלק אורח חיים סימן צ"א סעיף ג' (שו"ע או"ח צא ג) כתב שאסור להוציא אזכרה מהפה בראש מגולה, וכן אסור להיכנס לבית כנסת בגילוי הראש. ולכאורה נראה שאין חילוק בין גברים לנשים. ואכן ישנם פוסקים שאמרו שגם בחורות רווקות צריכות לכסות את ראשן בעת שהן מזכירות שם שמים, ובעת שהן נכנסות לבית הכנסת, וכן נהגו במקצת מארצות המזרח (ישכיל עבדי ח"ז ע' רפט). אולם למעשה המנהג הרווח הוא שבחורות אינן מכסות את ראשן. והטעם לכך הוא, שהואיל ולא מצינו מנהג חסידות שבחורות יחבשו במשך כל היום כיפה, משמע שאין הכיפה נחשבת לגביהן ביטוי ליראת שמים, וממילא אין עליהן חיוב לחבוש כיפה בתפילה ובשעת הזכרת שם ה'. ויתכן שזה מפני שלנשים ישנה יראת שמים טבעית, שאינה זקוקה לסיוע ולסימנים חיצוניים."
מדוע בנות רווקות לא צריכות כיסוי ראש בשעת ברכה וכו'? מה הן לא צריכות יראת שמיים? וחוץ מזה אני מכיר מלא דתילונים שהולכים עם כיפה ואין להם שום יריאת שמיים ויש רק חילול ה' בגלל זה…
כיפה במשך כל היום זה רק חסידות… אז למה אני חייב? אני לא אלך לגיהנום בגלל זה.
בע"ה
שלום לך!
שאלה יפה אתה שואל. למה? – כי מעצם השאלה נראה שאתה מבין שלא צריך להפנות את כל תשומת הלב לדברים חיצוניים.
ראשית, אני רוצה לחלוק עליך ולומר שכיפה על הראש זה לא מנהג חסידות. כפי שבעצמך ציינת בשאלה, זהו דין גמור (משפט ראשון במקור שציינת). כך גם מובא בשולחן ערוך שהזכרת ואין לחלוק על מנהג זה שקיבלו אותו כל ישראל עד שנהפך לדין גמור.
ועכשיו ננסה לחזור לשאלה העיקרית שלך- אם הכיפה באה לציין יראת שמיים ואני רואה חילול ה´ אצל אנשים שלובשים כיפה ואין בהם שום יראת שמיים- אז למה ללבוש כיפה? הרי זה לא מה שיביא אותי ליראת שמיים! מה העניין בדבר הזה? הרי זה נראה חיצוני לגמרי!
נכון. אתה צודק. הכיפה היא לא זו שתביא אותך ליראת שמיים- אבל היא בהחלט יכולה לעזור…
אם בן אדם לא ירא שמיים, והוא "לא שם" על אף אחד בהפגנתיות, אז גם לא יהיה איכפת לו בכלל לעשות מה שבא לו כשהוא חבוש בכיפה. מבחינתו אין לכיפה משמעות, מבחינתו הכיפה היא הצגה אחת גדולה והוא לובש אותה כדי שההורים לא ישגעו אותו ויעשו לו "בעיות". אותו אחד לא שם לב כרגע למשמעות של דרך התורה, לא מברר כרגע את המשמעות של החיים, את הערכים הפנימיים שלו ולכן הוא מסתכל על הכיפה בתור הצגה שחייבים לעשות.
אבל זה רק סוג אחד של בני אדם. גם את אלה שתיארתי יש מקום לכבד כי הם מואסים בעצם בחיצוניות ולכן מבחינתם אין לכיפה משמעות, הם לא ישקרו את עצמם, הם לא יעשו דברים אחרת רק בגלל שיש להם כיפה…
אבל יש סוג נוסף של בני אדם. יש סוג של בני אדם שמשתדלים לעשות כל מה שהם יכולים בשביל הדברים שבהם הם מאמינים. הם ישימו ציצית כדי להזכיר לעצמם כל הזמן את המצוות. והם מאמינים שהכיפה באמת עוזרת ליראת שמיים והם יתביישו לחלל את ה´ כשהם לובשים כיפה- וזה יעזור להם באמת.
הכל באמת תלוי בלב. הכל תלוי בנקודת המבט שלי על החיים. אם אני מסתכל על החיים מתוך עמדה של "להיות בסדר" כשאנשים מסתכלים עלי- אז הפנימיות שלי תתנגד לכיפה, הכיפה תשדר לי שאני לא אני ושהסיבה היחידה שאני שם אותה היא בשביל שאחרים יחשבו שאני בסדר, שאני עושה מה שהם מצפים ממני.
הכיפה היא באמת דבר חיצוני, הכיפה היא כלי בידינו והשאלה היא באמת איך אנחנו רוצים להתייחס אליה. אפשר לחשוב שהיא באמת לא שווה כלום ואפשר לחשוב שאני רוצה להשתמש בה בשביל שתזכיר לי להתהלך "בכובד ראש", שתזכיר לי שיש הקב"ה שמסתכל תמיד, שנמצא תמיד בכל פינה בחיי- וכך אני אתחבר אליו יותר!
[אתה באמת לא חייב לשים כיפה, אתה גם לא חייב לשמור מצוות, אתה גם לא חייב להתפלל ולא חייב ללמוד תורה ולאהוב את ההורים שלך- שום דבר לא מחייב אותך- אבל, האם אתה רוצה? תשאל את עצמך- אתה רוצה? אל תעשה שום דבר חיצוני לפני שאתה שואל את עצמך מי אתה. יש לך בחירה חופשית ואתה לא חייב שום דבר לאף אחד, גם לא לשים כיפה…]
אתה צריך לשאול את עצמך איפה הרצון שלך. אתה צריך לברר מה המשמעות של הכיפה בשבילך- יכול להיות שתבחר פתאום להוריד אותה אבל לפחות תהיה אמיתי עם הרצון שלך. ואם תבחר לרצות בדרך התורה, המצוות והתפילה, אם תבחר להאמין שהקב"ה איתך בכל רגע ושיש לך שליחות בעולם ולא סתם אתה כאן- אז יכול להיות שתרצה לשים כיפה באמת כדי לעזור לעצמך לעבוד את ה´, כדי לעזור לך להתקרב אל ה´ ולהרגיש כל הזמן כמה הוא קרוב אליך. אם רק ניתן לקב"ה מקום להיכנס ללב שלנו, להיות כל הזמן בחיים שלנו- אז גם השאלה אם לשים כיפה או לא- תהיה ברורה מאליה…
אני מצטער שאני כותב לך בחריפות כזו, אני פשוט מכיר את זה מעצמי. גם אני הייתי עושה הרבה דברים "כדי שיראו שאני בסדר", אבל עכשיו אחרי הרבה זמן אני ממש מבין כמה זה "קטלני" וכמה זה לא טוב. אתה עכשיו עוד במצב הרבה יותר טוב ממה שאני הייתי אז- כי אתה שואל על זה, אתה מברר, אתה לא רוצה לעשות דברים רק בחיצוניות "כי צריך", אני אפילו לא שאלתי…
המצב הזה של ההצגה "כאילו הכל בסדר איתי" הוא אסון לבן אדם. זה למחוק את עצמו בגלל שאחרים מצפים ממנו להיות משהו אחר.
הרצון של האדם הוא חופשי, הוא צריך להיות מה שהוא, הוא צריך לרצות, הוא צריך לבחור באמת על פי הפנימיות שלו…
מהי הפנימיות שלו ושלי ושלך? – להאמין בקב"ה, לחיות אותו כל הזמן, לקיים מצוות באיכותיות וללמוד תורה באיכותיות, להתפלל בכוונה ולהיות אדם איכותי. ואם בן אדם מאמין בקב"ה- הוא גם ירצה לשים כיפה, כאמור, כי הוא [רוצה] שהיא תעזור לו להרגיש את "הכובד ראש" הזה!
[לסיכום]: לפני שאדם שואל למה צריך את הדברים החיצוניים האלה הרי ממילא הם לא אומרים כלום- צריך לשאול מה הוא רוצה שהם יאמרו לו. לפני שאדם שואל את עצמו למה הוא צריך לשים כיפה- שישאל את עצמו למה הוא רוצה כיפה? מה הכיפה אומרת לו? איך הוא יכול להשתמש בה בשביל לעבוד את ה´?
נכון שהכיפה היא דין גמור, אבל השאלה אם אני רוצה לקיים את הדינים בכלל או שאני מקיים רק מה שמצפים ממני/שרוצים לראות אותי מקיים?
וזו גם הסיבה שבנות רווקות לא מכסות את ראשן (לעניות דעתי). הן לא צריכות את הדברים האלה כמו שהן גם לא צריכות את "מצוות עשה שהזמן גרמן"- הקב"ה עשה אותן "כרצונו" (כמו הברכה שהן מברכות בבוקר)- הן מחוברות לרצון האלוקי גם בלי להצטרך ללבוש ציצית שתזכיר להן, גם מבלי חבוש כיפה שתזכיר להן, הן זוכרות את הקב"ה באופן טבעי! (ובאמת, זה שייך לשאלה אחרת שלא כדאי להרחיב בה עכשיו- אז אם תרצה לשמוע על זה, אולי כדאי בשאלה נפרדת…)
ואל תדאג- גיהנם לא יהיה לך, אתה פשוט תבחר לא להגיע למצב כזה…(גם השאלה מה זה גיהנם צריכה להתברר בשאלה נפרדת…)
מקווה שהצלחתי לענות, מקווה שעניתי נכון בע"ה. אם לא הייתי מובן מספיק או אם תרצה להמשיך ולשאול- ממש אשמח…
כל טוב ובהצלחה רבה,
אילן
ilancohen9@walla.co.il
