למה צריך לקום מוקדם בבוקר?

שלום וברכה!
השאלה הזאת היא הזדמנות טובה כדי לספר לך על אחד הכללים שמנחים אותי כשאני מנסה להתמודד עם שאלות באמונה:
הקב"ה חכם [לפחות] כמוני.
(זה אולי נשמע קצת חוצפה, אבל אני נתלה באילנות גבוהים, כמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו לפני מותו: "יה"ר שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", וכמו שביאר הרמב"ם באריכות במורה הנבוכים בפירוש התארים, ואין כאן מקום להרחיב).

איך זה קשור לכאן?
תאר לך, שהיו לוקחים אותך לביקור במפעל ענק וחדיש, הנחשב לטוב מסוגו בעולם. היו מובילים אותך בחדרי מכונות משוכללות, מציגים בפניך את מערכת השליטה והבקרה ומשתבחים בפניך בעובדי המפעל, שנבחרו בקפידה מתוך אלפי מועמדים מצטיינים. וכשהיית שואל מה המפעל מייצר, היו עונים לך שהוא מסוגל לסחוט תפוזים, בקצב יצור מדהים של ליטר מיץ תפוזים בשבוע…
זו הרי בדיחה. כמובן שאין צורך במפעל כזה משוכלל כדי לסחוט מיץ תפוזים. בשביל זה אפשר לשלם סכום קטנטן לפועל בודד שיעבוד שעה ביום ויגיע לתוצאות גבוהות בהרבה.
ידוע, שהיום טובי המומחים עושים כל מאמץ שהייצור יהפוך להיות יעיל יותר ויותר. כל דבר המתגלה כמיותר – מיד נעלם או מוחלף. (לצערנו, לפעמים מדובר גם באנשים).
אז כמו שאמרתי, הקב"ה לא פחות חכם. הוא לא ברא בעולם שום דבר שאין לו תפקיד ואין בו צורך. קל וחומר שהאדם, שהוא אחד הדברים המדהימים והמשוכללים ביותר שאני מכיר, לפחות, לא נברא בשביל לבזבז את זמנו בשינה ובסטלנות…
כך דרשו רבותינו: "אדם לעמל יולד".
ובאמת, אין שום רגע אחד של חיים שהאדם חי סתם, ללא סיבה. לכן אדם צריך להשתדל לנצל כל שניה בחייו. כל שנייה שאדם חי ולא מנצל אותה, הרי שהוא בזבז את הפוטנציאל שעבורו ברא ה' את אותה השניה. אמנם אדם גם חייב לנוח, אבל זו [מגבלה] פיזית שה' טבע באדם, כדי למלא תפקיד חשוב מאוד שיש למנוחה, (וזה לא המקום להרחיב בכך), אבל כל זמן שאדם לא צריך את המנוחה הוא חייב לנצל את זמנו לעבודת ה'.
לכן חז"ל כל כך החמירו בחשיבות ניצול הזמן. על גדולי התנאים והאמוראים כתוב בגמרא שלא היו הולכים ארבע אמות מבלי לעסוק בתורה, ושכל הזמן היה ממלמלים וחוזרים על הלימוד שלהם. כתוב בגמרא שתלמיד חכם גדול שהולך ארבע אמות בלא תורה – זה [חילול ה'!].
ותדע לך, שנראה מהשאלה שלך שאתה חושב שכדי לפספס זמן קריאת שמע צריך להיות סטלן, וזה נראה שאתה חושב שזמן קריאת שמע הוא בסביבות 9-8 בבוקר. אז זהו – שלא. על פי מה שכתבתי למעלה מובן, שזמן קריאת שמע הוא לפני הזריחה. כך כתוב בספרים, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (תחילת סימן נ"ח, ועיין במשנ"ב) . לומדים את זה מן הפסוק "ייראוך עם שמש", שכאשר השמש זורחת אדם כבר צריך להתחיל בתפילת שמונה עשרה, שהיא לאחר קריאת שמע.
אמנם בכל זאת עד שלוש שעות זמניות עדיין [מותר] לקרוא ק"ש ולצאת ידי חובה, אבל בעקרון צריך לקרוא ק"ש לפני הנץ.

אני יודע שמה שכתבתי למעלה אלו דברים מאוד קשים ואידאליים, וברור לי שרק בודדים מצליחים לנצל את זמנם בצורה כזאת. אני עצמי רחוק מאוד מהתאור הזה. אבל זה כן חשוב לדעת מהו הדבר הטוב, וכל אחד צריך להשתדל לנצל את הזמן לפי רמתו. העיקר הוא שהבטלנות היא צרה, ואדם צריך לשאוף לנצל כמה שיותר את הזמן העומד לרשותו לעבודת ה'.

[הערה חשובה:]
ביטול תורה ובטלנות ("סטלנות") בכלל זה דבר רע, אבל גם להיות אדם לחוץ ועצבני זה רע, רע מאוד.
יש אנשים שבגלל הפחד מביטול תורה הם כל הזמן במתח. הם מנסים ללמוד כל רגע פנוי ולא פנוי, אפילו שזה הרבה מעבר לרמתם, ומתבאסים כל הזמן על כל דקה שהם מבזבזים. אנשים כאלו מביאים את עצמם למצב נפשי לא נורמלי ולא טוב, וזה עלול לגרום לנזקים קשים. אדם צריך להכיר את רמתו, ולנסות להשתפר, אבל לעשות את הכל מתוך רגיעה נפשית ובהדרגה, כדי לא להישבר ולהפסיד הכל.

כל טוב,
משה.
moshfried@hotmail.co.il

"על שדה איש עצל עברתי,
ועל כרם אדם חסר לב.
והנה עלה כולו קמשונים,
כסו פניו חרולים,
וגדר אבניו נהרסה.

ואחזה אנכי,
אשית לבי,
ראיתי, לקחתי מוסר:
מעט שנות,
מעט תנומות,
מעט חבוק ידים לשכב."
(משלי כ"ד)