מגיעה הביתה מהאולפנא, ומתחילה הירידה..

שלום לשואלת היקרה!
אני רוצה להתחיל ביישר כח גדול! רוב בני האדם, כאשר הם נופלים, נוהגים להשליך את הנפילה על כל החיים שלנו, ושוכחים להסתכל על העליות שיש להם, ואילו את – כן ראית! אז אשרייך על ההסתכלות על החיים!

החיים של האדם המאמין הם דינמיים, בפעולה כל הזמן. כשאדם חי את החיים שלו "סתם", בלי משמעות, בלי תוכן, בלי משהו שמניע אותו ומקום שאליו הוא שואף להגיע, אז אין לו ירידות, אבל גם אין לו עליות…. האדם המאמין, בעצם עבודתו, התקדמותו הרוחנית, הוא בוודאי בעליה, אבל לפעמים גם בירידה.
בואי ננסה להבין מה זאת אותה ירידה.
כשאנחנו מרגישים "ירידה" בעבודת ה´, אנחנו מרגישים לפעמים שהגענו למקום רוחני מסויים, ואז נפלנו ממנו, אבל צריך וחשוב להבין שהירידה הזו, היא אולי צעד אחד חזרה אחורה, אבל זו לא חזרה למקום שבו היינו לפני העליה. בדרך המשל – אדם מתקדם 3 צעדים, ונסוג צעד אחד, אז זה נראה לו שהוא בירידה, אבל באמת המגמה שלו היא למעלה – הוא התקדם בשני צעדים. אותו דבר כשאנחנו הולכים במסלול, לפעמים עולים להר, ולפעמים יורדים ממנו, אבל גם כשיורדים מההר – מתקדמים במסלול. כתבת שאת מרגישה שאת מצליחה להתקדם באולפנה, וכשאת מגיעה הביתה יש ירידה, אבל בירידה הזו, את לא חוזרת לאותו מקום, אלא בסופו של תהליך את נמצאת במקום יותר גבוה מהמקום שבו היית לפני העליה! נשמע קצת מסובך, אבל זה אמיתי כל כך!

בחסידות מדברים הרבה על העיקרון של "רצוא ושוב". לפעמים אדם נמצא במצב של "רצוא" – בהתקדמות קדימה, ולפעמים הוא נמצא במצב של "שוב" – לכאורה נסיגה אחורה. כדי שאדם יהיה ברצוא, הוא מוכרח להיות לפעמים בשוב. המצב של השוב, יכול להתפרש כירידה (ולפעמים הוא באמת כזה), אבל לפעמים זה פשוט לקחת "פסק זמן" ולעכל את המקום שאליו הוא הגיע, לעבד את הדברים בתוכו.
בנדודי בני ישראל במדבר, כתוב "ויסעו מצלמונה ויחנו בפונן. ויסעו ממפונן ויחנו באובות. ויסעו מאובות ויחנו בעיי העברים.." (במדבר ל"ג) וכך התורה ממשיכה לפרט עד שהם מגיעים לערבות מואב. עולה השאלה, למה התורה, שידוע שהיא "מתקמצנת" במילים, מפרטת לנו בכל מקום שהם חנו ומזכירה שוב את אותו המקום כנקודה ממנה הם נסעו? לכאורה היה אפשר לכתוב "ויסעו מצלמונה ויעברו בפונן ובאובות ובעיי העברים ויחנו בערבות מואב". אלא שהתורה רוצה ללמד אותנו לימוד גדול! כשבני ישראל חנו, הם לא נשארו במקום! בנ"י לפני החניה באובות ואחרי החניה באובות היו במדרגה אחרת! הם התקדמו דרך החניה, דרך "המנוחה", דרך ה"שוב"…
נחזור למשל של המטייל – כשאדם רוצה לעלות להר, אם הוא רק יעלה כל הזמן, אז במעידה הכי קטנה שלו – הוא יפול לתחתית ההר, אבל אדם שעולה על הר, וכל כמה מטרים נעצר, מבסס את המקום שאליו הוא הגיע, אז כשהוא ימעד – הנפילה שלו תהיה עד לבסיס האחרון שהוא היה בו…
ככה גם הרבה פעמים בחיים שלנו, לפעמים נראה לנו שאנחנו לא מתקדמים, שאנחנו הולכים במישור, אבל גם ההליכה במישור – היא הליכה והתקדמות!

ועכשיו למעשה..
את מתארת מצב שכשאת באולפנה, כשיש מסביבך חברה תומכת שמעודדת עליה והתקדמות בעבודת ה´ – את מצליחה לעלות, אבל כשאת מגיעה הביתה, כשאין את הסביבה המתאימה, המצב משתנה. אומרים בחסידות, שהרגעים הגדולים, הרגעים של ההתקדמות והצמיחה, צריכים להקרין ולתת כח לרגעים של הנסיגה לכאורה, של הקטנות. תנסי לקחת משהו מהאולפנה ולממש אותו בבית. לפי מה שהבנתי, את לא חוזרת כל יום הביתה, אלא פעם בשבוע-שבועיים, אז תנסי אולי כל פעם לפני שאת באה הביתה, לקחת על עצמך "משימה", משהו בעבודת ה´ שתעבדי עליו בבית, וככה בעז"ה כשתחזרי לאולפנה לא רק שלא תהיי אחרי נפילה לכאורה, אלא אולי אפילו תמשיכי את המגמה של העליה.
דבר נוסף, תנסי לחפש לך בחברה של הבית חברה, פרטנר לעבודת ה´. אולי מישהי שאפשר ללמוד איתה משהו, או שאפשר לדבר איתה קצת יותר דיבורי עומק, ואם לא – תעשי אולי חברותא עם עצמך שממש תשתדלי לא לפספס אותה, ואז תהיה לך קביעות בתורה גם בבית.

כתבת שלפעמים מגיעה תחושת יאוש. אסור לך להגיע למקום הזה!
דוד המלך אומר "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הינך" (תהילים קל"ט). הפירוש – כשאני אהיה במצב של עליה "אסק שמים", אז אדע ש"שם אתה" (עם אצבע לכיוון מעלה) – שיש לי עוד כל כך הרבה כדי להתקדם! אבל כש"אציעה שאול", כשאני אהיה בנפילה, אז "הינך" – אני אמצא אותך פה איתי בתוך הנפילה.
הכי קל לנו לראות את ה´ ברגעים של הצמיחה, אבל "לית אתר פנוי מינה" – אין מקום שפנוי מה´, ה´ איתנו גם ברגעים הכי קטנים, הכי קשים, בנפילות ובמשברים.

וכמובן עצה שתמיד עוזרת – תתפללי על זה! תבקשי מה´ כל פעם לפני שאת חוזרת הביתה שיעזור לך לא ליפול, ולשמור על עצמך!

הרבה הרבה הצלחה, ושוב – יישר כח גדול!!!

אם יש שאלותהערות, אשמח לענות!

נגה
noga1212@gmail.com

אני מצרפת קישור למאמר שמדבר על כך שהירידה נצרכת בשביל העליה:
http://www.breslev.org/pages.php?subaction=showfull