למה נשים פטורות מברית מילה?

שלום וברכה.
צדקת במה שציינת שזו מצווה חשובה מאד, וכן במה שאמרת שבכך מתחזקת השאלה מדוע נשים לא זכו למצווה זו.
נראה, שהרובד המרכזי בתשובה לשאלתך הוא בדברי הגמרא (עבודה זרה דף כז עמוד א): "דאשה כמאן דמהילא דמיא", כלומר, האשה נחשבת כנימולה. (יש לנקודה זו השלכה הלכתית בענין השאלה האם אשה יכולה למול את בנה).
יש בדבר זה כמה רבדים של הסבר (כל הדרכים מכוונות פחות או יותר לאותה נקודה, אך יש בכל אחד מההסברים תוספת הבהרה):
א. הצורך במילה הוא חוסר התאמה של האיש במצב בו נולד אל הרוחניות. יש צורך לשנות בו משהו כדי שיתאים אל הקדושה. שונה הדבר באישה, שהיא יכולה לזכות לנבואה ולמדרגות קדושה עליונות גם אם לא יעשו בגופה שום שינויים. ואם כן, אישה גם בלי שנימולה היא כבר נחשבת כמהולה. היא מתאימה לרוחניות בלי מילה, כמו איש לאחר המילה.
ב. המצוות כולן אינן פרטיות. אין שום יהודי שיכול לקיים את כל תרי"ג המצוות. חלק מהמצוות הן דווקא לכהנים, וחלק דווקא למי שאיננו כהן, חלק דווקא לגנבים, וחלק מזהירות אותנו שלא נהיה גנבים, וכו'. כשיהודי ממלא את חלקו המתאים לו, את החובות המוטלות עליו באופן אישי, הוא נכלל בעם ישראל שכולו יחד מקיים את כל המצוות. הדבר מופיע במשמעות זו בהקשר דומה. נשים מעדות רבות נהגו לברך על נטילת לולב ועל מצוות נוספות, אף על פי שאינן מחוייבות בהן. אחת הקושיות על הפוסקים שהתירו להן לברך הייתה, כיצד יכולה אישה לברך 'אשר קדשנובמצוותיו וצוונו', וכי מי ציווה אותה? אחד התירוצים המקובלים על קושיא זו הוא, שהאישה מברכת על מה שציוו את כל עם ישראל על הלולב, והיא כלולה בציווי זה, אף על פי שהיא לא חייבת באופן אישי ליטול לולב. אם כן, האשה נכללת במצוות המילה שמקיים עם ישראל בזכרים שבו.
ג. יש דבר בסיסי ביהדות, שצריך לדעת אותו, ואולי הוא יכול לשמש גם כהסבר לדברי הגמרא שהבאנו למעלה. היהדות, וכפי שבולט הדבר בספר הכוזרי, שואפת להתאים את המציאות הארצית הרגילה והנמוכה שלנו אל המדרגות העליונות האלוקיות הנפלאות שהזכרת בשאלתך. הדרך לבצע דברים אלה איננה דבר שכל אדם יכול לחוות את דעתו בו, כשם שאדם שמימיו לא טייל ביערות של רוסיה איננו יכול לשמש מורה דרך ביערות אלה. וכי אנחנו יודעים כיצד להעלות מציאות ארצית לרוחניות? אין שום דרך לאדם לדעת דברים אלה מבלי שאלוקים יופיע אליו ויאמר לו כיצד לצעוד לכיוון העולה אל המדרגות הללו. לכן השאיפה העיקרית שלנו צריכה להיות כיצד אנחנו מקיימים את המכסימום שאנחנו יכולים לקיים מהמצוות שאנו מצווים בהם. אם נמלא את אלה, נזכה להתעלות, ולא כאשר ננסה לחפש מסלולים אחרים.
אפשר להזכיר כאן שלוש דוגמאות חשובות בענין זה:
א. הרמב"ם (הקדמת לפירוש המשניות) עוסק במקרה בו ציווה נביא אמת לחלל שבת בהוראת שעה חד פעמית (לא לצורך פיקוח נפש). ההלכה היא, כידוע, שבמקרה זה חובה לחלל את השבת אף שאין מדובר בפיקוח נפש. כתב הרמב"ם:
"…ואם איש יחשוב בלבו שהוא צדיק וירא שמים, ויהיה זקן בא בימים, ויאמר הנה אני זקנתי באתי בימים… ולא עברתי… על מצוה מכל המצות לעולם, ואיך אקום ביום זה שהוא יום שבת, ואעבור על איסור סקילה… האיש ההוא מורד ועובר על דברי האל והוא חייב מיתה בידי שמים, מפני שעבר על אשר צוה הנביא. ומי שצוה השבת, הוא צוה לשמוע אל דברי הנביא…".
אם כן, לא על השבת צריך לשמור, אלא על הציווי האלוקי. בדרך כלל זו השבת, אך על פי ההלכה לפעמים דווקא ההפך הוא הנכון, ואז מי ששומר שבת הוא החוטא.
ב. חיילים ורופאים שנמצאים במצב שמוכרחים הם לחלל שבת משום פיקוח נפש צריכים להיות מלאי עוז וביטחון. הם אינם 'עושים עבירה בהתר' אלא ההיפך הגמור מכך. הם עושים את המצווה האלוקית היחידה לפי המצב בו הם נמצאים, ועליהם לדעת זאת ולהרגיש כך.
ג. כך גם ביחס לנשים שרגילות שעבודת ה' היא בלימוד תורה ובתפילה וכו', ומהרגע שהתחתנו עליהן לדעת שעיקר עבודת ה' אצלן משלב זה ואילך תהיה הדאגה לביתן, ולאו דווקא השיעור או התפילה.
ואפשר להבין שהאשה נחשבת כמהולה, כיוון שכל הצורך במילה הוא מפני שאלוקים כך הדריך אותנו, ואם לגבי אישה לא נאמר שהיא צריכה מילה פרושו של דבר הוא שהצורך בהשלמה ע"י המילה איננו קיים אצל האישה.
סיכום: האשה בלי שימולו אותה נחשבת כמהולה.
א. יש הבדלים מהותיים בין האיש לאישה במבנה הנפש וכו', והאישה איננה זקוקה למילה.
ב. כשכל יהודי ממלא את חובותיו ההלכתיים הוא נכלל במצוות שמקיימים יהודים אחרים.
ג. ככלל, מצווה שלא נצטווה בה האדם, סימן הוא שהדרך להתפתחות הרוחנית שלו איננה דורשת את קיומה.
שנזכה לכל המעלות של המילה,
וביניהן לזכות של עמנו על ארץ ישראל,
מיכאל, חברים מקשיבים