מבובלבלת- מה אני רוצה להיות מבחינה דתית??!

שלום לך.

נראה לי שילדים בני 15 נוטים להחליט החלטות שונות מזו שאת החלטת. אנישמעתי על החלטות של איזה עטיפה לספרים, לאיזה קניון ללכת או אם ללכת
להופעה באוטובוס או בטרמפים – אבל את, את מחליטה 'להיות יותר דוסית' שזה
יפה לקרוא ולדעת שיש אנשים שבגיל כזה כבר יודעים מה הם רוצים להיות, שכבר
בגיל צעיר כזה יודעים שהם רוצים להיות עובדי ה'. מברוק! יפה לך על קבלת
ההחלטה לשנות דברים חיצוניים כדי להשפיע על הפנימיות "אחרי המעשים נמשכים
הלבבות".

בחודשים האחרונים אני מתלבט בלי סוף אם כדאי לצאת לקורס קצינים או להישאר
בתפקיד הנוכחי שלי. בערך כל שני וחמישי ההחלטה שלי משתנה מ-כן ל-לא ומ-לא
ל-כן. כל פעם עולות לי טענות לכאן ואז מייד הם נפסלות כי יש טענה טובה
יותר לצד השני. זה מעצבן מאוד ולפעמים גם קצת מתסכל, אבל אני חושב שזה כל מהות קבלת
ההחלטות. לקבל החלטה זה אומר לקחת בחשבון את מכלול האפשרויות – וכשעושים
את זה, אז משנים את הדעה כל שניה – זה טבעי וזה נורמלי.

השאלה מחליטה במה עושים הלאה? אחרי שאני משנה את דעתי כל שניה בסופו של
דבר אני חייב לעשות משהו, והשאלה מה לעשות, נכון?

אני חושב שלחשוב שאת מכשילה בנים בזה שאת הולכת עם חצאית קצרה ברחוב זה
לא חשיבה בריאה, זה הסתכלות מוטעת. הבחינהצריכה להיות ביניך לבין עצמך קודם כל.
הרי, את בסופו של דבר צריכה לקבל את ההחלטה.
"מה צנוע לי"? "מה נכון לי"? כי הרי בסופו של דבר צניעות זה מידה של
פנימיות. נכון שהיא באה לידי ביטוי גם החיצוניות, בחצאית, בגופיה בשרוול
ובצבעים אלו ואחרים – אבל צריך לדעת שהצניעות שלך צריכה לשקף עומק פנימי.
את צריכה לשבת עם עצמך ולהחליט אם איך שאת מתלבשת זה מספיק צנוע לך, אם
זה לא מכשיל אותך בצניעות – לא לחשוב על הסביבה אלא רק בינך לבין עצמך.
מכאן אחרי שהחלטת ללכת צנוע, ולהתחזק, יש לזה
מחויבות, יש לזה מחיר, יש לך שכר מצווה בצידה.

אדם שחוזר בשאלה לא סתם אומרים שהוא "פורק עול תורה ומצוות" אין מה ליפות
את זה או להסתיר – להיות דתי זה לא חיים קלים. הם מלאים התמודדויות,
קשיים אולי גם ירידות ובטוח כישלונות. אבל הבחירה שלי היא בהסתכלות על
הדברים. כמה אני מוכן להשקיע? כמה אני מוכן לתת? אם מה שאני מאמין בו הוא
אמת, ואני רוצה אותו – אז אני תופס אותו ולא משחרר! לא מוותר! קושי הופך
לאתגר!

את כותבת שאת לא יודעת מה את רוצה להיות. אם תשאלי אותי אני אגיד לך שאת
יודעת יפה מאוד! את רוצה, ואת יודעת שאת רוצה, להיות דתייה. כי הרי
בינינו, אם לא היית רוצה באמת לא היית שולחת את השאלה. היית זורקת הכול
ויוצאת למסיבה. אבל לא, שאלת והתלבטת, למה? כי את רוצה. אלא שרק קצת
קשה… אבל כבר אמרנו: זה אתגר, זה לא קושי. ואתגרים נועדו לאתגר את
המאותגר. ואת צריכה להחליט עכשיו אם את רוצה לעמוד באתגר?!

אל תבלבלי את עצמך, את יודעת מה את רוצה! אל תשקיעי מאמצים בשאלה הזו –
תשקיעי מאמצים בלהצליח באתגר!

אין שאלות מסובכות, יש אנשים שמסבכים את השאלות. תחשבי טוב יהיה טוב!!!

הרבה הצלחה,

אריק.

אשמח לשמוע איך הולך בהמשך:

ofarik@gmail.com