דקה לפני פורים, צום!
על שום מה אנחנו מתענים לפני פורים?
צריך להבין שיש כמה עניינים לא פתורים בצום הזה: ראשית, צריכה להיות סיבה מובהקת לכל תענית שגוזרים על הציבור ולתענית אסתר אין סיבה מובהקת. שנית, התענית נקבעה לא בתאריך הנכון, אם נלך ע"פ ההיסטוריה, בשושן התענו בניסן ולא באדר. שלישית, במגילת תענית כתוב שאסור להתענות ביום י"ג באדר מפני יום ניקנור ומפני שיש כלל שלא מתענים בערב חג- יום לפני החג. כל העניינים הללו מחדדים את השאלה [מה עניין תענית אסתר?]
יש כמה טעמים שאפשר להביא לצום הזה.
אבן עזרא טוען הצום נקבע ביום שהיהודים היו צריכים לצאת ולהילחם ועל כן הצום הוא [זכר למלחמה] שהייתה בימי המגילה בשושן. במלחמות בימי התנ"ך קבעו לצום ביום המלחמה (י"ג באדר) על מנת להתקרב לה' ובכך ינצחו במלחמה מכוח קרבתם לה' (כמו אצל שאול ויונתן) ולכן בשושן קבעו צום ביום המלחמה כדי שינצחו במלחמה. וכמו שישראל קיבלו עליהם את צומות החורבן כך הם קיבלו את פורים יחד עם כל החבילה שלו- החג והצום שלפניו.
הריטב"א נותן טעם שני לצום ואומר שקבעו את הצום לדורות זכר לצום שהתענו שלושה ימים בשושן להצלת אסתר משום שהצום הוא חלק מזכירת הנס והוא חלק בלתי נפרד מהשמחה של החג.
טעם שלישי נעוץ בדברי ה"מגיד מישרים" המזכיר לנו את ההקבלה בין פורים לכיפורים. ביום הכיפורים אנחנו מצווים לאכול בערב יום הכיפורים ולצום ביום עצמו, כך שקודם אנחנו מתקנים את הגוף באמצעות אכילה קדושה בערב יום כיפור וביום כיפור עצמו אנחנו מתקנים את הנשמה באמצעות הצום. לעומת זאת, בפורים המצב הוא הפוך- אנחנו מתקנים קודם את הנשמה בתענית אסתר ולאחריה מתקנים את הגוף באכילה ביום פורים. אחרי שעלינו עד למעלה אנחנו מסוגלים לרדת למטה ולתקן את הגוף. וכך אנחנו מבטאים שהשתייה שלנו היא לא הוללות אלא [עבודה פנימית]. ידוע שקשה יותר לצום אחרי שאוכלים הרבה, אבל גם קשה לשתות על בטן ריקה, משום שזה קשה זו עבודה. בעבודה הזו אנחנו מסלקים את הקטרוג של השטן שמקטרג על ישראל שהם שותים בשביל למלא את תאוותם אך אם היינו שותים לתאוותנו לא היינו 'מתעללים' בעצמנו ושותים לאחר יום צום.
הטעם רביעי הוא העמוק מכולם.
יש מקבילות רבות בין אסתר ומרדכי ובין יוסף.
אנחנו קוראים את המגילה עד שהאיום עליהם נגמר, אך יש מישהי אחת שנשארת מאחור. אסתר נשארת בארמון אחשוורוש הטמא
