אני לומד בישיבה תיכונית די מפורסמת ומבוססת בדרום הארץ, ואני בכיתה יא'. יש לי חבר שהשנה התחיל לפרוץ לכל מיני מחסנים בישיבה כמו חדר אוכל, חדר- צילומים, חדר תחזוקה, משרדים של רמי"ם ומזכירות, ועוד. השיא הגיע לפני חודש בערך כשהוא הצליח לפרוץ לחדר תחזוקה ולשכפל שם את כל המפתחות של הישיבה (מנעולים דלתות -הכל!!). כמו כן, הוא הצליח להביא מהמשרד של המזכירה כל מיני פרוטוקולים של ישיבות רמי"ם וכדומה.
אני מצידי לא רוצה להלשין, מכיוון שאם יגלו שאני זה שהלשנתי על הגנב, אז יעשו עלי חרם ואז אני אגמור את הקריירה שלי במחזור.
כל המחזור דווקא די מבסוט מכל העסק של הגניבות כי אנחנו מרוויחים מזה כל מיני דברים שבדרך כלל אין לנו סמכות להגיע עליהם.
מה לעשות?
בתודה, אני
שלום לשואל היקר,
בשאלתך אתה מגלה נטייה אחר האמת והצדק, שהיא מידתו של הקב"ה, אף במצב מאד לא קל מבחינתך. אתה מגלה אחריות, "ראש גדול" ואומץ, ואלו כלים יקרים מאד לקראת חייך הבוגרים שאתה עומד בפתחם. העובדה שאתה מהסס וחושש אינה פוגמת בזה בכלל. היא פשוט מלמדת שאינך קל דעת, שאינך מזלזל בקשר לחברים, וטוב שכך! אבל אין זה מאפיל בכלל על האחריות שאתה חש והרגישות לצדק ואמת. יהי רצון שירבו כמותך בישראל.
מהי הדרך הנכונה במקרה המסובך הזה?
על פי פסיקת הרב אלישע אבינר שאליו פנינו עם שאלתך אתה חייב על פי דין, מדין השבת אבידה לבעליה, לדווח להנהלת בית הספר על המעשים הללו כדי למנוע נזק מהמוסד. במקרה הזה אין זו הלשנה אלא עדות, שבאה להציל אחר מנזק.
מצד שני, אתה צודק לגמרי כשאינך מעוניין שידעו שזה אתה שסיפרת. לכן אתה יכול לפנות במכתב אנונימי לביה"ס, מבלי לנקוב בשמך ובסימנים מזהים אחרים, לספר על המתרחש ולדווח על שמו של הגנב. השאר יהיה כבר מוטל על ביה"ס. אם כל המחזור יודע על המתרחש, אין סיבה שידעו שזה אתה שסיפרת את הסיפור. אני מציע שבמכתבך תדרוש שלא יאמרו לתלמידים שהם קיבלו מכתב, ושלא יגידו שהדברים נודעו להם דרך תלמיד – יש לביה"ס מספיק דרכים אחרות לגלות מעשי גניבה כאלו.
אני יודע שאתה עומד בפני מבחן מאד לא קל. זה אכן לא פשוט לצאת כנגד החברים ואין לעשות זאת בקלות דעת. הסיפור שלך מזכיר לי נשכחות מתקופת לימודי שלי, גם אז היו תופעות כאלו. אילו הייתי עומד במצבך בודאי היה לי מאד קשה לעשות את המעשה הנכון. לכן אני רוצה לעודד אותך ולחזק אותך. אני רוצה שתחשוב על כמה נקודות.
ראשית – המחזור.
אתה אומר שהמחזור דוקא די מבסוט. אבל – כל המחזור? האם אין עוד חבר´ה כמוך שאינם מרוצים מהרמייה והגניבה? והאם יש אפשרות שהרוב הם דווקא כמוך, אלא שמיעוט בולט של חבר´ה נותנים טון אחר? אולי לא. אבל אתה עשוי לקבל סיוע – הן סיוע מעשי והן סיוע רגשי – מאחרים במחזור שחושבים ומרגישים כמוך. אתה ודאי מכיר את החבר´ה. אם יש אחרים שאתה מכיר היטב ומעריך שמסכימים אתך, חלוק את המשימה אתם. עם זאת, היזהר מלדבר על זה עם מי שאינך יודע שיסכים עמך. זה עשוי לגלות אותך. אל תעסוק בויכוחים ובתוכחות בנושא, אלא אם כן אתה משוכנע שזה עשוי להשפיע על המחזור.
אתה ודאי יודע שמעשי שחיתות מתרחשים כיום במקומות רבים. עושק שכר שכיר, לקיחת כספי צבור, לקיחת שוחד, העדפת צרכים פרטיים על פני צרכי הצבור, ועוד. אנחנו כאזרחים שומעים עליהם ומתמרמרים: כיצד נותנים לדברים כאלה להתרחש? אי אפשר לסבול שחיתות משום ששחיתות מרקיבה את החברה. היא גורמת לנו לאבד את האמון אחד בשני, היא מחבלת ביכולת המערכות הציבוריות לפעול. מי שעד לשחיתות לפעמים אומר לעצמו: "מה כבר קרה? מה כבר יועיל אם אני אעשה משהו, הרי השחיתות הזאת קורית במקומות רבים". אך צריך לזכור שדבר מצטרף לדבר. עוד מעשה רמייה, ועוד התנהגות לא אחראית, וכן הלאה, גורמים לאוירה כללית של שחיתות. אנחנו צריכים עוד אנשים כמוך שמבינים את החומרה של השחיתות, ומוכנים לצאת כנגדה למרות החשש מההשלכות. אנשים עם אומץ. אני מזכיר לך את יוסף, שהיה עבד במצרים, שלמרות הסיכון הרב לא היה מוכן לעשות מלאכתו רמיה ולהפר את האמון שהיה בו. "וחטאתי לאלקים" – זה מה שהפחיד את יוסף. אכן צריך אנשים יראי אלקים, אמיצים, ישרים, מתקוממים נגד עול, למען חברה בריאה. זאת יראת אלקים אמיתית. ואכן צריך לזה הרבה אומץ. על זה אפשר להמליץ את הציווי שציווה דוד את שלמה בנו: "וחזקת והיית לאיש" – התגבר ובזה תהיה לאדם בוגר ואחראי.
זכור שמבחנים קשים מסוג זה יכולים להפוך למנוף אדיר שמשפיע על כל צמיחתך כאדם. מידת האמת היא מידה קשה להידבק בה. נצל את המקרה הזה להתבוננות: מהי האמת? מדוע היא חשובה? מה המשמעות של כניעה לתכתיבי החברה בניגוד לאמת? הרי אמרו חז"ל: חותמו של הקב"ה אמת. עמידה על האמת היא הדבקות בה´ ובדרכיו הטובים.
בהצלחה
ארי
arislogin@gmail.com
