למה?

שלום…
היה לו הכול.
באמת הכול.
אני מגזים? נסחפתי?
אז היית צריכה להכיר אותו קצת כדי לדעת שאני ממש לא.
מאותם טיפוסים שרואים אותו אז ישר יודעים שהקב"ה עבד עליו שעות נוספות.
צדיק, נראה סוף, יש גם ברוך ה' טפו טפו כסף ואחד כזה שיודע למה התכוונת לפני שאת בעצמך בכלל הבנת למה התכוונת…
כל מי שהיה לו בעיה עם המדוייטת שלו, חברה לשעבר, כמעט אשתי וכו'…אלקנה (שם בדוי כמובן) היה הכתובת.
היה לו הכול ועם זאת לא היה לו כלום.
הוא הגיע לישיבה בן 23, הכרתי אותו כשהיה בן 28 ולפני שנה הוא התחתן בגיל 30 וכבר לא מספרים…
עמדתי לידו בחתונה.
החתן היה מאותם אלה שהתחתנו מוקדם, את יודעת,בדיוק אלו שכתבת שאין לך חס וחלילה קנאה עליהם, רק לפני חודש ראיתי אותו עם לוק של סטלן בגמילה ושיער שמאחורה נראה כמו של החברה שלו, זהב בשביל מעצבי פאות ה'קסטם'
כולם התחילו לזמזם את ה'נה נה נה…המוכר'.
החתן עמד-רועד עם חולצה צחורה מעומלנת וחליפה מגוהצת, עיניים עצומות ותפילה חרישית שהקב"ה באמת יעזור לו ברגע המיוחד הזה ושהבית שהוא יקים באמת יחזיק מעמד…
הסתכלתי עליו.
וידעתי.
ידעתי שהוא נאכל מבפנים.
נשרף.
הרי הוא זה שהפך אותו, את החתן מעוד בבון מצוי שחושב שהוא מעניין מישהו ל'מענטש'.
כמה שיחות היו להם, שעות על גבי שעות.
הוא דיבר גם איתה.
עם החברה שבעוד כמה רגעים תעטוף את הקשר שלהם ותהפוך אותו מאיסור נגיעה למגע הקסם.
הסביר לה למה כדאי לחכות עד שהוא יעצב קצת עצמו לדעת. ייבנה קצת.
כמה בכי הלך שם.
והנה…ברוך ה', ה'פרא אדם' לבש צורה והגיע לרגע הזה.
ואלקנה, עומד ליד העמוד של החופה, הפה מכווץ והעיניים דומעות…
מהתרגשות.
ומכאב.
נראה ששוב פעם דילגו עליו
המלאך שבא ומבשר 'בת פלוני לפלונית' פשוט שכח אותו.
ריבונו של עולם הוא כבר היה בכל כך הרבה כאלה.
כמה שנים הוא כבר נמצא כאן בישיבה?
מקבל אותם בתור הבחור הגדול, מחייך אליהם, נותן להם את התחושה הכי טובה.
יודעת שואלת יקרה, כמה שזה חשוב?
להגיע למקום חדש, ישיבה חדשה, אתה לא מכיר אף אחד…מרגיש די אומלל, אבוד.
וישר בא אליך מישהו, נותן צ'פחה ואומר לך עם חיוך שגורם לך לחשוב שאתה מכיר אותו מאז ומעולם:
'מה קורה? הכול בסדר?'
וככה הזמן חלף והוא לא נהיה יותר צעיר.
ועוד חתונה…ועוד בחור התארס ועוד מישהו שרק 'אתמול' הגיע לישיבה סגר וורט.
והוא?
ריבונו של עולם…והוא?
ואז פעם אחת, ראיתי אותו במקרה (מה' קרה) מסיר את המסכה של אלקנה:
הבחור הרווק שזורע אמונה בכולם, שאתה רואה אותו ופשוט לא מבין…לא מבין איך בין אדם מסוגל לשמור על שפיות כל כך הרבה זמן, לצחוק עם כולם, לעודד, לתת מילה טובה.
הוא הלך לגג מתי שכולם התחילו לרקוד.
הגג שרק לפני חצי שעה היה מפוצץ מפה לפה והפרחות 'מזל טוב' שנישאו באוויר
נשאר עתה מיותם מלבד שברי זכוכית נוצצים שהמחישו יותר מכל את ההשתקפות של הקשר שזה עתה נולד.
או נוצצים או חס וחלילה שברים.
הוא עמד בצד ופשוט…בכה.
בשקט.
אף אחד לא ראה אותו ועם התזמורת הזו אף אחד גם לא שמע.
הסנדלר הולך יחף. הליצן עצוב.
אוי אלקנה אלקנה…אתה, אתה משמח את כולם, מעודד את כולם אבל מי יעודד אותך?
לא ידעתי אם לגשת אליו או לא.
את יודעת, במצבים כאלה אתה לא בדיוק יודע מה לעשות.
הוא הבחין בי וישר קרא אותי:
'לא, לא בכיתי על מה שאתה חושב…'
'ברור שזה כואב לי. ורק הקב"ה יודע כמה פעמים הלכתי לישון כשהכרית שלי הייתה רטובה.
אני כל כך רוצה לתת כבר. להעניק. ולא יודע…לא יודע מה תקוע…
אבל לא על זה בכיתי…'חשבתי לעצמי', הוא המשיך לומר:
'תראה אותך, מדבר עם כולם אמונה, מגיע ליום כיפור ולוחש מתחת לטלית:
'אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב' ו'אין שכחה לפני כסא כבודך'
והנה, רק אתמול היית עם מישהי וחשבת אבאל'ה יקר, אני באמת יודע שהפעם זה זה…
והחלום שלי הלך ולבש צורה. נהייה ממשי
והאותיות ק' ד' ש' קדושה, קידושין, קיבלו נשמה, חיות.
ולא יכולת שלא לשמוע אותו, את הקול הפנימי שלי שאמר לי :
'זה בסדר,תירגע, נו, אתה רואה שזה הגיע בסוף…'
ובסוף…
בסוף גם זה נפל.
ונשברתי.
ועל זה אני בוכה.
על זה שאני כל כך דואג.
מת מפחד.
וכבר אין לי יותר כוח.
כי איך שאני לא אהפוך את זה…נכון זה טבעי, באמת טבעי ואנחנו לא מלאכים אבל…
יש כאן גם נגיעה של חוסר אמונה.
יש לדבר אמונה ויש לחיות אמונה.
בחוש.
וחשבתי שאני כבר מונח במקום אחר לגמרי.
מבין?
לא נעים לי.
ממנו.
מאבאל'ה…כל כך הרבה שעות ביחד, שאני יודע שהוא מקשיב לי, כואב איתי.
לא לידי, בתוכי. ובסוף ככה אני מרגיש כלפיו.
לא נעים לי…'

אז אלקנה התחתן כבר לפני שנה (לא, אין לו אח קטן…)
והוא באמת מישהו מיוחד אבל הרגשתי שהוא זרע גם בי כמה נקודות מיוחדות שעזרו לי לאפס קצת את החשיבה שלי:
הרי המטרה שלנו פה בעולם היא לא להתחתן, להתעסק חצי שנה במה נאכל ובכמה נצליח להוריד את להקת 'כנגן המנגן…'. זה נשמע אולי תלוש, גבוה, לא כל כך מתחבר אבל מה לעשות…זה ככה.
אנחנו כאן בשביל לעבוד אותו. להתחבר אליו. לחוש אלוקות.
הבעל שלך? גם את יודעת שאי"ה הוא יגיע!
ושתהיי בת 48 הוא 35, לא יודע עד כמה קריטי זה יהיה שחברה שלך התחתנה חמש שנים קודם.
אבל לא על זה אנחנו מדברים כאן.
תקופה ההמתנה, הבינתיים…זה מה שעומד כאן על הפרק.
ותרשי לי לשאול אותך אם את באמת מודעת למה שאת עוברת עכשיו?
לאילו הזדמנויות חד פעמיות את יכולה להיחשף דווקא בגלל המצב שלך עכשיו, הכל כך כואב הזה.

יש משהו בחיים נכון לעכשיו שמפריע לך יותר מאשר זה שאת עדיין לא נשואה?
יש משהו שמתסכל אותך יותר?
שכל כך כואב לך?
את הולכת ברחוב ופתאום כל דבר מזכיר לך:
אמא צעירה, חלון ראווה של מטפחות וכובעים לראש, שמלות כלה.
מבחינת זרם האנשים ששוטף עכשיו את הרחוב והולך מולך אלו סתם עוד פריטים של נוף.
אבל מבחינתך…
הדברים האלה,אם רק היה אפשר להעלים אותם:
האמא הצעירה…'הנה תראי, את בת 28 ואני רק בת 21 וכבר מצאתי את האהוב שלי…'
'החלון ראווה?…'היי, מה את בכלל מסתכלת אליי? את לא רואה שזה רק לנשואות…'
'השמלות כלה?' 'גברת, קודם כל תעברי את הדייט השלישי ואחר כך אולי אני ארשה לך לפזול בכלל לכיוון שלי…'

אז אני אגיד לך ת'אמת, אם היינו חיים בעולם מושגים חילוני, לא היה לי כל כך מה לומר לך.
כי למה להתחיל ולטחון ת'מוח בשטויות…
'לא, מה פתאום, יהיה בסדר את עוד צעירה ובלה בלה בלה…'
בשביל זה יש את וורדה רזיאל ושיהיה באמת לבריאות לכל האנשים שהיא עוזרת להם.
ויכול להיות שהיא באמת עוזרת.
אבל לנו יש תורה ואנחנו חושבים בשפה אחרת.
אמונית.

ונראה לי שדבר ראשון את צריכה לשאול את עצמך:
'איזה בית את מתכוונת להקים אי"ה?'

'מה איזה בית? הלו? מה ניסגר?
כאילו זה ברור לא? של תורה, יראת שמיים, קדושה…'

אוקי, אז אם זה הבית שאת מתכוונת להקים, למה שלא תודי לקב"ה על ההזמנות שהוא מביא לך להכשיר את עצמך ולעבור השתלמות אמיתית, על לייב, של תורה, יראת שמיים, קדושה ו…אמונה!

לדבר אמונה כולם יכולים:
זה לא וורט.
כמו אותו תלמיד שהגיע לר' אליהו לופיאן ואמר לו:
'רבי, אני רוצה לעזוב ת'ישיבה וללכת לעבוד'.
ר' אליהו הסתכל עליו ושאל:
'למה?'
'רבי, אתה יודע, התחלתי ת'שידוכים' עוד מעט תהיה לי אישה, ילדים..אני צריך לחיות..'
אמר לו ר' אליהו:
'קינדרלעך…מי אמר לך שתתחתן בכלל?'
'אוי רבי!' נזעק הבחור:
ה' יעזור!'
'ומי אמר לך שבכלל אחרי שתתחתן, יהיו לך ילדים?…'
'ה' ירחם, רבי….ה' יעזור'.
ענה לו ר' אליהו:
'אה..הבנתי, ה' יעזור לך שמישהי בכלל תרצה אותך, וה' יעזור לך שיהיו לך ילדים אבל ה' לא יוכל לעזור לך בכסף….'

ואם תחשבי על זה אז זה בעצם הבעיה של כולנו.
כולנו תוקעים בכל מקום אפשרי 'ברוך ה' פה ו'בעזרת ה" שם, אבל אז כשחס וחלילה קורה לנו משהו, הלב שלנו עוד שנייה יוצא החוצה, קופץ ל'קפה הלל' לשבת על אספרסו קצר וחוזר פנימה.
ככה אנחנו.
זה נקרא לצפצף אמונה.
כמו שכתוב בכוזרי על כל אותם אלו שמצפצפים כל יום 'ותחזינה עינינו בשובך לציון' ועדיין חיים בחוץ, בגולה.

אני יודע שזה לא נראה לך ואנחנו הרבה פעמים נוטים להפוך את עצמנו לכלום אבל בואי בכל זאת נראה איך הדברים נראים מבחינה אמיתית, יהודית:
זכית!
הקב"ה רוצה לתת לך כלים שתוכלי באמצעותם לבנות את הבית שלך בצורה הכי טובה שיכולה להיות.
הרי את יודעת, אחרי שמתחתנים יש אחר כך עוד יום.
ואחרי השבע ברכות יש גם עוד יום…
ומה אז?

אז בת שהכול אצלה הלך חלק, כביש 6 וכבר בשמינית היא ידעה שבניה הצדיקי הזה הבן של ראש האולפנה הולך להיות שלה.
ובשירות לאומי היא הייתה בהריון
ובגיל 21 נתקלת בא ברחוב, מודדת כובעים ובכלל, מדהים איך שהיא הצליחה לשמור על עצמה והשילוב בין הכתום ללבן נראה פשוט מ ה מ ם עליה ואוטוטו היא מסיימת קלינאות תקשורת והיא ובעלה קופצים לשליחות מטעם הסוכונת…אז בת כזו באמת ניראה שברוך ה' החיים החיים שלה…הלוואי על כל אחת.
אבל…
עוברות השנים ומה לעשות…פתאום יש איזה משבר.
שיכול להיות מאלף ואחד דברים: הבעל שלה חס וחלילה קרה לו משהו, לא יודע, לא חשוב עכשיו הפרטים ואותה בת,בגלל שחסרות לה קצת שעות איכות עם הריבונו של עולם, פתאום היא נמצאת במצב בעייתי קצת.

לא, אני ממש לא אומר שאין בנות צדיקות שקשורות לקב"ה וברוך ה' מדברות איתו כל יום ויש להם קשר מצויין ולכן את צריכה להישאר רווקה כדי שכל כך יכאב לך ואז ממילא לא יהיה לך ברירה אלא לדבר איתו.
זה לא מה שכתבתי.

אבל נראה לי שעדיין יש משהו מחשל.
בונה יותר.
באחת עם סיפור חיים כמו שלך, שנמצאת במקום אחר לעומת בת שעד עכשיו לא טעמה מהרובד הזה של החיים.

יודעת איזו עוצמה וכוחות אפשר לשאוב מההתחברות הזו?

"חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את לבם…'
למה?
מה זה לא בא להם בקלות?
אז זהו.
שלא.
כי כנראה שיש לך הכול, קצת קשה ישר לבוא ולהתחיל לכוון.

יודעת כמה גדול זה שאת יכולה לבוא, לפתוח תהילים ולהרגיש כאילו דוד המלך כתב את המילים האלה מתוך ליבך:

'ממעמקים קראתיך ה"…

את כבר שם, מונחת, תחשבי לאיזה עוצמות התפילות שלך מגיעות.

יש כאלה שכל כך טוב להם- אלא זורקים לקב"ה כמה משפטים, בדרך כלל המילים שלהם נעצרות עשרים מטר אחרי האנטנה של 'אזריאלי' ונופלות בחזרה לים.
יש כאלה שטוב להם אבל…משהו מפריע- אלה כבר יורים לשמיים, ועושים כמה חורים ברקיע הכבוד.
יש את אלה, שלא טוב להם, רע להם והם מטווחים ת'שמיים, עושים כל כך הרבה רעש עד שאי אפשר להתעלם…
ויש את הסוג שלך:
הם כבר לא יכולים.
באמת שלא.
אלו לא זורקים ולא מטווחים וגם לא יורים…כל תפילה שלהם היא פשוט טיל קרקע אוויר שנוחת בשמיים בבום!! ועושה להם שם, למעלה חתיכת כאב ראש.
מה שבטוח שזה הכול חוץ מלשכוח אותך!
לשכוח? אותך?
את צוחקת עליי או מה?

יודעת מה, אני אגיד לך עוד משהו.
ביהדות בכלל זה מובא בתור מהלך:
אין דבר כזה דבר טוב שלא בא מתוך קשיים.
המהר"ל מסביר את זה לעומק אבל זה באמת לא סתם שהלידה של אדם וחבלי הלידה במשל ובנמשל הם מושגים שמעצם מהותם שלובים בהם התחלה של קושי ובסוף כגודל הקושי כך עוצמת האושר.
נכון שאין לנו עניין לסבך את הדברים בכוונה ויש המון זוגות שהכול הלך להם חלק אבל אני מדבר בתור מושג ורעיון.

בואי ניקח את השאלה שלך ונשליך אותה הלאה:
למה הקב"ה עושה את זה לעם ישראל?
למה כל הייסורין האלה?
מה הוא שכח אותנו?

אז זו בדיוק אותה הנקודה:

דווקא בגלל שהקב"ה כל כך אוהב אותנו בתור עם.
דווקא בגלל שהקב"ה כל כך אוהב אותך בתור הבת שלו.
בתור בת שבשמיים הולכים לעשות לה את החיים קשים דווקא בגלל שרוצים לתת לה כל כך הרבה.

תתייחסי לחיים שלך ולתקופת הרווקות שלך כאל כלי קיבול.
כספת.
והקב"ה רוצה לתת לך כל כך הרבה אושר אבל הוא צריך גם לדעת שיהיה בכלל איפה לאחסן את כל האושר הזה.
את צריכה לעבור הכשרה.
ובאמצעות הכאב, הבכי, הלבד, התסכול, או יותר נכון מתוך זה, את מעצבת לעצמך כלים.
כלים שבאמצעותם תוכלי אחר כך לחיות עם בעלך 60 שנה (לא עולה כסף להיות אופטימיים נכון?)
אבל אלו יהיו 60 שנה אחרות לגמרי אלמלא התחתנת דווקא עכשיו ודווקא מתוך המקום שאת נמצאת בו.

ואז גם הרווחת פעמיים.
גם זכית להרבה יותר שעות עם הקב"ה,
וגם רכשת לך בהרבה כסף כלים אמוניים שיצבעו לך את בית המקדש שלך בצבעים אחרים לגמרי.

אל תשכחי שאנחנו לא מתחתנים בשביל להתחתן
אנחנו מתחתנים בשביל שנוכל להיות אנשים יותר שלמים כדי לעבוד ולהתקרב לקב"ה.

'הרי את מקודשת לי' זה מה שאומרים, לא הרי את 'מאוהבת' לי.

מקודשת, קדושה, קודשא בריך הוא…

מכירה את המושג 'כיתה טיפולית?'
יש את אלה שנמצאים בכיתה הרגילה ויש את החברה המיוחדים.
החברה האלה דורשים גם יותר תשומת לב. הרבה יותר.
המורה יושב איתם שעות על גבי שעות ומסביר להם.
החברה הרגילים? הם כבר יסתדרו לבד, ותודה למורה ששאל.
'הטיפוליים' זקוקים ליחס אישי.
נו מה לעשות, רק ככה הם יתקדמו.
לא יודע מה איתך, אבל אם הקב"ה היה פותח כיתה טיפולית הייתי עושה הכול כדי להיות שם.
מה השתגעתי?
שאני אוותר על עוד שעות עם הקב"ה?

דינה ורחלי הנשואות קמות בבוקר, מכינות אוכל לקטנים רצות לעבודה, אוניברסיטה או ווט אבר
באות הביתה, מפנות קצת לזמן איכות עם הבעל. אין להם זמן לנשום.

לך בינתיים (ב י נ ת י י ם) יש קצת יותר זמן פנוי.
ובזמן הזה כואב לך.
וקשה לך.
ולכן בזמן הזה את פונה אל מי שאנחנו פונים ברגעים האלה.
נכון, האמת שזה לא הכי בסדר כי מה, אחר כך כשכבר אי"ה תתחתני ולא יהיה לך זמן לנשום, פתאום את כבר לא כל כך צריכה אותו ואת לא צריכה לדבר איתו שעות.
פשוט את יודעת, יש לך כבר ילדים, בעל, וצריך פה והקטנה שברה שם…
את עסוקה.

אל תחמיצי את הרגעים האלה.
קחי את הרגעים האלה בתור בועות של חמצן.
בועות של אמונה.
תאספי לך אותם, אחד לאחד ותשימי בכספת שלך. בלב.
ואי"ה, אחרי שכבר תתחילי במסע החיים שלך וכמו כולנו, יגיעו רגעים קצת פחות נעימים
רגעים שאנחנו מרגישים שכל כך קשה לנו.
ואנחנו כאילו לבד.
תוכלי להיזכר בתקופה ההיא, בתקופה שגם שם, היה לך כל כך קשה,
והרגשת שאת כאילו לבד.
ואז…
תפתחי את בלוני החמצן האלה, בלוני האמונה ותשאפי חזק חזק ותיזכרי
שבסרט הזה כבר היית
והסוף?
כל עוד הבמאי הוא אותי במאי, את יודעת שכמו תמיד, הסוף יהיה טוב….

מקווה שעזר לך ואם את רוצה קצת יותר מבחינה מעשית אז האמת שאני מכיר כמה בחורים באמת חבל"ז ואולי מי יודע.
(אני גם לא לוקח כסף דמי שידוך. טוב נו בעצם ראיתי איזה איי פוד מטורף אבל בקטנה…)

לגבי החברה שלך, יש היום את מוכן 'פואה' שעוסק בזה, נראה לי שהתשובה תקפה גם לגביה.
שיהיה לך רק טוב, בשורות טובות ואל תשכחי שזה מה שכל כך יפה בעתיד שלנו
אנחנו אף פעם לא יודעים מאיפה זה יגיע ומתי
'ישועת ה' כהרף עין'.

אבינועם
avinoam811@gmail.com