בסייעתא דשמייא.
שלום,
רק לרקע אני לומדת באולפנא בכיתה י"א. ומדריכה בבני עקיבא..
הכרתי מישהו בערך לפני שנה במחנה [בתור חניכה] והוא לומד בישיבה,בגילי. מאז היינו מדברים אבל לא שיחות מתמידות אלא מדיי פעם..ואז הוא התחיל להתרחק מהדת, ולאבד קצת את הכיוון לאבד את השמחה..ואני הייתי מחזקת אותו, מדברת איתו ומעודדת, היינו מדברים על אמונה ודת. והרגשתי שאני עוזרת לו ומכוונת אותו,אבל המצב התגלגל ועכשיו אנחנו מדברים יותר מהמצופה וכבר מעבר לשיחות על אמונה אלא התערבבו גם רגשות. אני מודעת לגמריי שזה לא מתאים עכשיו..אבל לא ציפתי שזה מה שיהיה.. אני לא יודעת אם לנתק את הקשר, הרי אני עוזרת לו..אבל זה כבר לא קשר רק של חיזוק אלא גם רגשי. מה לעשות?
עוד שאלה, הוא אומר שכלום לא משמח אותו, והוא לא מוצא את עצמו, מה אני יכולה לענות לו? לעזור לו..
ב"ה
שלום לך!
ראשית, כל הכבוד לך על האחריות שאת לוקחת על הסובבים אותך, כל הכבוד!
אני חושב שאת התשובה לשאלה את כבר כתבת בעצמך: "זה לא מתאים עכשיו, אבל לא צפיתי שזה מה שיהיה". הקשר הזה באמת לא מתאים לך, וגם לא מתאים לו.
קודם כל ברמה הבסיסית והפשוטה שזה לא השלב המתאים בשבילך לקשר כל שהוא עם בן, גם אם מדובר בשיחות חיזוק ועידוד שאת משוחחת איתו, כרגע, בשלב זה של החיים אין זה תפקידך.
דיבור זהו שלב מאוד חשוב בבנית קשר בין שני אנשים, הקשר הנפשי בין איש ואישה מבוסס על הדיבורים ועל השיחות ביניהם, לכן הדיבור הזה צריך לבוא בשלב הנכון והמתאים, כשהוא מגיע בגיל שעדיין לא בשל לחתונה, הוא יכול להזיק לבניית הקשר האמיתי בעיתו ובזמנו. לכן מכיוון שכבר נוצר איזה שהוא קשר רגשי כדאי לך ומומלץ לך בחום לנתק את הקשר הזה לפני שהוא יוביל אותך לקשר שלא תוכלי להתנתק ממנו בקלות.
בכל מקרה אני מציע לך שתַפני אותו לאחד מהמחנכים שלו, שהוא כבר יסייע לו.
בברכה, דוד
davideign@gmail.com
