באלו מקרים החפץ חיים אומר שמצווה לומר לשון הרע ורכילות? אני מעדיפה שתתמקד דווקא במקרים של רכילות…
ב"ה
שלום וברכה
באופן עקרוני אני חושב שאין לחלק בין לשון הרע לרכילות, ולו רק משום שלמעשה איננו בקיאים בהבדל שישנו בין הדברים, בייחוד שכשאנו באים לעסוק בשאלה מתי אין איסור באמירת הרכילות.
עיקרו של ההיתר מתי מותר לספר הוא האם הדבר יוגדר כתועלת, דהיינו האם ישנו צורך אמיתי באותה אמירה, במקרים כגון שאם האדם לא ישמע את הדבר יגרם לו נזק מהותי ממוני או נפשי ודברים כעין אלה או שאין בכך צורך.
תמיד המבחן של האדם צריך להיות האם בכך שאני הולך לספר את אותו דבר, האם אני מקיים בכך את רצון ה´, או שמא אני מקיים את הרצון שלי למצוא חן בעיני האחר?
אני חושב שכשהאדם יעשה את המבחן בעצמו, בתוכו, התשובה האם לספר או לא תהיה ברורה.
בברכת התורה והארץ
דוד
davideign@gmail.com