שלום….! אני רוצה להכיר לחברתי בחור..! ורציתי לדעת מבחינה הלכתית האם מותר לי לברר עליו… האם זה לא נחשב כרכילות.. איפה עובר הגבול בין ריכלות לבירור? ועוד שאלה: אני יוצאת עם בחור ולפני ההחלטה אני רוצה לדעת עליו יותר פרטים האם מותר לי לברר אצל אנשים עליו? זה לא רכילות או לשון הרע???? אני אשמח עם תוסיפו מקורות הלכתיים שמהם למדתם זאת! בתודה מראש!
שלום רב,
אשריך שאת שואלת שאלות בענייני שמירת הלשון שלא תמיד נזהרים בהם מספיק. מי שהאריך לבאר ולדון בנושא באופן מסודר הוא הרב ישראל מאיר הכהן מראדין בספרו 'חפץ חיים'.
בגלל בקשתך הבאתי גם את המקורות הבסיסים אך להרחבה יש ללמוד את הספר בפנים. בגלל שהתשובה היא הלכה למעשה היא עברה את ביקורתו של פוסק הלכה מובהק, ובכלל יש לברר על כל מיני בירורים לעצמם, לא הכל אותו דבר. בתשובה יש את העקרונות בעניין ומהם יתבררו מהם הבירורים הראויים.
התורה אסרה לספר דברים רעים על חברו בספר ויקרא י"ט ט"ז באמרה 'לא תלך רכיל בעמך'. ביאר את הדברים הרמב"ם בהלכות דעות פרק ז' הלכה א':
אי זהו רכיל זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני אע"פ שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם, יש עון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע, והוא [המספר בגנות חבירו אע"פ שאומר אמת..]
הרי שאסור לספר דברים רעים שיש בחברו למרות שהם אמיתיים.
בספר החינוך מצווה רלו הוא כותב:
הענין הוא שאם נשמע אדם מדבר רע בחבירו, שלא נלך אליו ונספר לו פלוני מדבר בך כך וכך, [אלא אם כן תהיה כונתינו לסילוק הנזקין ולהשבית ריב… ]
מפורש אם כן שאין איסור רכילות ולשון הרע כאשר מכוון לעזור ולסלק נזיקין. בנוסף מסביר החפץ חיים בתחילת פרק ט' מהלכות רכילות שלא רק שאין איסור אלא שיש מצווה לספר כאשר מתכוון להציל את חברו מנזק שהרי יש מצווה 'לא תעמוד על דם רעך', אך מנה חמישה תנאים בסיפור במקרה כזה:
א. שיהיה הדבר רע – לא כל דבר שנראה במבט ראשון לא בסדר הוא באמת כזה, אולי אם קצת מבררים מסתבר שהתמונה שונה לגמרי.
ב. שלא יספר יותר ממה שהיה – אסור להוסיף נופח.
ג. שיתכוון לספר לתועלת – שלא יספר בגלל שהוא שונא את 'גיבור' הסיפור, לפחות בשעת הסיפור יכוון לספר בשביל תועלת.
ד. אם יכול למנוע את ההיזק ללא צורך לספר, שימנע אותו באופן אחר.
ה. אסור להזיק למושא הסיפור אלא למנוע ממנו טובה.
הרי שיש חיוב לספר על מנת להציל את חברו מנזק. ממכלול התנאים נראה שהם נועדו בשביל שלא להפוך סיפור לטובה לסיפור שהוא לרעה.
ממילא מה שמותר לספר מותר גם לברר כי אינו גורם למספר לעבור על לשון הרע, בתנאי שמסבירים קודם את הרקע לבירור ולא מתחקרים אותו באופן שלא ישים לב לתחקור – בכלל כנות וישרות לרוב מוסיפים לא רק ליכולת הביקורת אלא גם לשיקול הדעת בכלל.
לכן מותר לברר כאשר פוגשים בחור אצל אנשים שמכירים אותו.
אמנם נראה שצריך להאיר פה שני סוגי בירורים שונים לגמרי זה מזה הראשון צריך לברר והשני כדאי מאוד לא לברר:
[אובייקטיבים]– האם הוא חולה ח"ו באיזו מחלה או שיש לו התנהגויות לא ראויות שהוא מסתיר. אולי הוא עשה בעבר דברים שלו היית יודעת לא היית ממשיכה להיפגש איתו בגללם, ובכלל נתונים שהפרשנות לגביהם אינה רלוונטית או כמעט אינה רלוונטית והם משמעותיים בשבילך. בירורים כאלה לא רק שאפשר לברר אלא שגם כדאי לברר, גם לטובתו.
[סובייקטיביים] – האם הוא חכם או מצחיק או שמח ועוד הערכות מסוג זה. לרוב אותם מושגים משמשים לתכנים שונים מאוד, תלוי במספר ולכן קשה לקבל מהם איזשהו מידע משמעותי. בשביל לדעת אם פלוני הוא מצחיק כדאי יותר להיפגש איתו מאשר לשאול את החבר שלו מהחדר בישיבה התיכונית…
לא פעם בירורים מהסוג הזה יכולים להלהיב לכיוון חיובי או שלילי ולקבע תבנית חשיבה באופן שאינו מוסיף אלא גורע, וחבל.
עד כאן לגבי הבירורים לעצמך. לגבי חברה שלך, אם היא יכולה לברר מדוע היא לא מבררת בעצמה? אם מדובר כאשר היא אינה יכולה לברר לבד אך היא רוצה לברר אז אפשר לברר בשבילה כי גם זה עוזר להציל אותה מפגיעה, אם היא לא רוצה בשביל מה להיכנס לעניין לא לך?!
בהצלחה, עודד.
