למה צריכים להתמודד כל כך בתחום הצניעות?

שלום.
אני מבינה שהחלק היותר מרכזי בשאלתך הוא החלק השני שלה- העוסק בתחום של בינו לבינה- למה קיים יצר מיני כבר בגיל התיכון- כשעדיין אין לו שום היתר. הגדרת יפה את המכלול שמתוכו ניתן להגיע לתשובה על מה שיותר מעסיק אותך- וזהו החלק הראשון של השאלה. ברשותך- אחלק את התשובה לשני חלקים כאשר אשתדל לענות בתחילה על החלק הראשון- ומתוכו לצאת לתשובה על החלק המרכזי יותר שבשאלתך.
למה התורה מבקשת מאיתנו להתמודד? מה זה נותן? – אכן, אדם המקבל על עצמו עול תורה ומצוות מתחייב להתמודד עם הרבה דברים, שלא היה מתמודד איתם לולא התורה ומצוותיה. הוא עומד בפני מציאויות שבהם הוא נדרש לבחור לפעול על פי מה שהוא מצווה ולא על פי מה שהוא מרגיש- מה נותנת בחירה זו לאדם? מדוע לא היינו יכולים להיברא ללא הצורך לבחור, כלומר ללא יצר הרע?!
קודם כל יש לדעת מה נותנת לנו הבחירה- איזה רווח אנו מרוויחים בעקבות בחירתנו בטוב (ובלשון העם: 'מה יוצא לי מזה?') התשובה לכך ידועה- בשביל לקבל שכר טוב בעולם הבא. אך תשאל: למה שלא נקבל שכר טוב בלי להתאמץ? בלי שיהיה לנו יצר רע ובלי שנצטרך להתמודד כ"כ הרבה?!
התשובה לכך טמונה במטרה שיש לה' כשהוא מצווה אותנו לעבוד אותו " בכל לבבך"- בשני יצריך- גם ביצר הטוב אבל גם ביצר הרע, גם כשהיצר הרע רוצה להשתלט, אנו מצווים להמשיך ובכל זאת לעבוד את ה' ולא להיכנע ליצר. והמטרה של ה' בכל ההתגברויות שלנו, במהלך ההתמודדויות השונות, היא שנהיה זכאים לקבל שכר טוב על המצוות שאנו עושים בעולם הזה. אז למה בשביל להיות זכאים לשכר צריך להתמודד ולא די בקיום מצות בלי קשיים ובלי התמודדויות- כלומר בלי יצר רע?! אלא כשאדם עושה מצוות בקלות, בלי יצר רע, אין הוא מוכיח בהכרח את נאמנותו לה', וע"כ אין הוא זכאי לקבל פרס, כי הדברים באו לו בקלות , ללא שום מאמץ. לעומת זאת כשנתקפים ביצר רע של תאוה שלא בזמנה או שלא במקומה וכד' ולא ניגררים אחרי התאווה, מוכיחים בכך את הנאמנות לה' ואז זכאים וראויים לקבל שכר, כי התאמצנו עבורו. ומשל לילד נכה- שנמצא בשיקום- והצליח ללכת לכל אורך המסדרון, למרות שכל צעד גרם לו לכאבים עצומים, ולעומתו ילד אחר, בריא שהלך ג"כ לאורך כל המסדרון- ברור שראוי לתת פרס לילד הראשון שהתאמץ ולא לשני שלא התאמץ כלל.
עם כל זה ניתן לומר: אני מעדיף לא להיות ראוי לקבל שכר ובלבד שלא אתמודד. כלומר: איני מוותר על השכר, שכן אני מקיים מצוות, אך אני מעדיף לקבל שכר כמו מתנה- בלי שאהיה בהכרח ראוי וזכאי לקבל את המתנה. על זה כבר כתבו שאל לאדם לחפוץ במתנת חינם- קראו לזה: "נהמא דכיסופא"- כלומר, לחם של בושה: אדם שנהנה ממתנה בלי שהיה ראוי לה מרגיש בושה על שקיבל דבר שלא היה מגיע לו. אמנם, כיום- בעידן המודרני של הנהנתנות, קשה יותר להבין בושה זו ולכן אנסה לתת דוגמה לכך, ואבחר דווקא דוגמה שקשורה לשאלתך- בתחום שבינו לבינה:
ניקח לדוג' אדם שאין לו משיכה לבני המין השני והוא אדיש רגשית לבנות והן כלל לא מעניינות אותו. אם הוא יקבל פרס על זה שמעולם לא הרהר בבחורה הוא לא יבין על מה הוא קיבל פרס, שהרי זה בכלל לא דבר קשה עבורו לא להרהר בבנות, ומכיוון שלא יבין על מה קיבל את הפרס, הוא גם לא יוכל להעריך את הפרס כראוי ולייחס לו את החשיבות הראויה, ובנוסף- גם העונג שבקבלת פרס מתוך תחושה של הצלחה והתגברות- לא תהיה לו. לעומתו- בחור שהתגבר על יצרו, והתאמץ לגרש את מחשבות ההירהור, וניסה להעסיק עצמו בדברים אחרים ושאר תחבולות על מנת לא להרהר – בחור זה לכשיקבל פרס על כך שלא הירהר בבנות יקרן מאושר, הוא ירגיש תחושת סיפוק ונחת שהצליח במשימתו ואף מעריכים את מאמציו כראוי. אין ספק שהפרס לגבי הבחור השני יהיה משמעותי וחביב פי כמה מהפרס של הבחור הראשון- אפילו שזכו באותו פרס. כך ה' רוצה לתת לנו פרס- פרס מעולה, נצחי שלא נגמר לעולם- כמובן שפרס כזה ניתן לתת רק בעולם הבא שהוא נצחי- ולא בעולם הזה שכל דבר בו מוגבל ומגיע לסיום (כסף- אוזל, אוכל מתעכל, וגם הגוף שלנו בסופו של דבר מתכלה…), וע"כ ה' החליט לתת לנו מצוות שעבורם נהיה ראויים לפרס ולשכר טוב. אלא שה' רצה שנוכל להעריך כראוי את מתנתו בעולם הבא וע"כ נותן לנו קשיים והתמודדויות בעולם הזה, כי רק אם יהיה לנו קשה לקיים את המצווה ונתגבר עליה , למרות הקשיים, נדע להעריך כראוי את השכר שינתן לנו ונוכל להפיק ממנו את מלוא העונג והסיפוק.
ואוסיף דבר נוסף: אם נשים לב אז נוכל לראות שכבר בעולם הזה- כשמצליחים להתגבר על תאוות ומשיכות, מרגישים תחושה של סיפוק. בנוסף גם ההערכה העצמית גוברת ויש יותר כוח להתמודד עם עוד ניסיונות ועוד קשיים, גם כאלה שלא קשורים ישירות לעבודת ה', כגון: קשיים בצבא שבעקבות כוחות שאדם צבר במהלך התמודדויות שונות, קל לו יותר להאמין בעצמו שהוא מסוגל ולגייס כוחות להצליח לעמוד במשימות קשות. וכן ע"י ההצלחה בהתמודדויות השונות האדם לומד להעריך את עצמו ולומד להאמין בעצמו שאם הוא רוצה הוא מסוגל, וזה גם מה שיגרום לו, בעזרת אמונה חזקה, גם להצליח בחיים, להיות אדם עם עוצמות, אדם שמקשיבים לו ומעריכים אותו , כבר בעולם הזה, כי הוא למד להעריך את עצמו לאור הקשיים שעבר והתגבר עליהם במהלך כל חייו.
ואנחנו צריכים להכיר טובה לרבש"ע ולהעריך את הקשיים וההתמודדויות שהוא נותן לנו, כי רק בעזרתם אנו יכולים לצמוח, להתגבר, לעבוד, עם כל הקושי- אבל רק כך אנו נבנים- דווקא מתוך הקשיים אדם נבנה יותר, הרבה יותר! (וקח לדוג' את הנכה שהלך את כל המסדרון למרות כאביו- כמה שרירים הוא חיזק בעצמו במהלך אותה התגברות- כשצעד, ולעומתו הבחור הבריא לא שינה בעצמו מאומה- מטרתינו בעולם הזה היא לגמור את החיים הרבה יותר טובים ומתוקנים ממה שהתחלנו אותם- ורק ההתמודדויות השונות גורמות לנו לצמוח רוחנית וגם להצליח טכנית, כפי שהוסבר). אין צורך כמובן לחפש קשיים ולהערים על עצמנו קשיים מיותרים., כי ה' בעצמו כבר מזמן לנו מספיק ניסיונות, כל אחד לפי כוחו, אבל נדע שזה לטובתינו, כפי שהסברתי.
ועוד דבר קטן- אם באמת תרצה לראות איך מכל קושי ומכל התמודדות אפשר לצמוח קרא את הספר: "גם זו מתנה" אני חושבת שהספר מחדד את העניין בצורה יוצאת דופן. כמו כן ניתן גם לעיין במכתב מאליהו, של הרב דסלר במאמר הנקרא: מאמר הבחירה, העוסק בנקודת הבחירה של האדם ומסביר שעיקר השכר ניתן דווקא במקום בו ההתמודדות היתה יותר קשה ודורשת.
כעת ניתן להבין למה יצר המין לא ניתן רק לפני החתונה: אם הוא היה ניתן לנו רק כשהוא היה מותר- לא היה לנו שום ניסיון ושום התמודדות, ועל כן לא היינו ראויים לקבל שכר ולא היינו יכולים להינות מהחוויה של הצלחה והתגברות שבונה את האדם בעולם הזה וק"ו מאפשרת לו להינות בעולם הנצח.
לא היית יכול לגלות בעצמך כוחות נפש שלא ידעת עליהם קודם לכן, ולגלות עוצמות שיגבירו את הביטחון שלך בעצמך ובכוחות שלך- וכך להפוך לאדם השולט בעצמו וביצריו ולא אדם הנשלט ע"י יצרו ולא מסוגל לעמוד מול היצר ולומר לו לא. (וזה בכל תחום- ואם מתחילים בתחום אחד לחפף- אף אחד לא ערב לכך שגם שאר התחומים ישארו חזקים ויציבים כי כשהיצר משתלט ולא רוצים/יודעים למנוע את השתלטותו הוא כבר שולט על האדם והאדם כפוף ליצרו ולא מסוגל לשלוט על עצמו ועל מעשיו באמת.) כשאדם מתגבר על יצרו הוא יכול לפעול ולהעיז לעשות דברים- גם כאלה שלא קשורים דווקא לעבודת ה' בצורה ישירה, כי צבר ניסיון- שאם הוא מחליט להצליח ולהתגבר- הוא מצליח! וחוויות כאלו של הצלחה נותנות כח וטעם לכל החיים וגם גורמות לסיפוק אמיתי שהוא ודאי נעים וטוב לכשעצמו.
את הדברים הללו ניתן לחזק וללמוד גם מתוך ספרי הרמח"ל (מסילת ישרים, פרק א', דרך ה'- חלק שני, פרק ב') וספרים נוספים. בכל אופן אתה תמיד יכול גם להמשיך ולכתוב לנו. בברכת הצלחה בכל ההתמודדויות שינתנו לך במהלך החיים- ובפרט בהתמודדויות הנוכחיות
יעל, חברים מקשיבים